בשבוע הבא יתקיים מרוץ הנשים הרביעי בראש העין, מרוץ לנשים בלבד. לפני הזינוק, מור שלזינגר בוחרת להביא את סיפורה המרגש של אפרת רמתי, מי שרצה את המרוץ בשנה שעברה יחד עם בתה סיוון, ומאמנת אנדיור, טלי פינק, שתתארח בפורום נשים השבוע, תספר על המרוץ ותיתן עצות למעיזות
מאת:מור שלזינגר
אפרת רמתי (48) היא אם לשלושה (בן 24, בת 22 והקטנה בת 8), עובדת כסמ"נכלית פיתוח עסקי בחברת סטארט-אפ. את אפרת הכרתי לפני טריאתלון נשים, בקבוצה בשוונגנט, ואחר כך בפורום נשים בספורט. לאט לאט, למדנו להכיר את הסיפור המדהים של אפרת, עם ההתמודדויות, הקשיים והנצחונות. כשאפרת סיפרה על מרוץ הנשים שנה שעברה, ועל הסיום המתוק יד ביד עם בתה סיוון, היה לי ברור שזה הסיפור שאני רוצה להביא לקראת המרוץ.
| איך התחלת לרוץ? כל החיים טענתי שאני לא יכולה לרוץ. בן זוגי ואני רכבנו יחד על אופני שטח, ובוולבו צ'אלנג' התחלתי להרגיש שהכושר האירובי מגביל אותי. שמתי נעלי התעמלות, יצאתי לריצה, וגיליתי שאני יכולה לרוץ 20 דקות, והשמיים לא נפלו. בפעם הבאה, בן זוגי הצטרף אלי לריצה של 20 דקות, ואז עלינו על האופניים ורכבנו. בהתראה של שבועיים, נרשמנו למרוץ נייקי שנה שעברה, והתחלנו לאט לאט להגדיל מרחקים. הכושר הבסיסי של שנינו היה סביר בזכות אופני השטח, ולפני שנה סיימנו יחד 10 ק"מ במרוץ הלילה, והשמיים לא נפלו. מפה לשם המשכנו לרוץ, שמנו לנו למטרה להשתפר ביכולת האירובית לקראת הוולבו צ'אלנג' ונרשמנו לכל מרוץ שהיה בסביבה. הרגע שהתחלתי לרוץ היה רגע משמעותי מכל מיני בחינות עבורי. אצלי הריצה מתקשרת לאבא שלי, שהיה מרתוניסט, טריאתלט ונהרג תוך כדי ריצה. הוא רץ כל החיים שלו, יצא לרוץ בשבת בבוקר ונדרס. זו היתה טראומה גדולה מאוד. ברגע שהבנתי שאני יכולה לרוץ, גמרתי אומר לעשות טריאתלון, ונרשמתי לטריאתלון נשים. |
|
איך הגעת לרוץ במרוץ הנשים, ויחד עם בתך?
זמן קצר לפני מרוץ הנשים, הבת שלי החלה לרוץ בבית על הליכון. יצאנו יחד לשתי ריצות בפארק, שעשו לה טוב, היא רצה מהר ובכיף. הצעתי לה שנרשם ביחד למרוץ הנשים, והיא הסכימה. בלי לחשוב על כך שאולי זה יהיה לה יותר מדי רשמתי אותנו ל-8 ק"מ. הלכנו על זה בתור משהו שאנחנו עושות שתינו ביחד, אם ובת.
ספרי על החוויה של ריצה משותפת?
קודם כל קו הזינוק עצמו – היה פשוט כיף: אנרגיות טובות, פרגון מכל הכיוונים, נשים בכל הגדלים, הצורות, התלבושות. הפנינג אדיר – פשוט חבל על הזמן!
התחלנו לרוץ והיא פתחה מהר, ניסיתי כל הזמן לעצור אותה, שתאט. אחרי קילומטר וחצי היא נשברה, לא יכלה יותר ואמרה לי: "אמא תמשיכי, תמשיכי". ואני הודעתי לה שלא משנה כמה זמן, אנחנו נעשה את זה ונעשה את זה ביחד. ואם צריך ללכת, נלך. זה היה רגע מאוד חזק בשביל שתינו. וכך הלכנו קצת, וחזרנו לרוץ כמה שיכולנו, והלכנו, ורצנו עוד. ובשלב מסויים זה חלחל אצלה שאני איתה, בשבילה, מתרכזת בה, ובביחד שלנו. והביחד שלנו זה הדבר הכי חשוב פה. ממש לא משנה זמנים או תחרות, העיקר שאנחנו יחד. והלכנו יד ביד, ושרנו שירים, וחצינו את שער הסיום ביחד בחיוך גדול.
איזה מסר את רוצה להעביר למי שקוראת את הכתבה הזו עכשיו?
אני מאמינה שבאמת כל אחת יכולה. גם במרוץ הזה שנראה גדול וקשה הבעיה העיקרית היא לעשות את הצעד הראשון. לבוא ולהגיד: "וואללה, אני יכולה לעשות את זה, ואני אעשה את זה בשביל עצמי". יש כאן גם דוגמא לעוד נשים, שלא לדבר על הילדות שלנו. וזו המשמעות הגבוהה יותר של הדברים עבורי: לאפשר לחלום על להשיג יותר, לעשות יותר וזה הצעד הראשון.
