אחד הטרנדים היותר חזקים של העשור האחרון בתחום הספורט העממי הן קבוצות הספורט: קבוצות ריצה, רכיבה, שחייה, וטריאתלון שהפכו לבית חם עבור ספורטאים חובבנים רבים שרצו לקחת את התחביב שלהם צעד אחד קדימה ולהתאמן בצורה מסודרת ומקצועית.
קודם נעצור את השעון, ואז נפרסם בפייסבוק | צילום: thinkstock
זירת הגלדיאטורים החדשה
בשנתיים האחרונות נוסף טרנד חדש, שהאנשים המעורבים בו הפכו לחשובים לא פחות בעולם האקטיב לייף סטייל. מדובר בקבוצות הפייסבוק, שהפכו בעצם לבית השני ובמקרים מסוימים אפילו הראשון עבור חלק מהאנשים שהתאהבו ברעיון של קבוצה. במקרה הזה, הפייסבוק הוא כבר מזמן לא רק רשת חברתית כי אם זירה דעתנית, זירת קרב לעימותים שונים, ובכלל מקום שאנשים רבים מאמינים שאם הם לא נמצאים בו – הם לא ממש קיימים.
בעזרת שיטוט לא מסובך מדי בפייסבוק תוכלו לקבל שפע של מידע בנושא מוצרים חדשים, שיטות אימונים, אימונים משותפים, מסלולים מומלצים ובמקרים פחות נעימים תגלו שם מי מסוכסך עם מי, ומי מלכלך על מי? כשזה קשור לענפים כמו אתלטיקה, שחייה וטריאתלון תמצאו שם במקרים רבים לא רק את הידיעות של מחר במדורי הספורט, אלא גם את הידיעות שיתפרסמו בעוד שעה באתרי האינטרנט.
הבעיה היא שבקבוצות פייסבוק מרובות משתתפים יש הרבה מאוד אינטרסים וזה גורם במקרים רבים למידע לא הכי מהימן ולפרסומים שלא תמיד נבדקו מראש אבל כבר עשו את העבודה שלהם, לטובה או לרעה. כאן בא לידי ביטוי התפקיד החשוב מאוד של מנהלי הקבוצות, שכל אחד מהם הקים אותן עבור מטרות שונות אבל המשותף לכולם הוא שהם מופתעים כמעט בכל יום מחדש מרמת החשיפה וגם מהנזקים שקורים כשכל אחד יכול בעצם לפרסם מה שהוא רוצה. כדי להבין יותר טוב את מה שקורה שם דיברנו עם 3 מנהלים של קבוצות גדולות בתחום הריצה והאתלטיקה בפייסבוק.
"התבססתי על חכמת ההמונים"
פיליפ גורדון הוא רץ ותיק למרחקים ארוכים שמוכר היטב בקרב קהילת רצי האולטרה מרתון, וגם בקרב רצים אחרים רבים שמתאמנים אצלו ואצל אשתו לורנס בקבוצת הריצה "רצים עם לורנס". בשנה האחרונה הוא מצא את עצמו דווקא הרבה מול המחשב ופחות באימוני ריצה וכל זה קורה מאז שהוא מנהל את קבוצת הפייסבוק "רצים ממליצים על ציוד ריצה", אחת הקבוצות הגדולות ביותר בתחום הספורט העממי שחברים בה קרוב ל-11 אלף אנשים. "אני פריק של מידע", מסביר גורדון כשנשאל מה גרם לו לפתוח את הקבוצה שעוסקת בהמלצות על ציוד לריצה ומוסיף: "כשמדובר בציוד ריצה יש הרבה מקרים שבהם משהו שטוב לי יהיה פחות טוב למישהו אחר. לכן התבססתי על הרעיון של חכמת ההמונים ואנשים אוהבים את זה, המספרים מדברים בעד עצמם".
