מי שעושה ספורט בקביעות מתקשה להקדיש מספיק זמן אימונים מבלי לפגוע בעבודה, בת הזוג, המשפחה או השינה. אבל בכל בוקר, מבט עצוב במחוג המשקל מראה כי גם הוא וגם אנחנו לא יורדים. במקרה הטוב המחוג נראה תקוע במקום במין דיוק מרגיז, ובמקרה הרע עולה מיום ליום. אולי כתבה זו תוכל לעזור.

נתחיל בזה שהספורט יכול להשמין | צילום: thinkstock

עוד כתבות בנושא 
ספורט הוא דבר משמין 
מתי משמינים יותר? כשמתחתנים או מתגרשים? 
מתאמנים ומשמינים? הנה 5 טעויות נפוצות 

"עשינו ספורט ולכן מגיעה לנו פרוסת עוגה נוספת"

בתור התחלה, צריך להפנים שספורט הוא משמין, כתבתי על זה כבר בעבר. הספורט משמין מ-3 סיבות: הראשונה היא ששרירים שוקלים יותר משומן, השנייה היא מנגנון הפיצוי הפסיכולוגי ("עשינו ספורט ולכן מגיעה לנו פרוסת עוגה נוספת"). רק שהקלוריות שבפרוסת עוגה נוספת עולות על כל הקלוריות שהוצאנו באימון, וכך יצא שכרנו בהפסדנו (או להפך כשמדובר בקלוריות). אך הסיבה המרכזית שבגללה מתאמנים משמינים היא פיזיולוגית. הספורט מגביר את חילוף החומרים (מטבוליזם) בגוף. הגוף גם רוצה לפצות על האנרגיה שהוציא, וגם מגביר את חילוף החומרים בפעילות עצמה כדי לספק חומרי הזנה לשריר, וגם מגביר את המטבוליזם בכדי לשקם את השריר בתקופת השיקום שלאחריה, והופ אנחנו יותר רעבים באופן קבוע ולאורך כל היום. רעבים? אוכלים…באסה! ומי יכול לעמוד כנגד המנגנון הפסיכולוגי והמנגנון הפיוזיולוגי כשהם פועלים ביחד?

אז מה עושים? בוחרים למנן את סוגי הספורט שעושים. לדעתי יש סוגי ספורט משמינים יותר וכאלה המשמינים פחות. הריצה למשל הכי פחות משמינה. בפעילות פיזית עצימה, הגוף מפנה את הדם למערכת הסימפטתית של השרירים ופחות דם זורם למערכת העיכול (הפראסימפטתית), בגלל זה אנחנו לא מרגישים רעב בזמן מאמץ גופני מתמשך. אבל כדי שזה יקרה צריך מאמץ גופני מתמשך ולא כוח מתפרץ של 2- 3 דקות ולאחריו מנוחה או רגיעה. הריצה למרחקים ארוכים בדרך כלל עונה על כל הדרישות הללו. נוספת לכך גם העבודה כי בריצה הגוף סוחב את מלוא המשקל שלו, ולכן מעדיף לסחוב כמה שפחות. במבחן הסטטיסטי, הרצים למרחקים ארוכים הם הספורטאים השדופים ביותר במשחקים האולימפיים.

לכל מותגי משקפי השמש לחצו כאן

מהצד השני עומד הספורט המשמין ביותר – השחייה. כאשר לא מדובר בספורטאים מקצוענים שכל חייהם ומזונם מבוקרים ומנוטרים בקפידה, השחיין הממוצע הוא רחב. כשמדובר על רחב, אין הדבר מסתכם רק במוטת הכתפיים שלו. השחיין החובב מתרחב לכל הכיוונים. יש הטוענים כי הדבר נובע מתחושת רעב גוברת שיש לכולנו שכאנחנו הולכים לבריכה או לים, ללא קשר לספורט. ויש הטוענים כי בגלל הקור היחסי של המים על פני האוויר ומוליכותו, הגוף חש כי הוא צריך לצרוך יותר אנרגיה. אז אוכלים הרבה כדי להחזיר את חום הגוף שאבד בעת האימון בסביבה הקרה, הרבה מעבר לפעילות הפיזית עצמה. במבחן הסטטיסטי אנא ראו שחייני עבר לאחר הפרישה, זה אינו מחזה מלבב.

בטח בריא, וגם הכי פחות משמין | צילום: Chris Hunkeler

רכיבות עם פיתוי לדחיסת קלוריות

אופני כביש או שטח. כאן בדובר בכמה רעות חולות לדיאטה. רכיבות אלו הן חברתיות, ארוכות, האופניים מאפשרים לשאת איתנו מזון ואינם נושאים את כל משקל הגוף שלנו. השילוב של כל אלו יוצר הפסקות מזון או קפה יזומות, שמיועדות בעיקר למנוחה, אך מהוות פיתוי לדחיסת קלוריות מרוכזת בצורת חטיפי אנרגיה (שכן, אנרגיה זה שם נרדף לקלוריות נקיות), חטיפי בריאות (שזה שם אחר לאנרגיה), ושלל מזון המכיל בעיקר יחס פחמימות מטורף, שעלול לחפות על כל הקלוריות שהוצאנו ברכיבה עצמה. וזאת לפני שדיברנו על חטיפי האנרגיה והג'לים שלוקחים תוך כדי רכיבה, הקלוריות מהנוזל "האיזוטוני" בבקבוקים והאכילה המסורתית אחרי הרכיבה. במבחן הסטטיסטי נצפה רוב של בעלי רגלים חטובות מעליהן כרס משתפלת ברמה בינונית.

לגבי ספורט באולם סגור כמו ספינינג, מדרגה, אירובי, זומבה וכו'. בתכל'ס מדובר בחדר אטום לקול שגם כמעט אטום לאוויר, בו דוחסים כמות גדולה של אנשים שנעים במהירות ומייצרים בכך חום רב. המזגן אינו עומד בעומס וכך יוצאים להם בסוף השעה קורבנות מזיעים, סמוקים ולוהטים. לתומם הם חשבו שהוציאו כמות אסטרונומית של קלוריות, אך בפועל הם בעיקר נידפו נוזלים. וכאן המקום להזכיר שהזיעה אינה מעידה על הוצאה קלורית, אחרת האדם השמן שנמצא כל היום בסאונה היה ידוע כ"הרזה מהסאונה", והוא לא. במבחן הסטטיסטי במקום להתבונן ישר למורה, התבוננו סביב לשאר המשתתפים בשיעור.

לסיכום, המלצתי היא למנן ולהתאים את סוג הספורט והתזונה לפי המטרה: הגדלת היקפים או הצרת היקפים, ולזכור שהדרך הטובה ביותר לרדת במשקל היא פשוט לסגור את הפה.