פציעות ספורט אצל מתאמנים וספורטאים הם תופעה שכיחה למדי. מספר הפציעות, חומרתן, משך תהליך השיקום שלהן ועוד, תלוי כמובן בגורמים שונים כגון: סוג הספורט, היכולת של המתאמן/ספורטאי, איכות ונפח האימונים השונים וכדומה.
לכתבות נוספות בנושא:
לא לעצור, להתאים: על החשיבות להתאמן גם כשיש פציעה
ההוכחות המחקריות: למה כדאי להמשיך (או להתחיל) לרוץ בתקופות לחץ
כך תעשו זאת נכון: איך לחזור לפעילות גופנית לאחר הפסקה כפויה
מבחינת מספר פציעות ספורט בילדים בגילאי 18-5 הסיכון מושפע ממספר גורמים, ביניהם אופי הספורט, רמת התחרות ואמצעי הבטיחות הקיימים. עם זאת, בבדיקה של ענפי ספורט ספציפיים, נמצא שהם קשורים לעתים קרובות לשיעור גבוה יחסית של פציעות בילדים ובבני נוער. להלן כמה דוגמאות:
כדורגל: כרוך בריצה רבה, עצירות פתאומיות ושינויי כיוון, מה שיכול לתרום לפציעות כגון נקעים, מתיחות ושברים. התנגשויות ונפילות שכיחות, וקיים סיכון לפציעות ראש כתוצאה מנגיחת הכדור והתנגשויות עם היריב.
אימון כדורגל | צילום: Alexander Fox from Pixabay
כדורסל: יכולות לנבוע מקפיצות, עצירות פתאומיות והתנגשויות שחקנים. נקעים בקרסול, פציעות ברכיים ושברים שכיחים, יחסית. פציעות שימוש יתר יכולות להתרחש גם עקב תנועות חוזרות ונשנות.
התעמלות: התעמלות היא ספורט מצוין לשיפור פרמטרים של גמישות וכוח, אך אופי התנועות המתפרצות השונות עלול להוביל לפציעות שימוש יתר, שברי מאמץ ופציעות הקשורות לנפילות ולנחיתות.
הוקי קרח: הוקי קרח כרוך בתנועות מהירות, התנגשויות ושימוש במקלות ובדיסקית המשחק. פציעות יכולות לכלול שברים, זעזוע מוח ונקעים, כמו גם סכנה מהמחליקיים עצמם באם יש מפגש בטעות בינם לבין היריב.
פוטבול (כדורגל אמריקאי): האופי הפיזי של ענף זה יכול להוביל לפציעות שונות, כולל זעזוע מוח, שברים ונקעים. התמודדות ומגע במהלך המשחק תורמים משמעותית לסיכונים אלה.
פוטבול. סכנת פציעות פיזיות | צילום: Keith Johnston from Pixabay
רוגבי: בדומה לכדורגל האמריקאי, רוגבי כרוך במגע פיזי והתמודדות בין שחקנים יריבים – מה שמוביל לסיכון לשברים, זעזוע מוח ופציעות אחרות.
סקי וסנובורד: ספורט חורף כמו סקי וסנובורד עלול לגרום לפציעות עקב נפילות, התנגשויות והמהירות המעורבת, כמו גם תנועות ספציפיות לענף זה, כמו רוטציות בברך. פציעות נפוצות כוללות שברים, נקעים, קרע ברצועות הברך ופציעות ראש.
הבדלים עיקריים בפציעות ספורט אצל ילדים לעומת מבוגרים:
1. ילדים רגישים יותר לסוגים מסוימים של פציעות שעשויות לדרוש גישות טיפול שונות מאלה המשמשות למבוגרים.
2. גדילה והתפתחות: שלב הגדילה וההתפתחות של הילדים שונה הרי ממבוגרים. העצמות, השרירים ורקמות החיבור של ילדים עדיין מתפתחות – מה שעלול להפוך אותם לרגישים יותר לפציעות מסוגים מסוימים. לדוגמה, לוחיות גדילה, שהם אזורי סחוס ליד הקצוות של עצמות ארוכות, קיימות בילדים אך לא אצל מבוגרים. לוחיות גדילה אלו פגיעות לפציעה, ושברים המתרחשים ליד לוחיות גדילה יכולים להשפיע על גדילת והתפתחות העצם.
הבדלים פיזיולוגיים | צילום: shutterstock
3. סוגי פציעות: ילדים ומבוגרים יכולים לחוות סוגים דומים של פציעות ספורט, כגון נקעים, מתיחות ושברים. עם זאת, חלק מהפציעות שכיחות יותר בילדים. לדוגמה, פציעות גופניות, המשפיעות על לוחיות הגדילה, שכיחות יותר בילדים מאשר במבוגרים. פציעות שימוש יתר, כגון: דלקת גידים ושברי מאמץ, שכיחות יותר גם בילדים המשתתפים בספורט הכולל תנועות חוזרות ונשנות, כגון ריצה ושחייה.
