במהלך ריצת בוקר שגרתית התחלנו להתווכח מהו ספורט הסבולת הקשה ביותר בעולם, רכיבה על אופניים, ריצת מרתון, איירונמן? האגדה מספרת שכך ממש מתוך ויכוח נולד ענף הטריאתלון. אייבי גילת מעורר את הויכוח וחושב שרכיבה על אופניים היא הקשה מכולם
מאת:אייבי גילת
אומרים, שקשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים. רוכב אופניים נאלץ להתמודד עם שורה שלמה של קשיים המציבים אותו תחת ההגדרה "אחד מענפי מהספורט הקשים בעולם" והייתי אפילו אומר, הקשה מבין ענפי הספורט.
דמיינו לעצמכם יום טיפוסי בחייו של רוכב אופניים חובב ברמה גבוהה בעונת החורף הלא קלה העוברת עלינו. הקושי מתחיל כבר עם היקיצה מהמיטה החמה בשעות שאנשים שפויים מתהפכים לצד השני. מחשבות טורדניות חולפות במוחו הקודח. נכון, שיחסית לאירופה הקפואה והמושלגת אנחנו כאן בארץ מקטרים כאשר הטמפרטורות צונחות לאזור ה-10 מעלות מעל האפס קר לנו. אבל פגעי מזג האוויר, הקור, הגשם והרוח הם רק סוג אחד קטנטן של קשיים הניצבים בפני כל רוכב אופניים באשר הוא ללא תלות ברמתו. אגב, יש גם רוכבים מקצוענים המעדיפים ומצטיינים בסוג מסוים של מזג אוויר.
יאמרו אנשים שכל פעילות אאוט דור בעונת החורף היא קשה לספורטאי. אולם יכולתו של רוכב אופניים לבצע ביצועים אופטימאליים היא מאוד תלויה במזג האוויר. הגשם המרטיב את הכביש הופך את הנסיעה לקשה הרבה יותר בשל עליית התנגדות הגלגול. הרוחות העזות הנושבות בפנים ממררות את חיי הרוכבים. לרכוב בערפל בפלוטון זו סכנת נפשות של ממש שלא לדבר על גשם משולב ברוח.
מזג האוויר משחק גורם מאוד משמעותי גם בטריאתלון ובריצות מרתון אבל ההבדל העצום הוא במשך זמן החשיפה. טריאתלון אולימפי נמשך פחות מ-3 שעות ורצי מרתון לרוב רצים בזמן דומה. ישנם רוכבי אופניים הנמצאים על האוכף לעיתים זמן כפול. לשבת ולרכב באימון נפח של סוף שבוע הוא בין 4 ל-5 שעות, וכאשר הטמפרטורות נמוכות, הרוחות ערות והגשם מכה בפנים זה לא פיקניק. בזמן הרכיבה יכולת הגוף לחמם את עצמו במזג אוויר קר וגשום היא מוגבלת, ולכן יודעים רוכבי אופניים שיש רק משמעות אחת לאימון ארוך בתנאים הללו וזה לסבול. ההרגשה של רוכב אופניים גם אם התאמץ באופן עקבי ומתמשך כאשר התנאים הסביבתיים הם קשים מבחינת קור ולחות.
בשנים האחרונות כמות האנשים המשתתפים בתחרויות איש הברזל וחצי איש ברזל נמצאת בקו עליה מטאורי גם אצלנו בישראל. ברור שספורטאי שעושה באימון משולב 100 ק"מ אופניים ויוצא מיד אחר כך לריצה של 20 ק"מ נמצא במקום גבוה מאוד מבחינת הקושי שהוא מעמיס על מערכות גופו, ויש שיגידו שתחרות איש ברזל היא התחרות הקשה בעולם. צריך אבל לזכור עובדה אחת המשנה את כל התמונה, אמנם תחרויות הסופר סבולת הופכות להיות סוג של אופנה, אבל יחסית לרכיבה על אופניים הן מאוד שונות. לרוב מאמצי תחרויות איש הברזל נעשים תוך כדי זה שהמתמודד גם בזמן אימונים וגם בזמן תחרות מגיע לאיזה שהוא פלאטו מבחינת היכולת שלו להתאמץ. ברמת המאמץ הזו נשמרת העקביות. לעומת זאת אחד הדברים הכי בעייתיים בנושא של רכיבה על אופניים בכל רמה היא העובדה שרכיבה על אופניים לרוב מלווה בשינויי קצב חדים התלויה אומנם במטרות ובכושר הגופני של הרוכב אבל יחד עם זאת משנה לגמרי את אופי הפעילות.