טלי פינק – מספרת על המרוץ
את טלי פינק, מאמנת באנדיור, פגשנו בעבר עם עצות מועילות לקראת טריאתלון נשים, וטריאתלון תל אביב. הפעם בחרתי לראיין את טלי, שמלווה את מרוץ הנשים ואת חבלי הלידה שלו מיומו הראשון, שתספר לנו על המרוץ, על האופי שלו, ותחלוק איתנו מספר טיפים חשובים.
טלי פינק מסיימת עוד ריצת שטח: "אין עוד מרוץ כזה" (צילום: גווין קניג)
איך התחיל מרוץ הנשים בראש העין?
עמותת מתן בשיתוף עריית ראש העין הציבו כמטרה בניית תכנית לעידוד נשים בספורט וחינוך נשים לאורח חיים ספורטיבי. הם פנו לרן שילון, וכך נולד מרוץ הנשים בראש העין. הגענו לפגישה עם פורום הנשים בראש העין, קבוצה של כמה עשרות נשים, והסברנו שנלווה אותן עד למרוץ בתכנית אימונים ובאימוני קבוצה. המטרה היתה ללמוד להתאמן נכון, להפוך ספורט לאורח חיים, והתחרות הזו היתה רק "תרוץ".
אין עוד מרוץ כזה. בכוונה תחילה המסלול שונה באופיו ובאורכו ממרוצים רגילים של 5 ו-10 ק"מ. לא רצינו שזו תהיה עוד תחרות, ושיתחילו להשוות תוצאות. רצינו לתת נופך חווייתי, העיקר הוא ההשתתפות ולא הזמן. כך התחרות החלה, וכך היא תמשיך.
יחד עם זאת מדובר בתחרות רצינית, ואנו מתייחסים לספורטאיות ברצינות: יש חולצה, מדידת זמנים, שער סיום – תחרות לכל דבר. מרוץ הנשים בראש העין מתאים לכל רצה, גם לאלו שבתחילת דרכן בעולם הריצה וגם למנוסות שבינינו כמירוץ שטח קצת אחר. זה מקום נוח ונעים להתחיל בו, בדומה לטריאתלון נשים. יש משהו מאוד נעים ומקבל בחבורת נשים על קו זינוק: יש הרבה צחוקים, אוירה של הפנינג, תחרות מאוד כיפית.
למי מיועד המרוץ?
המרוץ מכוון לשני קהלי יעד עיקריים: מתחילות ומנוסות. קהל היעד הראשון הוא נשים שטרם התחרו, ושזו עבורן תחרות ראשונה. אין שום בעיה עם הליכה/ריצה ושילוב ביניהן, זה בסדר גמור. תעשי את זה בקצב שלך, בלי לחץ, ותסיימי. אין מגבלת זמן, אין איום שפותחים את הכביש ותמצאי את עצמך רצה עם עוד מכוניות.
קהל היעד השני זה קהילת הרצות המנוסות. הן מהוות מקור השראה לרצות מתחילות, ובמקום מסויים אני רואה בזה סוג של אחריות. נשים רבות התחילו כאן, ונכנסו לעולם הריצה מהמרוץ הזה. קל מאוד להגיד כשאת עם ותק של 3-4 שנים בריצה: "מי צריך מרוץ נשים? למה צריך מרוץ מגדרי? זה רק 4 או 8 ק"מ ועוד". וכאן אני פונה אל הספורטאית המנוסה, שלא לאמר, הספורטאית המקצועית. כשמגיעה מישהי עם שם, ועושה את התחרות הזו, זה עושה חשק לעוד נשים לעשות את זה, ונותן השראה.
מה את ממליצה למי שמתעתדת להשתתף במרוץ הזה לראשונה בחייה?
אני ממליצה קודם כל להתנסות בלרוץ בשטח. המרוץ הוא בחלקו בכביש, אבל ברובו בשטח במסלול כבוש. אין צורך להתחיל לרוץ בסינגלים, אבל להתרגל, כי
זה שונה מריצת כביש. אמנם זה יותר רך, בולם זעזועים וסופג, אבל מצד שני המסלול איטי יותר מריצה על כביש.
למשל, למי שרצה בפארק הירקון, מומלץ לא לרוץ על האספלט, אלא על שביל העפר שלידו. קחי בחשבון שבסה"כ זה יקח מעט יותר זמן מאשר בכביש. ולכן מומלץ להאריך מעט את ריצות האימון. למשל, אם עד היום רצת 40 דקות, אז לנסות להגיע לריצה אחת של 50 דקות, כדי להיות מוכנה ל-8 ק"מ. לאלו שהן ממש בתחילת דרכן, ומשלבות גם הליכה, אני מציעה לתכנן מראש את הריצה/הליכה. למשל, להגיד לעצמך מראש: אני רצה 7 דקות, הולכת 3 דקות. וכך תצאי מהתחרות בתחושה של שליטה.
טלי פינק תתארח בפורום נשים בספורט השבוע ביום חמישי 8.10.09 בשעה 20:00 ותענה על שאלות נוספות לקראת מרוץ הנשים. מומלץ