4. גישות טיפול: אצל ילדים עשויות להיות שונות מאלה המשמשות למבוגרים. גופם של ילדים עדיין מתפתח, ופציעותיהם עשויות לדרוש סוגים שונים של טיפול כדי להבטיח שהגדילה וההתפתחות לא יושפעו לרעה. לדוגמה, פציעות גופניות עשויות לדרוש קיבוע כדי למנוע נזק נוסף לאזורי הגדילה במפרקים. טיפול בפציעות שימוש יתר יכלול מנוחה, פיזיותרפיה ושינוי באימון ובטכניקה כדי למנוע פציעה נוספת.
5. גורמים פסיכולוגיים: ילדים ומבוגרים עשויים להיות שונים גם מבחינת ההשפעה הפסיכולוגית של פציעות ספורט. ילדים עשויים להיות פגיעים יותר להשפעות הרגשיות של פציעות, מכיוון שהם עלולים לחוש חרדה או להיות מוטרדים מכך שהם אינם מסוגלים להשתתף בספורט או עלולים לדאוג לפיגור מול בני גילם. ילדים עשויים גם להתקשות להבין את הצורך במנוחה ועשויים לדחוף את עצמם יותר מדי כדי לחזור לספורט לפני שהם נרפאים לחלוטין.
סיבות עיקריות לפציעות ספורט אצל ילדים:
• נפח ואיכות האימון אצל ילדים ספורטאים: שני משתנים אלה קשורים להיארעות פציעות ספורט בכל הגילאים בכלל ואצל ילדים – בפרט. לכן חשוב שתוכנית האימון של ילדים בגילאים השונים תיבנה באופן מקצועי עם יישום של עקרונות האימון החשובים כמו: דירוג עומסים, עומס ופיצוי יסף, ההדרגתיות, גיוון ועוד.
• חוסר תיאום בין מאמנים: לדוגמה, ילד שמתאמן במשחקי כדור בשתי נבחרות שונות (בית הספר ושל האגודה/אחר), ומבצע בשל כך נפח אימונים יומי או שבועי גדול מדי וזאת בשל חוסר תיאום בין המאמנים באותו ענף ספורט.
צילום: shutterstock
• תפריט תזונתי לא מותאם: קשור להתאוששות מאימונים ובנייה גופנית ותמיכה בתהליך הגדילה לצד שיפור יכולת ספורטיבית בכלל. חשוב לבנות תפריט תזונתי מתאים עם איש מקצוע – דיאטנ/ית ספורט קליני.
מספר שעות האימון המומלץ:
כשמדובר בילדים ספורטאים בגילאי 5-18 מספר השעות המומלץ להתאמן על מנת למנוע פציעת ספורט משתנה ותלוי בגורמים כמו: גיל הילד, ותק אימוני, רמת הכושר, היסטוריית פציעות ועוד.
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) ממליצה לילדים ובני נוער לעסוק בפעילות גופנית של לא יותר מ-5 ימים בשבוע, עם לפחות יום מנוחה אחד בשבוע כדי לאפשר התאוששות. כמו כן, ממליץ הארגון לא להשתתף ביותר שעות של ספורט מאורגן בשבוע מאשר גיל הילדים בשנים. לדוגמה, ילד בן 10 לא צריך להשתתף ביותר מ-10 שעות ספורט מאורגן בשבוע.
חשוב לציין, שההנחיות הללו הן רק המלצות וילדים בודדים עשויים להתאמן פחות או יותר בהתאם לסוג הספורט, רמת הכושר והיסטוריית הפציעות שלהם.
צילום: shutterstock
בנוסף, חשוב לתת עדיפות לאיכות על פני כמות בכל הנוגע לאימון, תוך התמקדות בטכניקה נכונה, מנוחה והתאוששות נאותות ואסטרטגיות למניעת פציעות. את בניית תוכנית האימון צריכים לייצר המאמנים המקצועיים בתאום והתייעצות עם גורמי רפואה מוסמכים: רופאי ספורט ופיזיותרפיסט ספורט.
לסיכום
חשוב שהורים ומאמנים יעבדו בשיתוף פעולה על מנת להבטיח שהילד הספורטאי לא מתאמן יתר על המידה ומעלה את הסיכון לפציעה. זאת תוך שהם עדיין מאפשרים לילדים ליהנות ולהצטיין בענפי הספורט שבחרו, כדי להגיע להישגים הטובים ביותר עם מינימום סכנה לפציעות ספורט.
הכותבים:
עופר צחר | פיזיותרפיסט מוסמך (B.P.T , M.P.T), בעל קליניקת "Physio Fitness +" לטיפול בבעיות אורתופדיות, פציעות ספורט ושיקום תנועתי, מרצה במכללת סמינר הקיבוצים ומעביר קורסים והכשרות לפיזיותרפיסטים, מאמנים ומטפלים בארץ ובעולם.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר כ-40 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל קורסי הכשרה מתקדמים במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגלי החיים", ואת הספרים "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ילדים בריאים כדרך חיים" והספר: "מה אוכלים".
