ישנם לא מעט הבדלים בין גברים לנשים בכל מה שקשור לזיעה והפרשתה, ובמאמר זה ננסה לציין את מה שכדאי לדעת על אחד המנגנונים החשובים בגוף האדם שהוא ההזעה.
אז למה יש הבדלים בין גברים מזיעים לנשים מזיעות? | צילום: thinkstock
רקע פיזיולוגי
תהליכי בקרת וויסות החום בגוף האנושי תלויים בתפקוד פיזיולוגי תקין של המערכת ההורמונלית והעצבים כתגובה למשוב שלילי המתורגם בגזע המוח, בהיפותלמוס. שטח פני העור, רקמות החיבור העמוקות, עמוד השדרה, אברים פנימיים ושאר חלקי המוח התורמים כל אחד כ-20% מוויסות החום באדם.
עוד כתבות בנושא
איך לרוץ בקיץ ולעבור את זה בשלום?
5 הדברים הכי גרועים שאפשר לעשות אחרי ריצה
כיצד מתמודדים עם פוקים במהלך ריצה או פעילות גופנית?
מערכת הבקרה פועלת במשוב שלילי (היזון חוזר) התורם להפרשה הורמונלית בהתאמה למצב הפיזיולוגי הנתון לטובת שמירה על שיווי משקל פיזיולוגי, קרי הומיאוסטאזיס. וויסות טווח טמפרטורת הליבה התקינה באדם האנושי נע בטווח של 35-37 מעלות צלזיוס באדם הבריא, תוך מטרה לשמור על האיזון כתגובה לשינויים התמידיים בסביבה החיצונית.
מערכת העצבים האוטונומית והמערכת ההורמונלית יוצרים תקשורת ישירה ביניהן בהתאמה לדרישות הסביבה החיצונית, ומאפשרות שינויים מידיים להישרדות בשני מנגנונים מרכזיים: הרחבת כלי דם והזעה, וכיווץ כלי דם ורעד שרירי שלד.
במצב בו טמפרטורת הגוף עולה מעל ל-37 מעלות תתרחש תגובה ישירה להרחבת כלי דם (שרירים חלקים, עמוקים, הסמוכים לכלי הדם) והגברת זרימת הדם לעור לטובת הזעה וקירור הגוף. זה קורה בשלב "החימום" בתחילת כל פעילות גופנית. שלב זה תלוי בהפרשת אדנוזין (Adenosine) לזרם הדם תוך שחרור חנקן חמצני (NO–Nitrite Oxide) ושאר מטבוליטים אנאירוביים הגורמים להרחבת כלי הדם (יוני מימן +H ופחמן דו חמצני CO2). גירוי פיזיולוגי זה מהווה שלב בסיסי באיזון טמפרטורת הגוף. חוסר וויסות חום תקין עד מכת חום במאמץ יגרמו לכשל רב מערכתי, תסמונת התגובה הדלקתית המערכתית (SIRS) אשר מובילה למוות ממכת חום במאמץ גם כעבור 72 שעות מההתמוטטות במהלך המאמץ.
במצב בו טמפרטורת הגוף יורדת מתחת ל-36 מעלות צלזיוס, המערכת האוטונומית תגרום לכיווץ כלי הדם (כיווץ השרירים החלקים הסמוכים לכלי הדם), הפחתת זרימת הדם לאיבר ואיתות עצבי לרעד וכיווץ שרירי שלד באופן בלתי רצוי. זהו מנגנון הגנה ראשוני באיבוד חום הגוף. במצבי קיצון של היפותרמיה (תת חום- מתחת ל-35 מעלות) תיפסק זרימת הדם תחילה לגפיים ובהדרגה גם לשאר האברים החיוניים עד סכנת חיים ומוות (טמפ' הנמוכה מ32 מעלות צליוס).
הזיעה הנה הפרשה של נוזל מימי מבלוטות הזיעה המצויות בעור של היונקים. המרכיבים העיקריים של הזיעה הנם מלח ואוראה. זו גם הדרך לסלק פסולת, לווסת את טמפרטורת הגוף (זאת מכיוון שלהתאיידות הזיעה מן העור יש השפעה מקררת). אי לכך, כשעולה חום הגוף גוברת ההזעה. גורמים נוספים המשפיעים על ההזעה הנם: כאב, התרגשות, לחץ נפשי, בחילות, עצבנות, שימוש בתרופות מסוימות, השמנה ועוד.
