באופן טבעי, העובדה שמרתון טבריה הוא המהיר ביותר בארץ הופכת את המסלול שלו לפשוט ביותר. 21.1 קילומטרים הלוך ו-21.1 קילומטרים חזור, אין בכלל מקום לטעויות ואת כל מה שראינו בדרך לחצי המרחק, נראה גם בדרך חזרה. ועדיין, גם מסלול פשוט לאורך החופים הדרומיים של הכנרת עלול להפתיע, ולכן כדאי מאוד להכיר מראש את כל הנקודות המשמעותיות במסלול הזה. בדיוק בשביל זה אנחנו כאן.
מתחלים בירידה. זינוק מרתון טבריה | צילום: מיכאל חורי
עוד כתבות מרתון
לערוץ המרתון בשוונג
מדוע אוכלים פסטה לפני מרתון?
מה אוכלים בחודש האחרון שלפני המרתון
כיצד בונים אסטרטגיית תזונה בתקופת טייפר?
הקילומטרים ראשונים: בירידה קלה
"שלב הגישושים" במרתון טבריה עלול להיות מסוכן. מבחינה סטטיסטית, רוב הרצים החובבים, מתקשים לשמור על הקצב הנכון בתחילת מרוץ, גם במרתון. זה קורה בעיקר כשתנאי מזג האוויר נוחים, ואז השילוב עם האדרנלין גורם לרצים רבים, בעיקר כאלה שהם לא מרתוניסטים ותיקים, להגיע בקילומטרים הראשונים לקצבים מהירים מדי ולשלם על זה בשלבים מאוחרים יותר. הקילומטר הראשון של מרתון טבריה מאוד "עוזר" לתופעה הזאת מכיוון שהריצה בו היא בירידה קלה. לאחר שהירידה הזאת מסתיימת, רצים עדיין בתחומי העיר טבריה (אזור מלון חוף גיא וחמי טבריה) ברחוב מוצל ונעים, וגם התנאים הנוחים האלה עלולים להקשות עלינו "להוריד קצת את הרגל מהדוושה".
מגזין שוונג | אל תפספסו את סיכום מרתון טבריה 2014
אחרי חמי טבריה בין הקילומטר השלישי לרביעי תפגשו את תחנת המים הראשונה שממש לא כדאי לפספס אותה. בסופו של דבר אין עיכובים בחלוקת המים בתחנות של המסלול הזה, ואם במקרה פספסתם את בקבוק המים, רוב הסיכויים שתשמעו מקדימה רצים שמציעים את הבקבוק שלהם לפני שהם זורקים אותו לצדי הדרך. אחרי שלוק של מים תביטו מסביב, העיר טבריה כבר מאחור ואתם נשארתם עם מאות רצים לצדכם ועם הכנרת משמאלכם. תתחילו ליהנות ממנה, והמסלול השטוח כי מעכשיו זה פחות או יותר מה שתראו.
קילומטרים 5-10: עלייה ראשונה וג'ל ראשון
בקילומטרים 5-10 ממשיכים לרוץ דרומה לכיוון קיבוץ דגניה, אבל עוד לפניו באזור המושבה כנרת תפגשו את העלייה המשמעותית בדרך לחצי המרחק. אנשים ששונאים עליות או כאלה שלא ציפו לעלייה במרתון טבריה יחששו קצת כשירגישו שהשיפוע הולך ונעשה קשה, אבל בסופו של דבר חשוב להדגיש שמדובר בעלייה קלה יחסית עבור כל רץ שמאומן למרתון בכל רמה שהיא, ובסופו של דבר היא נגמרת מהר. בנוסף, הרצים בדרך כלל זוכים שם לעידוד של אנשי כנרת ושל התלמידים מבית ירח שנמצא בין כנרת לדגניה.
