עכשיו, אחרי ששקע האבק על הריצה המדהימה של אליוד קיפצ'וגה במסגרת פרוייקט ה-Breaking 2 של נייקי, שבה היה רחוק ב-150 מטר בלבד משבירת גבול השעתיים במרתון, נשארו מספר חידות: מהו הזמן המקביל לזמן זה במרתון אמיתי? כמה קירב אותנו קיפצ'וגה לגבול השעתיים? ומתי נראה רץ יורד משעתיים במרתון אמיתי?

עוד כתבות בנושא 
אליוד קיפצ'וגה היה רחוק ב-25 שניות ממחסום השעתיים במרתון 
ביקורת ספר: פחות משעתיים – לרוץ מרתון בזמן שיא 
"בניסיון לרדת משעתיים במרתון נכתבו דפי ההיסטוריה מחדש" 

במסגרת הניסיון לרדת משעתיים, נקטו מארגני המרתון במגוון של אמצעים אשר חלקם מיצגים "מרתון אמיתי אופטימלי", כאשר כל התנאים הנכונים מתחברים, וחלקם נותנים יתרונות שאסורים ב"מרתון אמיתי".

אמצעים אלו כללו:

1. בחירת מזג אוויר אידאלי
2. בחירת מסלול אידאלי
3. סידור הפייסרים בתבנית ראש חץ
4. נעלי ה-Vaporfly Elite אשר לפי הפרסום כוללות מבנה דמוי קפיץ בסוליה
5. שימוש בפייסרים שיצאו וחזרו לאורך כל הריצה עד לסיומה
6. הגשת משקאות האנרגיה תוך כדי ריצה ממסייע על אופניים
7. שימוש במכונית טסלה עם שלט ענק במרחק קצר לפני הרצים לצורך קציבה

כדי להעריך את התשובה לשאלות למעלה, ננסה להעריך את התועלת של כל אחד מהאמצעים ששימשו במהלך ניסוי זה, ולקבל הערכה למקבילה של ה-2:00:25 במרתון אמיתי.

1. מזג אוויר אופטימלי: די נדיר למצוא מזג אוויר אופטימלי במרתונים, כמו זה שהמסלול שבמונזה שבאיטליה סיפק: טמפרטורה סביב 12 מעלות, אוויר יבש יחסית, עננות, ומיעוט רוח בזכות העצים סביב המסלול. נדיר, אבל לא בלתי אפשרי או בלתי חוקי, ולכן בהחלט מייצג משהו שניתן לצפות לו במרתון אופטימלי.
2. מסלול אידאלי: כמובן שנדיר למצוא מסלול אידאלי כמו המסלול של מונזה ברחובות של עיר אמיתית. אספלט איכותי, ללא שיפועים וללא פניות חדות. שוב, נדיר – אך לא בלתי אפשרי.
3. סידור הפייסרים בתבנית ראש חץ: ההערכה היא שרץ במרתון של שעתיים משקיע כ-15% מהאנרגיה שלו כדי להתגבר על התנגדות האוויר. כל שביב אנרגיה שחוסכים בהתנגדות זו יבוא לידי ביטוי בשיפור בזמנים. תבנית ראש חץ שהיתה במרתון הזה, היא תצורה אווירודינמית יעילה ביותר, כפי שיודע כל חובב אווירונאוטיקה, אך קשה מאוד להעריך את התועלת שלה במהירויות נמוכות יחסית של ריצה. כדי לקבל אינדיקציה לסדר הגודל של השיפור נעזר ברכיבה, שם הנושא נחקר הרבה יותר. במהירויות של רכיבה הנעות בין פי 2 לפי 3, נמצא כי דרפטינג תורם בין 25 ל-40% חיסכון באנרגיה, בתלות בתצורת הפלוטון ובמיקום הרוכב בתוכו. בהערכה שמרנית אנחנו יכולים להניח שחיסכון של 4% לפחות בכוח מול התנגדות האוויר, מקבילים ל-24 שניות. בהערכה פחות שמרנית ערך זה עשוי לגדול עד סדר גודל של דקה. מאחר וריצה מסודרת של הפייסרים מותרת ומקובלת במרוצים רבים, אם כי תחת מגבלות שאחת מהן חשובה מאוד לענייננו, שיפור זה יכול בהחלט לבוא לידי ביטוי גם במרתון אמיתי. הסבר קצר לחישוב: ניתן להעריך כי רץ עילית שרץ 2:02, כלומר במהירות של 5.76 מטר לשנייה, מפיק כ-5.5 וואט לק"ג בתחרות של שעתיים (חסם פיזיולוגי למאמצי סיבולת ארוכים). כלומר רץ במשקל 55 ק"ג מפיק כ-300 וואט. מנגד, אם מחשבים את התנגדות האוויר (בעזרת הנוסחה לרוכב שרוכב במצב זקוף) מקבלים קירוב של כ-50 וואט, כלומר כ-16.7%. בכדי ללכת על הצד הבטוח, נעגל את המספר לכיוון ה-15%. אם נצליח להקטין את התנגדות האוויר בעזרת דרפטינג ב-20% לדוגמה, ההספק הפנוי לריצה יגדל ב-10 וואט. אם נחזור על החישוב הקודם בכיוון ההפוך, נקבל שהמהירות תגדל פי 1.013. כמה ששינוי זה קטן, המשמעות שלו על פני מרתון מלא היא 96 שניות. מאחר והשיפור בזמן לינארי (בקירוב טוב ובמהירויות אלו) להתנגדות האוויר, יעילות דרפטינג של 10% תביא לשיפור של 48 שניות, ו-30% לשיפור של 144 שניות.
   