למה יש כאלה שמזיעים יותר? | צילום: minghong
מנגד, הפחתתה עשויה להיות קשורה גם בתרופות מסוגים מסוימים, חשיפה לקור ועוד. אם כך, הזעה ממש לא כרוכה רק בביצוע פעילות גופנית עצימה או בתנאי חום, והיא עשויה להתרחש גם מנסיבות אחרות. כדי לשמור על הומיאוסטזיס כאשר טמפרטורת הגוף הנה מעל 37 מעלות צלזיוס, נעשית הרחבת כלי דם והגברת ייצור הזיעה. מדובר על מנגנון קריטי שפועל בכל המצבים בהם חום הגוף מתחיל לעלות לרמה מסוכנת.
ריח הזיעה ותדירותה
ריח זה נתפס כלא נעים אצל רוב האנשים ומקורו בחיידקים מסוימים שגורמים לשינוי כימי באותם חומרים שמכיל נוזל הזיעה. הדבר תלוי בגורמים שונים כמו: סוג המזונות שהאדם אוכל, הגנטיקה (סוג העור) ועוד. ישנם מזונות שידוע שהנם משפיעים על ריח הזיעה כגון: חיבה, שום, סחוג ועוד. בנוסף, ישנה שונות בין אנשים לגבי תדירות ההזעה. הדבר תלוי באופי הפעילות הגופנית המבוצעת, מצב נפשי וכדומה. מנגד, הזעה מוגברת הנה תופעה מוכרת ומכונה: "היפרהידרוזיס" ולא קשורה לאימון גופני שהאדם מבצע. היא מטרידה את אלה שסובלים ממנה ולא פשוט לפתור בעיה זו לרבות באמצעים היגיניים (בעיקר באזורים בהם ישנן בלוטות הזעה רבות כמו: כפות ידיים, בית השחי, פנים ועוד).
לכל מותגי משקפי השמש לחצו כאן
דרכים להתמודדות עם הזעת יתר (שלא בהכרח מביצוע פעילות גופנית מאומצת או בתנאי חום):
– שימוש בשיטות וטכניקות הרפיה שונות לרבות: פילאטיס, יוגה, פלדנקרייז, מדיטציה ועוד
– הורדת השימוש במוצרים שמעלים את חום הגוף כמו: תה, קפה ואחרים.
– רחצה יומיומית ובתדירות גבוהה (יותר מפעם ביום).
– הפחתת משקל ואחוזי שומן הגוף במידת הצורך.
– הגברת כמות השתייה.
– לבישת בגדים המאפשרים את התאדות הזיעה כמו כותנה, משי או צמר.
ההבדלים בין גברים לנשים
ניתן להתייחס להבדלים במספר מישורים. האחד הנו ריח הגוף שנודף אצל גברים לעומת ריח שנפלט מגופן של נשים. סבורים שחוש הריח של נשים מפותח יותר מגברים לרבות בסף גילוי ריחות, זיהוי ריחות, יכולת אבחנה בין ריחות שונים ויכולת שיפור במבחני הרחה חוזרים. זאת למרות שהיתה ביקורת על המחזור החודשי הנשי וחוש הריח, כך שלמעשה הרגישות המוגברת של נשים אינה אחידה לאורך החודש, אפילו שהרחה של נשים עדיפה לעומת גברים במשימות ייחודיות כמו זיהוי הרך הנולד לפי ריח בלבד, זיהוי ריחו של בן זוגן ועוד.
מעבודות שנערכו בשנים האחרונות עולה שלנשים יש ריכוז גבוה של גרעינים של תאי עצב באזורים במוח שקשורים ישירות למערכת הריח. מדובר על כ-50 אחוז יותר גרעיני תאים מאשר אצל גברים, זאת למרות שהנפח לא שונה מהותית (אם כך לנשים עדיפות בכל הקשור לחוש הריח).
