היום הזה ייחרט כרגע היסטורי בתולדות ענף אופני הכביש לנשים בישראל כשהרוכבת בת ה-37, שני בלוך, אמא לשלוש בנות, הצליחה להשיג את הקריטריון האולימפי לריו ותייצג את מדינת ישראל בפעם הראשונה במעמד זה. בתום שנה של קמפיין אולימפי, בלוך מדורגת במקום ה-88 בעולם לאחר שצברה 109 נקודות. בעבר היא היתה קרובה כפסע מהקריטריון לאולימפיאדת אתונה, החליטה לחזור לזירת אופני הכביש ולהפגין את כישוריה ויכולותיה יוצאי הדופן. הדרך לקריטריון היתה רצופה בקשיים, לאחר שבטור ערד כמעט ונגוז החלום כשפז בש עקפה אותה וקטפה את הנקודות. בלוך לא ויתרה על החלום ומאותו הרגע סימנה תחרויות מטרה ברחבי העולם בהן תוכל לאסוף ניקוד נוסף שישאיר אותה בין ה-100 הראשונות בעולם ובכך יעניק לה את הקריטריון הנכסף. היום, 31 למאי, פרסם איגוד האופניים הבינלאומי את התוצאות הרשמיות כשבלוך ממוקמת במקום ה-88 המכובד.
שני בלוך בתחרות בפינלנד | צילום: matti ouvinen
עוד כתבות אופניים בשוונג
שני בלוך: "זה לחץ של מדינה שלמה. אני יודעת כמה התחרות הזו חשובה לעתיד"
לראשונה: שלומי חיימי ייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בריו באופני הרים
6 שנות השעיה לרוכבת שהסתירה מנוע באופניים באליפות העולם
בשיחה שערכנו עמה מביתה שבסקוטלנד, נשמעה בלוך נרגשת מהמעמד וההישג העצום, "זה מעמד ממש מרגש. היום רכבתי וחשבתי לעצמי שאני נורא רוצה שהיהשג הזה יהיה עבור אמהות ספורטיביות כי מי היה מאמין? אף פעם אל תפסיקי להאמין", אמרה לשוונג, "כנראה הגוף באמת יכול", הוסיפה ואמרה, "זו מכונה שמדהימה אותי בכל פעם מחדש, אני באמת מאושרת. כל כך רציתי את זה והיו המון משברים. זו היתה תקופה קצרה של עבודה קשה עם המון שאלות, 'האם אני באמת יכולה?' 'האם זה באמת מציאותי לעשות דבר שכזה?' והתשובה היא כן, אני יכולה. הגעתי למקום הזה יחד עם נבחרת הנשים באופני כביש, זה לא היה מצליח לבד, חשוב שיבינו את זה. הנבחרת כל כך חשובה, הבנות, ההשקעה, המאמנים. הרגשתי שאנחנו יחידה והתוצאה מגיעה מהעבודה הקבוצתית, זו תחרות קבוצתית".
חשבת אי פעם שתייצגי את ישראל במשחקים האולימפיים?
"כשהייתי בת 24, ניסיתי להתקבל למשחקים האולימפיים והייתי מאוד קרובה, היתה לי את התוצאה המצויינת מהטור דה פראנס בצרפת והייתי צריכה לסיים בטופ 30 באליפות העולם כדי להתקבל לאתונה. התחרות לא היתה הכי טובה שלי ולא סיימתי בטופ 30, שם הבנתי שבזה סיימתי את הקריירה שלי כרוכבת. באמת היה לי מספיק ורציתי לחזור לישראל ולהפסיק להתחרות. לא האמנתי שאני בכלל אקבל הזדמנות שנייה לקבל קריטריון לאולימפיאדה. רק קבלת הקריטריון והמעמד של ניסיון הוא כבר אדיר וקשה. מנטלית את חייבת להיות חיובית עם עצמך ולא לחשוש. הקושי הוא באמת החששות, המחשבות מה אם אני לא מספיק טובה? מה כולם יגידו? האם זה בכלל שווה לוותר על כל כך הרבה דברים שקורים לי בחיים היום, לדוגמה האימהות ולעזוב אותם ולחזור. שאלתי את עצמי האם כל הוויתורים האלו שווים? כמובן שתמיד יש את ההרגשה שזה לא מספיק שווה, אבל מצד שני חשוב לנסות. זה דבר שאני מנסה להסביר לבנות שלי, אם יש משהו שאתן רוצות לעשות אתן חייבות לנסות את התהליך, ללכת בדרך הזו, גם אם זה קשה, מכשיל אותך וגם אם זה הורס לך המון דברים שחשבת שאת יכולה, אולי כן תצליחי ואם לא, אז לפחות עברת את הדרך. עבורי, המסלול הזה ייצר חלום שהתגשם, חלום של כל ספורטאי מהרגע שהוא מבין שהוא ספורטאי. אני מאושרת מזה. גם אם זה לא היה יוצא כך, אני עדיין חושבת שעשיתי והראיתי גם לבנות של נבחרות ישראל שתמיד, תמיד תחשבי שאת מסוגלת ויכולה, לא משנה לאן תגיעי. אני כל כך מאמינה בזה".
יש מחשבה על היום שאחרי האולימפיאדה?
"הבנות התאומות שלי נכנסות לכיתה א' וכאן, בסקוטלנד נכנסים לכיתה א' ב-23 באוגוסט. אני חוזרת להיות אמא רגילה. החיים ממשיכים ואני חוזרת לחיים הנורמטיבים. אני לא יודעת מבחינת הנבחרת שלנו מה הלאה כי אנחנו עוסקים כולנו ביום ביומו ולא יותר מזה. כולי בציפייה להמשיך עם הנבחרת באיזשהו אופן".
