רוב בני האדם לא מצליחים לרוץ בכל מעגלי החיים, במיוחד כשמדובר בגיל המבוגר. בנקודה מסוימת האדם מפסיק לרוץ באופן אבסולוטי ואז, ייתכן שעובר לפעילויות אירוביות שנוחות וקלות יותר לביצוע מבחינה פיזיולוגית כגון: הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים ועוד.

כמובן, שישנם הבדלים רבים בין אנשים. יש מי שיפסיק לרוץ בגיל מוקדם יחסית, בעוד אחר ימשיך לרוץ ייתכן גם בגילאים מבוגרים ופחות שכיחים (70 ומעלה). זאת בהתייחס, למשל, לגנטיקה של האדם, אופן אימוץ אורח חיים ספורטיבי (שינה, תזונה וכדומה), ביצוע תרגילים ואימונים משלימים החשובים להפחתת מספר הפציעות ושימור היכולת הגופנית האנאירובית, טווחי תנועה ועוד. כך, שחשוב שלא רק לרוץ על בסיס קבוע חשוב אלא גם הקפדה יתרה על התחומים האחרים הכה חשובים שצוינו.

להפסקת ריצה בכל גיל יש השלכות שונות מבחנה פיזיולוגית ופסיכולוגית כאחד. במיוחד אם הרץ בכל גיל לא ממשיך לבצע פעילות אירובית אחרת שמתאימה לו. ברם, נציין, שהחוויה והאפקט הפיזיולוגי והפסיכולוגי כאחד אינו זהה בין פעילויות אירובית שונות. למשל, ריצה של שעה בקצב לב בינוני לא ממש דומה לרכיבה על אופניים מסוגים שונים (כביש, הרים או אופני כושר נייחות שיש בחדר הכושר/בית).

זאת מבחינת הפעלת מערכות הגוף השונות (ריצה יש בה ניתוק של 2 הרגליים ואילו ברכיבה על אופניים – הרגליים על הפדלים ולא מתנתקות), הפרשת אנדרופינים (תלויה בקצב הלב בעת הפעילות האירובית), שעשויה להיות גבוהה יותר בעת ריצה לעומת רכיבה על האופניים וזאת מכיוון שמאמץ ברכיבה על אופניים באופן יחסי נמוך יותר, לא תמיד אחיד וניתן גם 'לנוח' (לכאורה) תוך כדי רכיבה ולא לדווש רצוף, מספר השרירים התנועתיים והמייצבים כאחד ומידת מעורבותם גבוהה יותר בריצה לעומת רכיבה על אופניים ועוד.

להפסקת ריצה בכל גיל יש השלכות שונות מבחנה פיזיולוגית ופסיכולוגית כאחד | צילום: Shutterstock

הפסקת הריצה ואי ביצוע פעילות אחרת במקום עשויה לגרום לשינויים הבאים:
1. משקל הגוף עשוי לעלות – זאת בשל ההוצאה הקלורית הכרוכה בריצה. אזי, ללא אימוץ דיאטה היפוקלורית (דלת קלוריות) בה ההוצאה האנרגטית היומית גבוהה יותר מאשר הצריכה הקלורית – תהיה עלייה במשקל. בנוסף, הרי ללא פעילות אירובית בכלל יש למעשה לצרוך פחות קלוריות מדי יום על מנת שלא תחול עלייה במשקל.

2. אפשרות של דיכאון בשל הפסקת הריצה – הפסקת הפעילות האירובית אליה מורגלים תקופה ממושכת עלולה לגרום לשינויים פסיכולוגיים שונים, לרבות דיכאון. לא זאת בלבד פעילות אירובית מקושרת למניעה וטיפול במחלות כגון חרדה ודיכאון קליני ומהווה מרשם בריאותי לכל דבר בהרבה ממדינות אירופה. מעבודות בתחום עולה שאלה שרצים על בסיס קבוע הראו תסמינים גדולים יותר (באופן משמעותי) של מצוקה פסיכולוגית כגון: דיכאון, חרדה, בלבול, הפרעה כללית במצב הרוח ודימוי עצמי נמוך יותר, מאשר אלה שלא רצים על בסיס קבוע. כך, שמניעת ריצה מסיבות שונות עלולה לגרום לתסמיני גמילה של מצוקה פסיכולוגית.

3. שינויים במערכת העיכול לרבות עצירות – ריצה תורמת להגברת הפריסתלטיקה (תנועתיות) של מערכת העיכול. הפסקת הריצה עלולה לגרום גם להעלאת הסיכוי לעצירות ופגיעה באיכות החיים בשל כך.

