הכאב הוא אזעקה שיוצאת מהגוף. ישנה רמה חיובית של לחץ ומחקרים הוכיחו שהעצם וכנראה שגם הסחוס מתחזקים כשהם מגיבים ללחץ. אבל בשלב מסוים, כשיש שילוב שהוא קשה או חזק מדי, הלחץ הזה על הגף הופך לשלילי ומונע ממנו להגיב בחיוב לפעילות הגופנית. התהליך הזה יכול להתבטא בעלייה הדרגתית של הכאב למספר ימים או שבועות או בהופעה פתאומית של כאב חד תוך כדי הפעילות.
עוד כתבות בנושא
על כאבי שרירים מאוחרים ופציעות ספורט בתקופת הקורונה
איך להימנע מכאבי בטן באימונים למרתון?
כיצד חוסר שינה משפיע על הכאבים וההתאוששות מהאימונים?
המקור לכאב הוא נושא אחד שצריך להתייחס אליו, אבל אם ממשיכים להתאמן עם הכאב חשוב לבחון עד כמה זה משנה את הצורה שבה אנחנו עושים דברים. באתר TRIATHLETE.COM העלו את הטענה כי כשאנחנו חשים כאב, הגוף שלנו משנה את אופן פעולתו ללא מודעות במטרה להפחית את הכאב וזה עלול לגרום לחולשה, נוקשות, ותופעות אחרות שעלולות לגרום לפציעה או לפגיעה בביצועים.
לדוגמה, מספר מחקרים הוכיחו שכאב משנה את המכניקה של הריצה. אחד מהם שפורסם במגזין הרפואה והמדע בספורט ובפעילות גופנית מצא שאנשים שסובלים מכאבי ברכיים כרוניים צמצמו את תנועת המפרקים שלהם, מה שגרם ל"רגליים קשות" בריצה. למרבה הצער, המחיר שמשלמים בגלל ה"פיצויים" האלה עלול להיות גדול באופן מתסכל, ולכלול פציעות נוספות.
הרבה טריאתלטים ידועים ככאלה שדוחפים למרות כאבים שמקשים על התפקוד כדי לשמור על תכנית האימונים שלהם או לפני מרוץ גדול. השאלה הגדולה היא מתי באמת אפשר לדחוף ומתי צריך לנוח? ההמלצות הבאות נלקחו מתוך מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת לרפואת ספורט במטרה לספק כלים להערכת הכאב עבור ספורטאי סבולת והצוותים שלהם.
כללי הכאב – מתי לעצור?
1. כאב מתפתח או חד: יש להימנע מתופעה של כאב שמתפתח במהלך ריצה ובמקרה כזה להפחית את עצימות הפעילות או להפסיק אותה לגמרי באופן מיידי. אם הכאב הופך מרגיל לכאב חד, יש להפסיק מיד.
2. כאב שנמשך לאחר הפעילות: הכאבים במפרקים לא אמורים להופיע אחרי הפעילות, אם זה קורה זה מעיד על כך שהגוף לא היה מוכן לנפח של אותו האימון.
3. כאב שמחמיר: אם כבר יש כאבים במפרקים (ברמת כאב של עד 3 מתוך 10) הוא לא אמור להתגבר תוך כדי האימון או ביום למחרת.
4. כאב שגורם לצליעה: אם הכואב גורם לצליעה או לשינוי בצורת ההליכה יש להפחית את רמת הקושי באימון או להפסיק עד שתתוקן המכניקה של הריצה. שינויים בהליכה בגלל כאבים מפריעים לתהליך הריפוי של הרקמות ועלולים להעלות את הסיכון לפציעה נוספת.
טריאתלטים, כמו ספורטאי סבולת אחרים, הם לעתים קרובות בעלי מוטיבציה גבוהה אך גם עקשנים. ברוב המקרים, ריצה, רכיבה או שחייה תוך כדי כאבים יגרמו לרוב לפציעה קטנה שדורשת מספר ימי החלמה להפוך לפציעה גדולה שדורשת טיפול מורכב יותר. מכוני הפיזיותרפיה מלאים בספורטאי סבולת שמגיעים עם פציעות חוזרות שהם היו בטוחים שייעלמו.
אם הכאב הופך לבעיה שמאופיינת באחת מהדוגמאות שצוינו כאן, צריך לשנות את האימונים כדי להקל על האזור הבעייתי. זה אומר שמי שסובל מכאבים בגיד אכילס בריצה צריך בתקופה הזאת לרכוב יותר על האופניים, ומי שסובל מכאבים בכתף אחרי מספר אימונים קשים בשחייה יזדקק לתקופה שבה הוא יתאמן בעיקר בריצה וברכיבה.
לעתים קרובות, הפציעות שנגרמות מאימון יתר הן לא פחות פסיכולוגיות מאשר פיזיולוגיות. אנחנו חוששים להפסיק אימונים מסוימים כדי לא לפגוע בביצועים כשבפועל אם לוקחים פסק זמן של שבוע מפעילות מסוימת, במיוחד כשמבצעים באותו זמן אימונים אחרים, זה יגרום במקרה הגרוע ביותר לפגיעה מינימלית בכושר. לעומת זאת, לדחוף בכל הכוח גם כשכואב זה בהחלט משהו שאפשר לשלם עליו מחיר כבד.