חודש נובמבר מסמל את תחילתה של הפגרה בעולם האופניים
התחרותי בארץ ובעולם. אילן גולדמן מביא מספר עצות להעביר את הפגרה בהשראתו
של הרוכב האגדי אדי מרקס
מאת:אילן גולדמן
לפגרה ישנן שתי סיבות חשובות: הראשונה, היא לתת לגופו המיוסר של הרוכב/ספורטאי מנוחה פיזית שתאפשר לו להתאושש מפציעות שאירעו במהלך העונה. השנייה וחשובה לא פחות, היא הצורך בהתאוששות מנטאלית לאחר עונה ארוכה שבה הרוכב/ספורטאי שמר על שגרת אימונים מתישה.
כל רוכב בוחר להעביר את הפגרה באופן שונה. חלק מהרוכבים גוררים עצמם לחדרי הכושר בכדי לחזק את השרירים ולבנות בסיס כוח טוב יותר. חלקם האחר, רצים בכדי לשמור על בסיס אירובי ולחזק שרירים תומכי רכיבה. מה שמשותף לכולם בסופו של דבר הוא הורדת הילוך כללית שלעיתים מתאפיינת בהוספת משקל מיותר וקושי בחזרה לכושר.
תמיד עניין אותי כהיסטוריון חובב כיצד הרוכבים הגדולים ביותר היו מעבירים את תקופת הפגרה, לכן, הלכתי ובדקתי כיצד רוכב אגדי כמו אדי מרקס העביר את תקופת הפגרה ועדיין היה שב כמעט בכל שנה לנצח את הקלאסיקה היוקרתית מילאן סן רמו כאילו הוא לא הפסיק לרכוב לרגע.
אז בואו נתחיל מהעובדות, אדי מרקס למי שלא יודע, ניצח את הטור דה-פראנס 5 פעמים, קבע שיאים למרחק של 10 ק"מ (11:53 דקות), למרחק של 20 ק"מ (24:06 דקות) וכמובן את שיא השעה המפורסם שעמד על 49.4 ק"מ לשעה. תחת אמתחתו מעל 300 ניצחונות בזירה המקצוענית ועוד 80 בחובבנית. הישגים חסרי תקדים שלא נשברו על ידי רוכבים אלא על ידי פלאי הטכנולוגיה. הישגיו של מרקס מוכרים לכולנו אך יותר מסקרנים הם הפרטים הקטנים שאפשרו לו להשיג את התוצאות הללו. חלק בלתי נפרד מכך כמובן הייתה הפגרה שלו כפי שהוא עצמו העיד.
ראשית, אדי מרקס נהג לרכוב מעל 30,000 ק"מ של אימונים בעונה נתונה ועוד 20,000 ק"מ נוספים במרוצים השונים. מרקס רכב על אופניו בכל מזג אוויר. הוא התאמן באותה רצינות כפי שהתחרה וזו הייתה נקודת היתרון הראשונה והעיקרית שלו על מתחריו. כשהגשם והשלג הבריחו את כל הרוכבים אל מתחת לשמיכות החמות, מרקס היה עולה על אופניו ומדווש בנחישות כדי להשיג את היתרון על מתחריו. כשקרני השמש הכו ללא רחמים ורוכבים רבים התלבטו אם להוציא את אפם מחוץ לבית, מרקס כבר היה מנקה את האופניים לאחר אימון. איתני הטבע לא יכלו לתופעה הבלגית שלמרבה הפלא צמחה כחלק ממעמד הביניים.
מרקס תמיד טען שמעבר לאימונים הקשים והמפרכים הייתה זו גנטיקה מופלאה שעברה בתורשה אשר סייעה לו לעמוד על הפודיום בכל פעם מחדש. "מה שעושה את ההבדל בסופו של דבר היא היכולת הטבעית, כולם עושים מה שהם יכולים אבל בסוף זה הטבע שמפריד ביניהם". לעומת זאת מרקס מעולם לא העיז להסתמך על הכישרון הטבעי בלבד. הוא היה חסיד של אימונים קשים. "האמת שיכול להיות לך המון כישרון אבל זה לא מספיק, אתה חייב לעבוד קשה ככל שאתה יכול ולהתחיל כל שנה מאפס מבלי לדעת מה הגוף מסוגל להפיק", אמר מרקס בראיון שנתן פעם לקראת הטור.