   עד כמה באמת עזר ראש החץ? אליוד קיפצ'וגה על המסלול במונזה | צילום מסך

4. נעלי Vaporfly Elite – נעלי ה-Vaporfly Elite של נייקי הן כוכבות מסע הפרסום שמלווה את פרוייקט Breaking 2. הפרסומים עליהן עוררו לא מעט תהיות לגבי מזלג הקרבון הטבוע בסוליה, וכמה התפקוד שלו דומה לקפיץ שאסור על פי חוקת האתלטיקה. במבחן התוצאה, נראה כי השיפור שהנעליים הציגו קטן בהרבה מה-4% לו טענו נייקי בפרסומות שלהם. לכן, למרות התהיות העולות סביב חוקיות או אי-חוקיות הנעליים, נראה כי התרומה שלהן לזמן הסופי של הריצה קטנה למדי עד זניחה, ולכן נתעלם מהן.
5. שימוש בפייסרים מתחלפים – בעוד שהשימוש בפייסרים מותר, וגם ריצה מאורגנת שלהם אפשרית ומותרת, במסגרת הניסוי בחרו נייקי להשתמש בפייסרים שיצאו ונכנסו מדי סיבוב. אם לא די בכך, הם גם המשיכו וליוו את הרצים ממש עד לפני קו הסיום. אסטרטגיות אלו אסורות במרתון אמיתי בו הפייסרים חייבים לזנק עם המתחרים. מאחר ובמרתונים אמיתיים הפייסרים נושרים בהדרגה, והאחרונים שורדים עד אזור ה-30 ק"מ, אנו מדברים על תועלת של 10 עד 20 שניות, שאסורה במרתון אמיתי.
6. הגשת משקאות האנרגיה תוך כדי הריצה מרוכב מלווה – כל נושא משקאות האנרגיה בניסוי היה שנוי במחלוקת. לאחר שנייקי דיווחו כי הרצים השתמשו במשקאות סטנדרטיים, התגלה כי המאמנים של הרצים בחרו להחליף אותם במשקה ניסיוני של חברת Maurten משבדיה, המכיל כמות פחמימות כפולה ממשקאות אנרגיה רגילים, מבלי ליידע את נייקי על כך. יתר על כן, משקאות האנרגיה הוגשו לרצים על ידי מלווים שרכבו על אופניים לצדם ועודדו אותם לאורך כל הדרך – כל זאת בניגוד לתקנות איגוד האתלטיקה הבינלאומי. כמובן שקשה לעמוד את שיעור החיסכון בזמני המעבר בתחנות השתייה, והתועלת מעידוד ממלווים צמודים, אבל הערכה זהירה אומרת שמסתתרות לפחות 10 שניות נוספות, אם לא יותר.
7. שובר הרוח בתחפושת – הג'וקר האמיתי שנייקי שלפו הגיע בדמות מכונית הטסלה עם השעון, או במילותיו של רוס טאקר: "דעתי היא שהאסטרטגיה האפקטיבית ביותר ששימשה אתמול הייתה לתת לקיפצ'וגה לרוץ במרחק קצר מאחורי רכב טסלה אשר עליו מחסה רוח ענקי המתחזה לשעון". ואם לא די בכך, המכונית צוידה במצביעי לייזר שסימנו את אזור הדראפטינג האופטימלי מאחורי המכונית והשעון שעליה. השימוש של נייקי במכונית מעלה מיד לזיכרון את שיא המהירות באופניים של 268 קמ"ש שנקבע על ידי פרד רומפלברג ברכיבה מאחורי רכב.

