פרישה מספורט משתייכת לתחום האירועים המוגדרים בפסיכולוגיה כאירועים "משני חיים", פעמים רבות מדווחים הספורטאים על החיים לפני – כספורטאי, לעומת החיים אחרי – כ"אדם מן המניין". פרישה מספורט הישגי תמיד תהיה כרוכה במשבר אשר באם ינוהל באופן מודע ומקצועי יהפוך לנקודת מפנה וצמיחה בחייו של הספורטאי. לעתים, בסוגי ספורט אשר התגמול בהם מינימלי, מדובר במעבר לעיסוק בתחום בו יכולת ההשתכרות גבוהה יותר, ובשימת דגש על פנים אחרות בחיים ובאישיות כמו פיתוח זוגיות, משפחה, ולימודים.
מה עושים ביום שאחרי? | צילום: thinkstock
עוד כתבות בנושא
איך יוצאים מה"דאון" שאחרי המרתון?
ראיון הפרישה של נינה פקרמן, אלופת העולם לשעבר באיש ברזל
למה ספורטאים אולימפיים מאריכים ימים?
היום שאחרי
בדומה לכך שספורטאים נבדלים זה מזה בטכניקות האימון וההתמודדות, צפויים הבדלים משמעותיים בין ספורטאים באופן התגובה וההתמודדות עם פרישה, קרי, ביכולת הסתגלות ל"יום שאחרי". יכולת ההסתגלות תלויה במשתנים רבים: אישיות הספורטאי וסגנון החשיבה, הניסיון בהתמודדות עם קשיים/משברים, מידת ההכנה מראש לשלב הפרישה. מחד, ישנם ספורטאים אשר משקיעים את כל כולם בספורט, ומאידך זונחים לעתים למידה פורמלית והשכלה, "חיים את הרגע" ובפזרנות (במידה ומתפרנסים מן הספורט).
לעומת זאת, ישנם ספורטאים אשר מצליחים לאורך הקריירה הספורטיבית להיות "גם וגם": גם ספורטאים וגם תלמידים בעלי הישגים, גם ספורטאים וגם בעלי הכשרה מקצועית/אקדמית, במידה וישנן הכנסות מן הספורט-ספורט מקצועני- ניהול כספי מושכל אשר מביא בחשבון את "היום שאחרי". בנוסף נודעת חשיבות לגיל הפרישה – ככל שהקריירה היא ארוכת שנים, ישנה יכולת השתכרות גבוהה יותר בספורט מקצועני ומכאן "בסיס רחב יותר לחיים", לעומת קריירה ארוכת טווח בסוגי ספורט שאינם "רווחיים", ואז פרק ב' בחיים יהיה בחזקת התחלה חדשה, התחלה מקו האפס ובגיל מבוגר.
לקח בחשבון את היום שאחרי והתחיל לאמן עוד לפני שפרש. זוהר זימרו | צילום: ניר עמוס
בה בעת, ספורטאים אשר פורשים בגיל צעיר (לעתים גיל נוער) עקב פציעה או שירות צבאי, יכולים למצוא עצמם ללא מטרה מוגדרת, ללא כיוון ולעתים גם ללא השכלה פורמלית. גורמים נוספים בעלי השפעה הנם מצבו המשפחתי של הספורטאי – מידת התמיכה שהוא יכול לקבל מחד אך מחויבות כלכלית מאידך. במקרה של ספורטאים מקצוענים, פרישה עלולה לפגוע בפרנסת המשפחה.
בשנים האחרונות ישנה עליה במודעות ובחשיבות להכנה מודעת של ספורטאי לשלב הפרישה והרחבת מיומנויות ההתמודדות מעבר לספורט, גם לחיי היום יום ובכל הגילאים: מבוגרים וצעירים כאחד (במועדוני ספורט גדולים מקפידים על קשר רציף עם בתי הספר בגיל צעיר למשל). חשוב ומומלץ כי בדומה לפרישה ממקום עבודה, גם פרישה מספורט תלווה על ידי איש מקצוע, כדוגמת פסיכולוג.
מעבר לפן המעשי, חשוב להתייחס לפן הרגשי הכרוך בהיות חלק מהספורטאים המקצוענים וספורטאי-העל "סלבריטאים" – אנשים שמכירים ומוקירים, אנשים מדוברים, מקושרים מיוחצנים. רבות נכתב ונאמר על "15 דקות התהילה". לרבים מן הספורטאים תאבד התהילה עוד טרם חלפו 15 הדקות, ומכאן הדרך למטה מהירה, לעתים עד כדי דיכאון, אשר יכול להיות מלווה בהשמנה חריגה, הימנעות מוחלטת מאורח חיים ספורטיבי, ומכאן הידרדרות בריאותית. אצל חלק מן הספורטאים פציעות "ישנות" הופכות לפתע להיות מורגשות, ובמקרים קיצוניים אף ידוע על מקרים בהם ספורטאים החלו להשתמש בתרופות, סמים או צריכת אלכוהול מופרזת. בפרישה מספורט קבוצתי, לעתים מופיעה תחושה של בדידות על רקע של העדר שייכות – ממקום של להיות חלק ממשהו גדול, אחד מקבוצה, הספורטאי כאדם, לראשונה מזה שנים, הופך להיות אינדיבידואל.
פתאום מרגישים הרבה יותר את הכאבים | צילום: thinkstock
הערכות לפרישה של ספורטאי מקצועני צריכה כאמור להיעשות לאורך שנים, מותאמת לשלבי התפתחות שונים של ספורטאים, הדרגתית, מותאמת ספורט, מותאמת לאישיותו של הספורטאי וכמובן מקצועית ומושכלת, מכאן שחשוב כי גופי ספורט גדולים ישימו דגש על נושא זה ויספקו מערך תמיכה מתאים לספורטאים בטרם עת.
הפן הפיזיולוגי – התמודדות עם הופעת השמנה ושינוי בהרכב הגוף לאחר "פרישה". כמתואר לעיל, פרישה מספורט מקצועני פירושה ירידה במספר האימונים השבועיים ועצימותם, ושינוי מסגרת ואורח חיים ביחס למה שהתרגל אליו הספורטאי במשך שנים ארוכות. חשוב לתת את מלוא תשומת הלב לכך שלא יהיה מעבר מהיר, יחסית, לעודף משקל ואחוז שומן גבוהים, אשר מובילה כאמור להתדרדרות במצב הבריאותי ועוד. דבר לו השלכות גם על האפשרות להתחיל בקריירה חדשה והשתלבות במעגל בעבודה.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר שימש כסגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת ת"א
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט
