עם התפתחות עולם הריצה, גדלים גם מספר המקצים הקיימים במרתון על מנת לתת ביטוי לרצים מכל הסוגים ולכל המרחקים, ולאחרונה הצטרף גם המקצה החברתי. מהו מרוץ חברתי ומדוע הוא הפך לחלק מהאירוע?

מאת:ארן הרשלג

עולם הריצה מתפתח, מתקדם וצובר קהלים הולכים וגדלים וזאת ניתן לאבחן בדרך כלל במבט על מבחר המקצים המוצעים למשתתפים. אם בעבר הרחוק מרתון היה מקצה אחד בודד למרחק 42.194 ק"מ, היום מספר המקצים באירוע שנקרא מרתון יכול להגיע גם לחמישה, שישה ואפילו שבעה.

הגדלת מספר המקצים נפתח במטרה אחת, להגדיל את מספר המשתתפים בכל אירוע ולתת ביטוי לרצים מכל הסוגים ולכל המרחקים. כך התווספו בשנים האחרונות בישראל במסגרת מרתון תל אביב מקצה מיוחד לילדים למרחק 400 ו-800 מ', מקצה רולר בליידס (שלא התקיים השנה) ומקצה הקרוי חברתי שהוכנס למרתון ירושלים.

> השילוש הקדוש: למה יש כאלו שרצים את שלושת המרתונים של ישראל?

> גלעד קובו מציג את 5 טעויות התזונה שרצים מתחילים עושים לפני מרוץ

במסגרת המרוץ החברתי מוזמנות משפחות, ילדים, בני נוער ואחרים לרוץ במסלול 800 מ' עם העמותות הפועלות בירושלים, אשר שמו להן למטרה לתמוך בקבוצות נזקקות באוכלוסיית העיר.בשנים האחרונות השתתפו אלפים במסלול זה והפכו אותו למרוץ חברתי מכובד. בין הרצים עם העמותות מצויים גם דמויות מרכזיות מעולם הבידור והמוסיקה, חברי כנסת, אישי ציבור ועוד.

מאחורי הקלעים של אותן עמותות, עומד צוות המכין ומגייס פעילים ומאמנים לאירוע עצמו. אחד מהם הוא איתי הירש, המוכר ביום יום כמתחרה בתחרויות איש ברזל ומאמן בקבוצת Trihard אשר ליווה בשבועות האחרונים את ילדי עמותת "עלה" שישתתפו במרתון ירושלים שיתקיים ביום שישי. רשת מעונות עלה בישראל הוקמה בשנת 1982 במטרה להוות בית חם ולתת מענה
טיפולי לאוכלוסיה עם פגיעות פסיכו-מוטוריות קשות: נכים סיעודיים, מרותקים
למערכות הושבה ובעלי פיגור קשה ובינוני.

ראיינו את הירש על מנת ללמוד יותר על הצד החברתי במרתון ירושלים, ולדעתו החשיפה הזאת לחברה ולמחיאות הכפיים במהלך המרתון זה משהו שיכול להרים את רוחם של הילדים, כיוון שמדובר במשהו שהם לא חווים ביומיום שלהם.

מה הניע אותך לפעולת ההתנדבות הזו?
איתי הירש: "פנה אלי חבר מהקבוצה שלנו שיש לו קשרים בעמותת 'עלה' ושאל אותי אם אנחנו נרצה להצטרף ליוזמה, אז הרמתי את הכפפה".

במה שונה אימון רגיל שאתה מקיים מדי יום לאימון עם ילדי עמותת עלה?
"זה משהו אחר לחלוטין. אנחנו לרוב מתאמנים עם אנשים בריאים, אנשים שנמצאים בכושר. ילדי העמותה אינם ניידים, ולהוציא את הילדים לקחת אותם עם שני מלווים, דורש הכנה של הצוות המקצועי והטיפולי שם. לפעמים מדובר גם בנערים, זו לא משימה קלה. וזה סך הכל להוציא אותם החוצה למדרכה ולעזור להעביר אותם מכשולים. זה משהו אחר לחלוטין. אימון של חצי שעה אצלם דורש לוגיסטיקה של חצי שעה לפני וחצי שעה אחרי".

האם הורי הילדים שיתפו פעולה ברובם, או שמא היה צורך לשכנע אותם להצטרף להרפתקה?
"אנחנו לא באנו בקשר או במגע עם המשפחה. באנו לבית עלה בירושלים שזה סוג בית ספר כזה, ומי שהיה שם היה רק הצוות המקצועי, המורים והמטפלים שלהם".

האם בעקבות ההיכרות תמשיך בהפעלת הילדים מדי פעם גם לאחר מרתון ירושלים?
"סיכוי סביר שכן. בהחלט. הפעילות ההתנדבותית היא משהו שמאפיין אותנו במהלך כל השנה, ואני מניח שיהיו הזדמנויות נוספות שנוכל לפגוש את הילדים של עמותת עלה. זה לא אירוע חד פעמי שאנחנו לוקחים בו חלק".

כיצד הפעילות ההתנדבותית והקרבה לילדים תרמה לך לתודעה האישית שלך?
"היא קודם כל מכניסה דברים לפרופורציות. כל אחד מאתנו יש לו חיי יומיום לא פשוטים ואתגרים שצריך להתמודד איתם, אבל כשאתה נחשף לילדים שסובלים מבעיות רפואיות כל כך קשות, שעצם העובדה שהם צריכים לקום בבוקר ולהעביר את היום בצורה כזו או אחרת, היא משימה כמעט בלתי אפשרית זה גורם לנו להעריך את הבריאות שלנו. דבר שאנחנו שוכחים ביומיום להעריך. זה נותן פרספקטיבה קצת יותר בריאה לחיים שלנו".

מה תגובת הילדים לאימון?
"הם מאוד מאוד נהנים. אני מניח שחלקם מבינים וחלקם לא מבינים, אבל החשיפה הזאת לחברה ולמחיאות הכפיים במהלך המרתון זה משהו שיכול להרים את רוחם, משהו שהם לא חווים ביומיום שלהם".

צילום דף הבית: פלאש 90