ככל שרוכב אופניים נמצא גבוה יותר מבחינת המטרות שלו הוא חייב לפתח את כל שלושת המערכות המייצרות אנרגיה בגופו. ריצה למרחק ארוך ותחרות איש ברזל הן מאמצים אירוביים לגמרי, בעוד שרוכבי אופניים כבר ברמה של חובבים נאלצים לבצע לא מעט עבודה אנאירובית כולל מאוצים. רכיבה על אופניים ככל שהיא נהיית יותר תחרותית קשורה בעצם ביכולת של הגוף להתמודד עם כמויות גדלות והולכות של חומצת חלב יחד עם היכולת האירובית, בעוד שבענפי הסבולת האחרים הרעיון הכללי הוא להיות תמיד מתחת לסף האנאירובי ולהמשיך את הפעילות האירובית זמן רב ככל שניתן.
דבר נוסף שמקשה מאוד על רוכב אופניים הוא משך הפעילות מבחינת כמות הזמן הפנוי העומד לרשותו. לאדם המודרני העסוק ושזמנו קצוב ריצה למרחקים ארוכים היא הפעילות האידיאלית מבחינת החיסכון בזמן, יחד עם התנאים המינימליסטים הדרושים לקיומה, הכוללים בגדי ריצה ונעליים. רכיבה על אופניים זוהי פעילות שואבת זמן פנוי בכמויות, ונוסיף לכך עוד את כל הלוגיסטיקה ובמיוחד בתקופת החורף הדורשת הערכות מיוחדת עם כל השכבות והנסיעה למקומות הרכיבה.
לרוץ אפשר בכל מקום ובכל זמן ואפשר להיות מאוד ספונטניים. הרכיבה על האופניים דורשת תכנון מראש, למלא את הבקבוקים במשקה איזוטוני, להכין חטיפי אנרגיה, לדאוג שבגלגלים יש מספיק אוויר, להכין ממש צ'ק ליסט. כבר קרו לא מעט מקרים של רוכבים שנסעו לרכב או לתחרות ושכחו את הקסדה בבית, נעלי רכיבה, בקבוקי שתייה, פנימיות להחלפה במקרה של תקר, והיו אפילו מקרים שהגלגל הקדמי נשכח.
כאמור נאלצים רוכבי אופניים להקדיש לא מעט זמן לעיסוקם. ברור שככל שרמתם עולה והם מתמקצעים, כמות הזמן שהם מבלים על האופניים עולה. ניתן לומר שרוכב חובב הוא בהגדרה רוכב שנמצא על האופניים עד 10 שעות בשבוע. רוכבים שמתחרים מגיעים כבר למספרים של 20 שעות שבועיות, ואילו אצל המקצוענים יש רוכבים שמגיעים ל- 30 ואפילו 40 שעות אימון שבועיות. אין ספק שהיעדרויות הרבות והממושכות מהבית, האימונים שנמשכים שעות על גבי שעות, העייפות המתלווה אחרי האימון, יוצרים עומס רגשי ומתחים לא מעטים בהרבה מאוד מערכות יחסים. רוכב אופניים חייב להיות מאוד ער ורגיש לנושא ולהבין את ההקרבה הרבה והקושי שהוא יוצר על הסביבה התומכת שלו.
מילת המפתח בספורט הקשה בעולם היא שמירה על שיווי משקל ועל איזון, ממש כמו על האופניים. רוכב אופניים צריך להיות כמעט לוליין בקרקס כדי לשמור על מערכת האיזונים העדינה המרכיבה את חייו. נכונות לויתורים ולפשרות, לא ללכת עם הראש בקיר, לגלות גמישות ורגישות, לא להיות קשה מדי עם עצמך ועם הסובבים אותך, לדעת מתי ללחוץ ומתי להרפות, לרצות במידה ולא להתעקש יתר על המידה הם חלק מהדברים שיוכלו להעביר את כובד המשקל ולהקל במעט את חייו של רוכב האופניים. בטווח הארוך של ההישרדות ורכיבה על אופניים שורדים אותם רוכבים שידעו למרות שהתעסקו באחד מענפי הספורט הקשים בעולם ואולי הקשה שבהם מתי לוותר בעיקר לעצמם.