אחרי הקילומטרים הראשונים נפרדים מטבריה | צילום: מנחם סיני, באדיבות איגוד האתלטיקה
מי שמתכנן לקחת ג'ל כל 7.5 קילומטרים ישתדל לעשות את זה בזמן, וכך הוא בעצם ישתה את הג'ל לפני העלייה. בכל מקרה, צריך לדעת שלקראת קילומטר 10, ממש בסמוך לדגניה, תחכה לכם תחנת המים השלישית שתהיה גם התחנה הראשונה שמציעה ג'לים. זה אומר שאם לקחתם ג'ל שהיה עליכם, תוכלו "למלא את המחסנית" בג'ל נוסף שתקבלו בתחנה. הג'לים שיציעו לכם בתחנת דגניה יהיו של HIGH 5. מי שבונה על ג'לים של GU יוכל לקבל אותם בשתי תחנות בהמשך המסלול, בקילומטרים 26.2 ו-38.
קילומטרים 10-19: סיכוי לרוח פנים חזקה
כדאי לנצל את המעבר הנעים בדגניה שם זוכים לא רק ל"צידה לדרך" אלא גם לעידוד קולני, כי אחריו יוצאים מעוד קטע מוצל וחוזרים לכביש ראשי, כשהפעם גם מתרחקים קצת מהמים של הכנרת. אחרי כשני קילומטרים נוספים של ריצה עוברים מכביש 90 לכביש 92 וזה אומר שנכנסים לחופים המזרחיים של הכנרת. כשתרוצו שם תדעו שברגע שחלפתם על פני השלט לכיוון מעגן – אתם כבר שם.
כאן מתחילה למעשה ריצה של כ-9 קילומטרים על כביש 92 לכיוון עין גב. רוב הסיכויים שב-3 הקילומטרים הראשונים של הקטע הזה יהיה לכם נעים. אתם תרגישו שאתם בשלב השני של המרתון, תיהנו משינוי קל של הנוף והאווירה, ממטעי הבננות ומאיש שעומד בצד הדרך ומחזיק ברצועה שמחוברת לתנין (אמיתי או לא? אתם תחליטו). בקילומטר ה-15 אתם תדרכו על שטיח ותפגשו את היישוב הבא שהוא קיבוץ האון, שם תמתין לכם עוד תחנת שתייה עם ג'לים. אחרי קיבוץ האון, כביש 92 מתעקל לכיוון החוף המזרחי של הכנרת וכאן יש סיכוי גבוה לרוח חזקה, ומבחינה סטטיסטית רוב הסיכויים שזו תהיה רוח פנים. במקרים כאלה עוזר מאוד לרוץ בדבוקה, ובדרך כלל בקטע הזה רואים יותר ויותר דבוקות שמתגבשות להן תוך כדי ריצה. נגד רוח פנים זה משהו שמאוד עוזר לחסוך באנרגיה לקראת החלקים הבאמת קריטיים של המרתון. אז מי שרץ בדבוקה של פייסר כבר מסודר מראש ומי שלא, שיחפש איך להיכנס לתוך דבוקת רצים ולהתחלק בצורה שווה והגונה בהובלה.
מול רוח פנים, תמיד כדאי לרוץ בדבוקה | צילום: עופר ביידה
בשנתיים האחרונות רצי מרתון טבריה "חטפו" רוח פנים בין האון לנקודת הסיבוב לפני קיבוץ עין גב. לפני שלוש שנים זה היה הפוך, ורוח הפנים "תקפה" דווקא אחרי נקודת הסיבוב בין הקילומטרים 22 ל-27. כמובן שאי אפשר לחזות את זה, אבל צריך להיערך לזה ולדעת שאם יש רוח פנים אז תהיה גם רוח גב.