"זו עוד משרה". פיליפ ולורנס גורדון | צילום: צלמי שוונג
הבעיה הגדולה בקבוצת הפייסבוק של פיליפ ולורנס גורדון, כמו במקרים רבים אחרים ברחבי האינטרנט, היא שלא תמיד אפשר לדעת מי באמת ממליץ על משהו ומי נמצא שם כדי לפרסם את המוצרים שלו. "יש הרבה אנשים שנכנסים פנימה ומנסים לשווק את הציוד שלהם. אז קל לעלות על מי שמעלה פוסט למכירת נעליים ואני מוחק את זה, אבל יותר קשה מול המתוחכמים יותר. אז אני נכנס לפרופילים של אנשים ורואה מי הם. למזלי מבין 11 אלף החברים בקבוצה יש הרבה שעוזרים לי ונותנים לי מידע על אנשים שהם מספונסרים או בעלי אינטרסים ואז אני פונה לאנשים ושואל אותם. בכל יום אני מוציא אנשים מהקבוצה הזאת כדי לשמור שהיא תהיה אמיתית. זו ממש משרה ואני נמצא שם כל הזמן. כל הזמן פונות אלי חברות שרוצות לפרסם, והמקרים היחידים שבהם אני מוכן לזה הם רק אם זה ייתן משהו לחברי הקבוצה כמו לדוגמה חידון שמזכה בפרס".
למרות שגורדון מבלה שעות רבות במחיקת פוסטים, הוצאת חברים ואישור חברים אחרים, הוא טוען שאת המטרה שלו הוא כבר השיג: "אני רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים בקהילת הריצה, ושכל מי שצריך עצה לגבי ריצה יהיה אצלנו. חכמת המונים זה דבר שעובד ואם למישהו יש שאלה אז אצלנו הוא לא יקבל תשובה מפיזיותרפיסט שלפעמים יכול להיות לו אינטרס, אלא מהרבה רצים שיש להם דעות בעניין הזה. כשאני מגיע למרוצים שונים הרבה אנשים שאני לא מכיר ניגשים אליי ולוחצים לי את היד ואומרים שהם לומדים הרבה בזכות קבוצת הפייסבוק, ואז אני מבין שהשגתי את המטרה".
"מריבות מטופשות על רקע אגו"
בניגוד לגורדון, שמרית שולמן הקימה את "קבוצת חובבי ריצה" כשהיא היתה חדשה לגמרי בתחום והתאמנה לחצי המרתון הראשון שלה. מאז עברו שנתיים, שולמן כבר רצה מרתון שלם ועוד כמה חצאים והקבוצה שלה מונה באופן מפתיע קרוב ל-4,000 חברים. "פשוט חיפשתי אנשים שיבינו את השגעון הזה כי כל החברים שלי לא ממש ידעו על מה אני מדברת", מסבירה שולמן: "זה התחיל כקבוצה מצומצמת של כ-200 אנשים וככה זה היה לאורך זמן, ואז זה פשוט התחיל לצמוח. אני לא פרסמתי את זה או משהו כזה, אבל מסתבר שזה עניין הרבה מאוד אנשים שהתחילו לשתף אחד את השני וזה הפתיע גם אותי".
ב"קבוצת חובבי ריצה" תמצאו רצים מכל הסוגים: מתחילים שמחפשים מסלולי ריצה שונים ושואלים על האימונים עצמם, ומתקדמים יותר שמאוד אוהבים לצלם את השעון שלהם בסיום האימון ולשתף. כל מי שחבר בקבוצות וואטסאפ שיש בהן רצים מכיר היטב את התמונות האלה כמו גם את האנשים שרוצים פרגון. "המטרה של הקבוצה הזאת היא לא לתת לאנשים ידע, כי רק לבודדים יש את הידע המתאים", מסבירה שולמן: "המטרה היא לשתף עם כולם ריצות מגניבות, נופים, לספר על הריצות ולצפות לתגובות של אנשים אחרים. דווקא בזמן האחרון יש הרבה פוסטים של רצים מנוסים יותר שרצים למרחקים ארוכים יותר ואני דווקא לא רוצה שזה ילחיץ אחרים, כי המקום הזה מיועד גם לרצים מתחילים שרצים מרחקים קצרים יותר. אני מאוד אוהבת שנוצרות חברויות בקבוצה והרבה שיתופים, אני פחות אוהבת תככים ומריבות מטופשות וזה קורה הרבה על רקע אגו".
הכל התחיל באימונים לחצי מרתון הראשון שלה. שמרית שולמן | צילום: באדיבות שמרית שולמן
גם שולמן מעסיקה את עצמה שעות על גבי שעות במחיקת פוסטים לא ראויים ובמלחמה במפרסמים שמחפשים כלים חינמיים: "לא תמיד אני תופסת את זה בזמן אבל אני מוחקת הרבה דברים ומשתדלת למנוע מריבות. מה שאני רוצה שיקרה בקבוצה הזאת זה שהרצים המתחילים יתפסו אומץ ויהיו יותר פעילים, כדי שלא יחשבו שכולם אצלנו רצים מרתון ואולטרה כי זה לא המצב".