בנוסף, ישנם הבדלים בהפרשת ההורמונים של גברים לעומת נשים, לרבות בהורמון טסטוסטרון שישנו בשני המינים, אך עם עדיפות ברורה לגברים לעומת הנשים. לכך גם השפעה על ריח הגוף החזק יותר אצל גברים. מדובר על ההשפעה של ההורמונים: טסטוסטרון ואדרנלין שמפקחים בין השאר על מערכת שאחראית על ההזעה.
נשים מפרישות פחות טסטוסטרון, וגם מטפחות את עצמן יותר | צילום thinkstock
אצל גברים בלוטות ההזעה (שמהן מגיע ריח הגוף) שמצויות בבית השחי, סביב הפטמות, בתעלת האוזן החיצונית ובמפשעה– הן פעילות יותר לעומת הנשים. קיים גם שוני בהרכב חומצות השומן שמופרש מהן. גם עצם העובדה שנשים ברובן מגלחות שיער באזור בית השחי והערווה משפיע על הפחתת כמות הזיעה וריחה באותם אזורים.
ההבדלים הם לא רק בגלל השונות הפיזיולוגית בין גברים לנשים (יחסים לא זהים בכמות ההורמונים, הבדלים בבלוטות ההזעה ועוד), אלא גם בהתנהלות האופיינית יותר לנשים לעומת גברים (כמו גילוח וכדומה).
ירידה משמעותית ביכולת וויסות החום עם הגיל
מערכת וויסות החום במנוחה ובמאמץ משתנה עם הגיל. היות ומערכות העצבים, ההורמונלית, הדם, הלב והשרירים נפגעות עם השנים, כך צפויה גם ירידה משמעותית ביכולת וויסות החום עם הגיל. ירידה בצריכת החמצן המרבית, בתפוקת הלב המרבית, בניצול החמצן בשרירים, ירידה במספר בלוטות הזיעה ותפקודן, ירידה באספקת הדם לעור ושאר האיברים והפחתה בוויסות הנוזלים במעיים ובכליות.
נמצא כי פעילות גופנית באופן עקיף וישיר תורמת לשמירה על תפקוד כלל מערכות הגוף במנוחה ובמאמץ נתון תוך שיפור הרזרבה התפקודית במאמצים מרביים בנשים ובגברים כאחד. סוגיה זו חיונית בחיינו המודרניים עוד יותר בשל עליה משמעותית בתוחלת החיים, עליה בשכיחות למחלות כרוניות לצד רפואה מתקדמת ומצילה חיים.
צריכת החמצן, תפוקת הלב, כוח וסבולת שרירי השלד וצפיפות העצם מהווים אבני יסוד ברפואה מונעת בארץ ובעולם. בהתייחס לוויסות החום ושמירה על תהליכי בקרה ואיזון, נמצא כי מסת הגוף הרזה ואספקת הדם לגפיים, חיוניים לתפקוד האדם והספורטאי במיוחד עם העלייה בגיל. קרי, מסת השריר, זרימת הדם ומנגנוני ההזעה מהווים בסיס משמעותי במראה החיצוני, באסתטיקה, בביטחון ובדימוי עצמי ויחד עם זאת תורמים באופן ישיר לשיפור איכות החיים ואריכות ימים במאה ה-21.
המלצה ליישום
אימון אירובי – מתון כגון הליכה, ריצה, ורכיבה. בדופק מטרה בין 65%-80%, בהתאמה לרקע האישי וניסיון קודם, לפחות 30 דק', 3-5 ימים בשבוע או 150-200 דק' בשבוע.
אימון התנגדות/סבולת כוח שריר- בין 4-6 סטים לקבוצת שריר גדולה, תרגילים מורכבים עם 8-12 חזרות עד עייפות מקומית בשרירים, לפחות 2 אימונים בשבוע.
אימון גמישות – תרגילי מתיחות, יוגה, פילאטיס ועוד כ-10 דק', עד תחושת אי נוחות קלה במתיחה (כ-30 שניות ללא כאב), 1-2 אימונים בשבוע.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | מנכ"ל חברת Q Wellness העוסקת בתחום אורח חיים בריא לקהל המקצועי והרחב. מנהל קורסי הכשרה מקצועיים למדריכים ואנשי מקצוע בתחום האימון במכללה האקדמית בוינגייט