לכל מותגי משקפי השמש לחצו כאן

אם נסכם את כל הגורמים נקבל כי מעבר לצירוף תנאים אופטימליים שיכול לקרות במרוץ פעם בכמה שנים, ויש שיאמרו עשרות שנים, נייקי תרמו גם תנאים שאינם עומדים בדרישות התאחדות האתלטיקה הבינלאומית ומסתכמים לסדר גודל של לפחות 70 שניות, אם כי סביר יותר כי התועלת המצטברת שלהם קרובה יותר ל-90 שניות, ואולי אפילו יותר. לכן התוצאה של 2:00:25 ניתנת לתרגום לתוצאה של 2:01:35 עד 2:02 – זמן מדהים ומהיר משמעותית משיא העולם הנוכחי של 2:02:57 שנקבע על ידי דניס קימטו, אבל עדיין רחוק מרחק רב משבירת מחסום השעתיים.

עם זאת, קצב ההתקדמות בשני העשרים האחרונים הוא כדקה מדי עשור, כך שבקב התקדמות לינארי, בעוד שהשיפור של קיפצ'וגה עדיין משאיר את שבירת גבול השעתיים במרחק של שני עשורים (לפחות), הוא עדיין מקצר את לוח הזמנים הקודם בעשר שנים (לפחות). אבל, זה רק ניחוש, ויש כמה משתנים נוספים שצריך לקחת בחשבון כמו העובדה שהשיפור הגדול נבע מהגידול הדרסטי בפרסים הכספיים וביוקרה של המרתון מצד אחד, ושההתקרבות לגבולות הפיזיולוגיה צפויה לעקב את קצב ההתקדמות מצד שני.

אפשר לתרגם את התוצאה שלו לזמן מהיר מ-2:02 שע' במרתון רגיל | צילום מסך

בנוסף, קיפצ'וגה הוא הר. הדומיננטי היום, כאשר הרץ הבא אחריו איטי ממנו משמעותית. כמה מרתונים באיכות כזו נותרו לקיפצ'וגה באמתחתו? לא הרבה, ואם הוא לא יתעלה על עצמו בשנה-שנתיים הקרובות, ייתכן שאנו צפויים לכמה שנות בצורת בטרם נראה שוב רץ ברמתו בעל פוטנציאל לשיפור השיא. ולבסוף, מה יהיה האפקט של הזמן המדהים של קיפצ'וגה? האם רצים אחרים יפרשו אותו כסמן שהירידה מן השעתיים אפשרית ויסתערו על החסם מתוך אמונה שהוא בר שבירה? או האם הם יפרשו אותו כסמן לכך שאפילו בתנאים סופר-אופטימליים, הרץ הטוב בעולם לא הצליח לשבור את החסם ולכן אין טעם לנסות זאת בזמן הקרוב.

מה התשובה? ימים יגידו. אבל אם צריך לחזות, הניחוש שלי הוא שידרשו עוד כ-20 עד 40 שנה עד שנחזה בשבירת חסם השעתיים במרתון אמיתי. אבל אם בעבר הייתי משוכנע בכך, היום אני חושד שקיים סיכוי משמעותי שאני אתבדה והחסם ישבר עוד הרבה קודם, במיוחד אם הניסיון הנוכחי יגרום לנייקי ולגופים נוספים להמשיך ולדחוק את הגבולות, ולבחון מה מותר ומה אסור תוך הצבת פרסים כספיים בני 7 ספרות למי שישבור את החסם.