אופני נג"ש (נגד השעון) הפכו ממראה נדיר למחזה שגרתי בתחרויות טריאתלון בישראל. קשה להתכחש ליתרונות שלהם על אופני כביש רגילים, אך האם היתרונות שווים את המחיר?
מאת:רן אפק
לפני עשרה ימים התקיים טריאתלון ראשון לציון. בתחרות זו לא התקיים מקצה למרחק אולימפי, והמקצה היחידי שהיה לבוגרים היה מקצה ספרינט, שבו מסלול האופניים עומד על 20 ק"מ בלבד. בנוסף, מסלול האופניים בראשון לציון היה מורכב משלל פניות, עליות וירידות, ולמרות כל זאת, בשטח ההחלפה נראו כמות גדולה מאי פעם של אופניי נג"ש (נגד השעון).
למרות שקיימים הבדלים בין אופני נג"ש לבין אופני טריאתלון, הרי שצורתם הכללית דומה, והכוונה בכתבה זו לאותו סוג אופניים. מדובר באופניים בהם קצות הכידון שטוחים וישרים, ולא מעוקלים כמו בכידון אופני הכביש הסטנדרטיים, הכסא גבוה יותר ובעקבותיו תנוחת הרכיבה יותר "קרבית", כלומר הראש נמוך יותר מהישבן יחסית לאופני כביש רגילים. המהלכים נמצאים בקצות האירובר המובנה. האופניים שטוחים כך שנראה כאילו מישהו לחץ אותם בתוך מכבש משני צידם. הגלגלים עשויים קרבון וקוטרם ממולא בחומר, והשפיצים (חישורים) מעטים אך מסיבים הרבה יותר. הרוכבים עליהם מתהדרים בקסדה מיוחדת, שאינה עגולה כמו קסדת אופניים רגילה, אלא אטומה יותר ובעלת סיומת ארוכה מאחור ובסופה שפיץ, להגברת האירודינמיות.
כאמור, טריאתלון הוא ספורט של עשירים, ועם ההתמקצעות של המשתתפים בענף וכניסת הכסף הגדול אליו, לפחות מצד המשתתפים, עולה דילמה החדשה: האם כבר צריך לרכוש אופני טריאתלון? האם זו רק אופנה או התמקצעות דרושה לתחרויות? האם היתרון שנחסך בזמן שווה את המחיר?
הבעיה אינה פשוטה. המצדדים טוענים שאין להשוות בין אופניי כביש לנג"ש. התוצאות שאפשר להגיע אליהם טובות בהרבה ומשמעותיות יותר מסתם לשים עוד אירובאר על אופני הכביש הישנים. רכיבה עליהם זו פשוט חוויה אחרת. חוויה שצריך להתרגל אליה. אבל להתרגל לוקח זמן ולא ניתן להתרגל על ידי סיבוב על אופני נג"ש חדשים מסביב לחנות האופניים.
המחיר של אופני נג"ש אינו בשמיים כמו פעם, וכבר ניתן להשיג אופניי נג"ש או טריאתלון בפחות מעשרים אלף שקלים. אך רכישה זו אינה יכולה לבוא בדרך כלל כשדרוג אופני הכביש הישנים או במקום רכישת אופני כביש, שכן ברוח צד, מסלולים עם פניות רבות, עליות וירידות, וברכיבה בקבוצה, החסרונות של אופניים אלו עולים על יתרונותיהם. רוח הצד שהייתה בתחרות קלאסית לאופני טריאתלון, כמו איש הברזל באילת, גרמה לרוכבים עליהם, הרבה ייסורים והתקפי לב קלים.
אופני איש ברזל בישראמן (לאופניים אין קשר ישיר לכתבה)
למעשה, כדי "להחזיר" את הכסף על רכישתם, צריך להשתתף בהרבה טריאתלונים ומירוצי נג"ש, אשר כמותם זעומה בארצנו. כמו כן, צריך לעבור לאימוני רכיבות נפח שטוחות, ישרות וארוכות – דבר שאינו פשוט ואף מסוכן בכבישים שלנו. אם היה אפשר לשאול רוכבי נג"ש האם היה כדאי לרכוש אותם, אולי הייתה נחסכת הדילמה. אבל לשאול מי שכבר קנה אופניי נג"ש האם זה היה כדאי זה כמו לשאול מישהו האם היה כדאי לעשות ילדים. כמעט כל אלו שעשו את זה או את זה, נותנים אותה התשובה: זה דורש ממך המון, אבל שווה את זה.
יתרון נוסף של אופני הנג"ש נמצא באנטומיה. השמועות אומרות כי רכיבה בתנוחה המיוחדת שאופני נג"ש מצריכים מפעילה קבוצות שרירים אחרים ברגלים, שרירים שאינם נדרשים לחלק של הריצה. תנוחת הרכיבה גם מפעילה פחות לחץ על מרכז הגוף, וכך רוכבי הנג"ש מגיעים רעננים יותר ופחות שחוקים לקטע של הריצה ומשיגים תוצאות טובות יותר בחלק השלישי של הטריאתלון. אם כל הסיבות האלה לא הספיקו לרכישה, תנוחת הרכיבה על אופני הטריאתלון דומה יותר לתנוחת השחייה, וכך עוד מעבר בין מקצוע למקצוע הופך חלק יותר, ואולי גם זה יתרון נוסף לרוכבים עליהם.
כך או אחרת, כמות בעלי אופני הנג"ש והטריאתלון בארץ גדלה בצורה משמעותית ואופניים אלו הפכו ממראה נדיר לשגרתי בתחרויות הטריאתלון בישראל. ללא ספק אלה אופניים יפים יותר מסתם אופני כביש, מרשימים יותר ונותנים לבעליהם פאסון ולוק מקצועי. אך האם זה מתאים גם לך?
21.5.2012
רן אפקטריאתלט מזה 10 שנים, מאמן מוסמך ( מטעם NFPT) בספורט הסיבולת, חושב על ספורט, אוכל והנאות אחרות