הפגרה של מרקס הייתה תקופה עמוסה לא פחות משאר העונה שלו. מלבד שבועיים של מנוחה כללית הרוכב הבלגי המשיך לעבוד ללא הרף. את החורף הוא היה מנצל לטובת אימונים ותחרויות ה Six-day במסלולי הוולדרום. מלבד זאת, מרקס נהג לעלות להרים בכל הזדמנות שהייתה לו ולבצע אימוני קרוס-קאונטרי סקי מפרכים, "גם בפגרה תמיד הייתי עסוק," נהג מרקס לספר. אימוני קרוס-קאונטרי מחזקים את כל שרירי הגוף ומפעילים את המערכת הקרדיו וסקולארית וחוץ מריצה ושחייה זהו אחד מהענפים המשלימים הטובים ביותר לרוכב.
הסוד שלו לניצחונות במילאן סן רמו היה העובדה שמרקס פתח את העונה ללא משקל מיותר ובכושר גבוה יחסית למתחריו, "זה קשה להיות טוב בתחילת העונה אם העלית יותר מידי משקל בחורף, הסיבה שהייתי כל כך חזק במילאן סן רמו הייתה העובדה שהתחריתי גם בחורף. הרוכבים האחרים עשו פחות ממני ולכן אחרי 250 ק"מ יכולתי לנער אותם," סיפר מרקס לאחר אחד הניצחונות במרוץ.
השיטה הכללית של מרקס הייתה לרכוב וכמה שיותר. אנשים היו מספרים על כך שאפילו בחודש פברואר הקפוא מרקס היה יוצא לרכיבות ארוכות מידי יום ביומו, רכיבות של שש שעות ואף יותר בקור שהשאיר אפילו את הקשוחים שברוכבים של אותה תקופה ישובים בבית מול התנור, אוחזים בכוס תה חם.
מרקס החזיק באמונה שאדם יכול להיות "ספורטאי רציני" במשך עשר שנים בלבד ולכן עליו לעבוד קשה ככל האפשר מבחינה נפשית וגופנית באותן עשר שנים. מעטות הפעמים שמרקס "נתפס" עם משקל עודף במהלך הפגרה, "אם בחורף עליתי על המשקל וגיליתי שהוספתי כמה ק"ג דעתי הייתה נטרפת." כשזה היה קורה מרקס סיפר כי הוא היה הולך ומניח טריינר בתוך סאונה מחוממת ל- 45 מעלות צלזיוס ומתאמן עד שהמשקל נעלם בדרך זו או אחרת. לטענתו לספורטאים של היום חסרה המסירות הזו. לעומת זאת, מרקס תמיד גרס שהעיסוק ברכיבה תחרותית חייב לגרום הנאה לרוכב ולנבוע מתשוקה. פעם שנשאל מה רוכב צריך לעשות בכדי להשתפר ענה מרקס בפשטות, "לרכוב יותר".
בגדול, תשובתו של מרקס נכונה. רכיבות ארוכות בונות את המנוע האירובי שלנו ולכן הן כל כך חשובות לתקופת הפגרה. רק כך אנו נגרום לגוף שלנו לשאת יותר חמצן לשרירים ונשפר את הסבולת הכללית שלנו. ערך מוסף ברכיבות הארוכות הוא "חינוכו של הגוף" להשתמש במאגרי השומן כאנרגיה. את רכיבות הפגרה מומלץ לעשות בדופק של 65% 75% מיכולתנו המקסימאלית. אך היזהרו, רכיבות ארוכות מידי גם אם אלו רכיבות קלילות עלולות להוביל לפציעות ללא בנייה הדרגתית של קילומטראז'.
המסקנה: הרבה מאוד השתנה בתחום האימון מאז ימיו של מרקס האגדי, המדע נרתם לשירות הספורט, האופניים נהיו קלים יותר והסמים שולטים בענף. אמנם שימו לב שהעקרונות הבסיסיים נשארו זהים. בפגרה עלינו להמשיך להתאמן קשה (לא בהכרח ברכיבה) ולשמור על משקל גוף בריא וקל. הפגרה היא תחתית הפירמידה עליה תשען כל עונת האימונים הבאה שלכם. עבדו חזק בפגרה בכדי שהכניסה לעונה הבאה תהיה חלקה ורווית ניצחונות.
אילן גולדמן – אלוף ישראל לשעבר באופני כביש וממייסדי ROAD RUSH, בית הספר להקניית מיומניות רכיבת הכביש בחיפה
