הטור דה פראנס הסתיים. אחד הטורים המעניינים שזכורים לי מזה שנים. שיהיה ברור שהפער בסיום אינו משנה יותר מידי, לא השנה בכל אופן. אז ביום שאחרי, החלטתי לסכם – מי הרוכבים שעשו לי את הטור של 2023 והפכו אותו למיוחד, מעניין ומהנה. וגם… מי אכזב.
לכתבות נוספות בנושא:
ניצחון בלתי נשכח, מקום 9 קבוצתי וניקוד יקר להמשך: סיכום הטור של ישראל פרמייר טק
עם טעם של עוד: פודקאסט שוונג מסכם את הטור דה פראנס 2023
סגל אולסטאר: אחרי הזכייה בטור, וינגגור הודיע כי ישתתף בוולטה אספנייה השנה
בחרתי לא לכתוב לפי הסדר הקלאסי, מנצח, מנצח קטגוריה זו או אחרת, אני לא חושב שרק הזוכים בחולצות או בסטייג'ים הם הדמיות החשובות במרוץ היוקרתי.
נילסון פאוולס
הרוכב מקבוצת EF הוא אחד מאלו שגרמו לי לחייך, הוא לא מטפס על, בטח שלא ברחן סדרתי. הדרך שלו להחזיק בחולצה המנוקדת ואיסוף הנקודות, שהיה חסר סיכוי ברגע שמגיעים ההרים הגבוהים באמת, ועם חיוך וקריצה מדי יום, היו קורטוב של הומור בתוך המרוץ, שהוא שיא המקצוענות שיכול להיות.
טאדיי פוגצ'אר
לא, הוא לא ניצח, כבר שנה שנייה ברציפות, והוא עדיין הרוכב הטוב בעולם. הוא תוקפני, הוא קופצני, מרוכז, יודע להיות נפיץ ויודע גם להרים חולצה לבנה. עדיין, מעבר לשני הימים הקשים, הוא פשוט בא כדי לשחק משחק, ואם יצליח אז הוא גם ינצח. אני בטוח שהוא לא היה מספר 1 בסוכנויות ההימורים, עבורי זה לא משנה, הוא בא לנצח ולבדר את הקהל. וההצגה בשאנז אליזה הפכה אותו גם ליקיר פריז.
מארק קוונדיש
הוא לא ניצח אף סטייג', לא הצליח לסיים את המרוץ, הציג רק הופעה אחת מרשימה שהייתה הכמעט הכי כואב שיכול להיות, אבל בדרך הוא הזכיר לנו שהוא כנראה הספרינטר הגדול בהיסטוריה. אני מקווה לראות אותו מנסה גם בשנה הבאה להשיג את הסטייג' ה-35 , שורב השוויון שלו עם אדי מרקס הקניבל.
ספ קוס
הביבי פייס הכי רצחני שיכול להיות. פנומן, מכונה משומנת של שרירים, לב וחיוך ענק. לא תראו אותו מתבכיין, יש עבודה והוא בא לעבוד, תגידו מישור – הוא כבר יסגור מה שצריך, תגידו עלייה – הוא יקבע את הקצב הנכון ויכין את הקטלפולטה עבור יונאס וינגגור. אני לא חושב שבלעדיו וינגגור היה מנצח. בסיום הוא הראה שהוא גם בשר ודם, כשהתקשה מאד אחרי הנפילה ועדיין נתן את הכל.
יונאס וינגגור
מנצח הוא מנצח! קטע נג"ש מהטובים שאני זוכר אי פעם, יכולת טיפוס מדהימה, הוא ידע גם לעבור ימים פחות טובים ואיכשהו לא להתפרק בהם לגמרי. ניצחון שני ומרשים, ועכשיו מעניין לראות אם אחרי הוולטה השנה יתחרה גם בחד יומי כלשהו.
ג'וליו צ'יקונה
הרגע בו הבין האטליקי שזה בתואר המטפס היה מיוחד. הדרך לשם לא הייתה קלה, לבחור את הימים הנכונים לצאת, לנהל מלחמה על כל נקודה, נשמע פשוט, אבל זה ממש לא. בוודאי כששני הרוכבים הטובים בעולם מנהלים קרב שאין בו שבויים.
יספר פילפסן
אפשר לבקר את הטקטיקות שלו, אפשר להגיד שהוא אגרסיבי, אבל את העבודה שהוא יודע להוציא, את הוואטים הנכונים, לבחור בגלגל הנכון ולצאת ברגע הנכון אי אפשר לקוחת לו. האם יהפוך לזוכה סדרתי בחולצה הירוקה, שנים יגידו, האם ישבור את השיא, אין לי מושג, אבל ארבעה ניצחונות השנה הופכים אותו לאחד המצטיינים בלי ספק.
ויקטור קמפנארטס
הוא לא ניצח שום דבר מהותי, ויחד עם זאת תמיד תקף, תמיד יצא קדימה, במצב רוח נג"ש מתי שרק אפשר, וזכורים במיוחד המשיכה והליד שנתן לבריחה שניצחה בסטייג' 18. עם קצת מזל, הוא גם היה מנצח סטייג', אבל גם בלי זה הוא היה מהרוכבים היותר מעניינים השנה וגם זכה בתואר הרוכב האגרסיבי כפרס ניחומים.
מתכנן המסלול
אינני יודע מה שמך, האיש שתכנן את המסלול של הטור השנה, אבל היית גאון. יצרת לנו סרט מתח שנמשך 16 ימים. עם סיום שהוא אמנם כבר אחרי שלמדנו מי הטוב, מי הרע, ומי יצטרך לחכות למהדורה הבאה, תודה.
ולסיום 3 רוכבים שאיכזבו אותי:
ז'וליאן אלאפיליפ
זה לא שהצרפתי לא ניסה, אבל השנה הוא לא היה שם, גם כשהיה מעורב בבריחה זה לא היה זה. טרם המרוץ היו דיונים רבים על מה יעשה ומה לא יעשה השנה, בשורה התחתונה לא מספיק למצופה ממנו. אולי זה מעיד בכלל על מצב הרוח בקבוצת קוויק סטפ, שנראתה לא ממש טוב לאורך כל המרוץ.
קיילב יואן
הספרינטר האוסטרלי, לא ביצע שום דבר מהותי ופרש בצורה שכנראה הרגיזה את קבוצתו. לא ראינו ממנו את מה שהורגלנו לראות בשנים עבר, וחבל. חסר היה עוד קצת אקשן ברוב הספרינטים ובנוסף אם בעבר היה מתמודד עם העליות בצורה מרשימה, הרי שהשנה גם בתחום הזה לא היה לו מה להציע, זה פשוט לא עבד.
אלכסיי לוצנקו
טרום המרוץ דובר על הקזחי כמי שיכול להכנס לעשיריה הראשונה די בקלות, בפועל כבר מהסטייג' הראשון הוא לא היה שם, אבל ממש לא. גם כשניסה להיות באיזו בריחה, הוא נראה יותר כמו מי שבטעות נכנס לבריחה ולא ברור לו מה הוא אמור לעשות, לטעמי הוא לא היה מוביל קבוצה וגם לא קרוב לשם.
זהו זה, תם הטקס. עד לשנה הבאה.