קילומטרים 22-27: הסיבוב השני
זה נכון שרוח גב זה משהו שאפשר לנצל לטובה, אבל זה גם משהו שצריך להיזהר ממנו בדיוק כמו מהקילומטרים הראשונים של המרתון. אם אנחנו תופסים את רוח הגב אחרי שסבלנו מרוח הפנים, הנטייה הטבעית שלנו תהיה להגביר את הקצב ואולי אפילו יותר מדי, רק בגלל שפתאום הריצה הופכת להיות הרבה יותר נוחה ומהצד השני של הכביש אנחנו רואים את האנשים שנאבקים ברוח. השלב הזה, של הקילומטרים 22-27 הוא שלב חשוב מאוד בריצה שמחייב את הרצים להיות אחראים. נורא קל לפתח בו מהירות, והרבה אנשים נוטים לחשוב שזה הזמן לפתח מהירות אחרי שעברנו את חצי המרחק, אבל האמת היא שזה ממש לא הזמן הנכון לבדוק את אתם מהירים ממה שחשבתם כי רוב האנשים שיעשו את זה ישלמו ביוקר כבר אחרי הפנייה ממעגן בחזרה לכביש 90.
קילומטרים 32-42.2: מריחים את הסוף
יש משהו מאוד כיפי בלפגוש שוב את השלט לכיוון קיבוץ מעגן, רק שהפעם לחלוף על פניו מהצד השני. לקראת הקילומטר ה-32 יש הרגשה של חזרה הביתה. אנשי וילדי דגניה מחכים כבר בצומת כדי לעודד, תחנת המים והג'לים שפגשנו בקילומטר 10 נמצאת שם ואפשר לראות ולהריח את הסוף. אבל אז פוגשים את העלייה, רק שהפעם מהצד השני שלה שבכל מקרה הוא יהיה יותר קשה אחרי 32 קילומטרים של ריצה. קחו בחשבון שבמקום הזה אתם עלולים להתמודד עם משבר מנטלי, אבל כל מה שצריך לעשות הוא לדעת שזה יגיע, להתמודד עם המשבר הזה ולהפוך אותו בעצם למשברון. לטפס את העלייה בעדינות, וליהנות גם מהירידה שתגיע אחריה תוך כדי הרגעת הגוף. זה הזמן להסתכל קדימה, לתת לנפש ולהתרומם, ליהנות מהנוף המדהים ולפנטז על מה שהולך לקרות בעוד פרק זמן קצר מאוד, כי פרק הזמן הארוך של הריצה כבר מאחורינו.
הקילומטרים האחרונים מאתגרים, אבל צריך פשוט לפנטז על מה שיקרה בסוף | צילום: באדיבות איגוד האתלטיקה
הקילומטרים 34-39 הם מאתגרים, כי בדרך כלל זה המקום שבו תרגישו הכי בודדים לאורך כל המרתון. בקילומטרים הראשונים רצתם על אותו כביש עם כל כך הרבה אנשים מסביב, אבל כולם התפצלו וכל אחד מנהל את המאבק שלו. מלון "לאונרדו קלאב" שנמצא בסמוך לשער הסיום נראה באופק אבל הדרך לשם נראית פתאום כל כך ארוכה. זה הזמן לעבודה מנטלית, לחלוקה של הריצה לשלבים קילומטר אחרי קילומטר. כשתגיעו לקילומטר ה-39 תוכלו להתעודד כי אחרי שעברתם את תחנת הג'לים וההזנה האחרונה אתם נכנסים שוב לתחומי העיר טבריה וגם אם הרגליים שלכם אומרות שקשה להם מאוד לסחוב עוד 2.5 קילומטרים, הראש משנה אווירה ומבין שזה באמת הסוף. הכבישים והכנרת מתחלפים שוב ברחובות, בחמי טבריה ומלון חוף גיא, בנוף כל כך מעודד של בניינים ישנים שבשום מצב אחר לא יכולים להראות כל כך יפה. זוכרים שבקילומטר הראשון רצתם בירידה? אז את הקילומטר האחרון תרוצו במגמת עלייה, אבל הכוחות המחודשים שלכם בכלל לא ירגישו אותה כי בשלב הזה אתם "מתמגנטים" לכיוון שער הסיום עם קצת כאבים ברגליים שיעברו לגמרי ברגע שתחצו אותו. שיהיה בהצלחה.
לרצים בדבוקה, להזהר ממחזירי האור לאורך הפס הצהוב בשוליים. סכנת נפילה עם רגליים עייפות ושדה ראייה מוגבל.