4. שינויים פסיכולוגיים שונים – כמו ירידה בדימוי העצמי, בביטחון העצמי, עלייה ברמת חרדות במידה וישנן או היו בעבר, ועוד. ריצה משפיעה לחיוב על כל המדדים הללו ולכן הפסקה מידית של ריצה עלולה לגרום להרעה של אלה.

הפסקת ריצה עשויה לגרום להשפעות פסיכולוגיות | צילום: Shutterstock

5. ירידה חדה ברמת ה- VO2MAX – המדד העיקרי לכימות היכולת האירובית המרבית של האדם הנה צריכת חמצן מירבית. בנוסף, הפסקת ריצה ופעילות אירובית בכלל, נדרשים רק כ-10 ימים של חוסר פעילות כדי שמדד זה יתדרדר ויירד. הרץ הממוצע יגלה שה-VO2 max שלו ירד ב-19 אחוזים לערך ב-10 ימים, וב-11 שבועות המספר הזה יכול להגיע גם ל-25.7 אחוזים מהכושר הגופני המירבי שלו. ברם, באופן יחסי, הבשורה הטובה הנה, שככל שהאדם מאומן יותר הוא בנה בגופו עתודות פיזיולוגיות משמעותיות ולכן הירידה ביכולת הגופנית תהיה איטית יותר לעומת מתאמן לא ותיק. נציין, שצריכת חמצן מירבית משתפרת בעיקר כשמתאמנים במאמצים עצימים ופחות קלים. לדוגמה, אימוני הפוגות, פארטלק (שינוי מקצבי ריצה) ועוד.

6. העלאת הסיכון לתמותה – ממחקרים שנעשו במבוגרים אמריקאים בגילאי 50-71 עולה, שאלה שהתעמלו בין שעתיים לשמונה שעות בשבוע מגיל העשרה ועד שנות ה-60 לחייהם, היה סיכוי נמוך ב-36-29 אחוזים למוות מכל סיבה במהלך תקופת המחקר של 20 שנה. המחקר מצביע על כך שצעירים פעילים צריכים לשמור על רמות הפעילות שלהם, אבל גם שבני 40 ומעלה עשויים להיות פעילים יותר פיזית ולקצור יתרונות דומים. אם כך, הפסקת הפעילות האירובית באופן דרמטי ללא חלופה לריצה כרוכה גם בהעלאת הסיכון לתמותה.

7. שינויים בתפקוד מערכות הגוף השונות – הפסקת ריצה ואי ביצוע כל פעילות אירובית אחרת, צפויה גם האטה ניכרת של תפקוד מערכות מבניות כמו: מערכת השרירים, קואורדינציה עצבית-שרירית ועוד. לא רק, בין הימים 14 ל-30, נפח הדם יורד מחמישה ל-10 אחוזים, קצב הלב עולה בחמישה עד 10 אחוזים, הגמישות וסף האנארובי יורדים גם הם, רמות הגליקוגן בשריר עלולות לרדת בין 20 ל-30 אחוז ובמערכת השלד (עצמות) תחול ירידה בצפיפות העצם.

8. שינויים בהיבט הסוציולוגי – במקרים בהם רצים בחברה (חבר, בן זוג, קבוצה וכדומה) הפסקת הריצה קשורה גם לשינויים בתחום זה. כבר לא נפגשים על בסיס קבוע לאימוני ריצה ויש לכך משמעות מבחינה סוציולוגית. לכן במידה וכן מעוניינים להמשיך להתאמן (לא לבד) על בסיס קבוע חשוב למצוא מסגרות אחרות בהן ניתן לעשות זאת.

מקורות: מקור 1 | מקור 2 | מקור 3

הכותבים:
ד"ר איתי זיו (Ph.D)
עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר כ- 40 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי.
מנהל קורסי הכשרה מתקדמים במרכז האקדמי לוינסקי – וינגייט. הוציא לאור את האנציקלופדיה "עוצמות חדשות, כושר במעגלי החיים, את הספר : "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח", ילדים בריאים כדרך חיים" והספר: "מה אוכלים"?

מורן נחמני –
MPH;MPE;EP-C(ACSM)
תזונאי קליני ופיזיולוג מאמץ, רכז ומרצה בכיר בהכשרת מדריכי כושר.
בעלים של המרכז האישי לכושר ותזונה חיפה.
בעל תואר שני בבריאות הציבור ובמדעי האימון הגופני. תואר ראשון במדעי התזונה.