מי שמנהל קבוצה דומה מבחינת כמות החברים בה, אך שונה במהות שלה הוא בני הלוי, שדוגל בריצה יחפה ומינימליסטית ובדיוק בגלל זה הקים ב-2010 את קבוצת "נולדנו לרוץ", שהגדילה המשמעותית שלה הגיעה בעקבות הספר הידוע של כריסטופר מקדוגל. "המטרה שלנו היא לקדם את הריצה היחפה, וכמובן שאנחנו מקפידים על קריטריונים לפרסום הפוסטים, אבל מבחינת רמת הדיונים זה ממש ללקק את האצבעות. יש תרבות דיון, לא עוברים לרמות אישיות ואף אחד לא כותב דברים רעים. לאחרונה מחקתי איזשהו פוסט פרסומי, אבל זה קרה אחרי שלא מחקתי כלום במשך חודש. נדיר שיש אצלנו ענייני משמעת, ואני מקדיש משהו כמו שעה ביום לניהול של הקבוצה הזאת".
"המטרה היתה לכוון לצעירים, וקרו כמה דברים שלא רציתי"
אחת הקבוצות היותר סוערות בפייסבוק נקראת "אתלטיקה – מלכת הספורט" ומי שהקים אותה ב-2010 הוא דובר איגוד האתלטיקה אורן בוקשטיין, כשבעמוד הקבוצה רשום ש"קבוצה זו נועדה לקדם את האתלטיקה בישראל". המטרה היתה ליצור זירה ראויה לעל האתלטים הפעילים בישראל, מקצוענים לצד חובבנים. בפועל, "אתלטיקה מלכת הספורט" הפכה בנוסף גם לפלטפורמה לסכסוכים והתנגחויות בין אנשים שמדברים על אתלטיקה. במילים אחרות, עיתונאים שמסקרים אתלטיקה אפילו יכולים למצוא שם ידיעות מעניינות בענייני פוליטיקה בלי לעשות טלפונים, אבל לא לכך התכוון המשורר שבמקרה הזה הוא אורן בוקשטיין.
אולי בקרוב גם עמוד הפייסבוק ישתנה קצת. יו"ר איגוד האתלטיקה רפי פלד | צילום: באדיבות איגוד האתלטיקה
"המטרה שלי היתה לקדם ולטפח את האתלטיקה ולכוון בעיקר לצעירים", מסביר בוקשטיין: "אבל היום קורים בדף הזה כמה דברים שלא רציתי שיקרו. יש שם הרבה דיונים של אנשים שהם לא אתלטים אלא אוהבי אתלטיקה או פעילי אתלטיקה, אבל מדובר בדיונים פילוסופיים שמרחיקים את הצעירים. נראה שהאתלטים בכלל לא מעורבים בדיונים האלה עד שמגיע מישהו צעיר כמו אריאל אטיאס ומקבל אומץ ומסביר להם למה הם מרחיקים את הצעירים מהקבוצה הזאת, שהמטרה שלה היא לטפח את האתלטים. יש אנשים שכותבים באופן קבוע דברים רעים על איגוד האתלטיקה. אז נכון שכמו כל גוף גם איגוד האתלטיקה טועה לפעמים, אבל הדיונים האלה לא תורמים בשום צורה. לי יש את האפשרות בתור דובר להגיד שזה לא מתאים לי ואני מעדיך לכוון לחבר'ה הצעירים, וזה משהו שאני מתכוון לשנות לאחר אליפות העולם".
כיום, מסתבר, חלק מהעבודה של דובר זה ניהול דף הפייסבוק ואפילו מדובר בחלק חשוב מאוד בתפקיד אם תשאלו את אנשי איגוד האתלטיקה: "לאחרונה הוחלט באיגוד שמי שרואה משהו שנראה לו לא במקום בפייסבוק חייב לעדכן אותי. אם יש תגובות שאני לא חושב שהן עושות פעולות חיוביות לאיגוד אני מוחק אותן. צריך להבין שכיום הפייסבוק מסייע לעיתונאים כדי לקבל ידיעות במהירות גבוהה יותר מאי פעם, מצד שני על דברים פחות טובים אין שליטה".
It’s not that? they do21n8#&7;t like to speak English, as many French have basic knowledge of English. They just can’t stand some loud Anglosaxons tourists who speak directly in English to them, without making any effort to speak French. I’am not sure of the way English or US citizens would react if French tourists were speaking directly in French to them.