אמנם עברו רק ארבעה חודשים מאז עבר רועי אבירם, 49 מגבעתיים את ניתוח השרוול, אבל הוא כבר מרגיש כאילו נולד מחדש, למען הדיוק, מדדי בדיקות הדם שלו נראים כאילו נלקחו מצעיר בן 18. אבירם, שוטר במקצועו, מתמודד עם בעיית עודף המשקל כבר מסיום הטירונות. "ניסיתי כל דיאטה אפשרית שקיימת עלי אדמות על מנת לייצב את המצב הבריאותי שלי", הוא מספר לנו ומוסיף כי נאבק בעלייה במשקל אולם המצב הבריאותי אליו הגיע בעקבות ההשמנה רק הלך והתדרדר. המצב גרר אותו לכולסטרול הגבוה, דום נשימה חמור ולבסוף גם התגלתה אצלו סכרת. "הייתי מאוד מודע לעצמי אבל יש דברים שהם יותר חזקים ממך עם כמה שאתה מודע לעצמך. אתה פתאום קולט שאתה ממשיך עם אותו תפריט, עושה ספורט באותה עצימות והגוף בוגד בך ועולה במשקל. זה די מייאש. אתה מנסה לתקוף את אותה 'בעיה' מכל הכיוונים ושום תוצאה לא מצליחה. אני זוכר את עצמי עושה ספינינג גם לפני 15 שנה, מנסה לרוץ וללכת ולא הצלחתי לרדת במשקל".
משמש כמנטור למשורוולים כמוהו וסוחף אחריו חברים לרוץ איתו. רועי אבירם | צילום: אלבום פרטי
משמש כבר כמנטור
אבירם מצא את עצמו לוקח כמות כדורים גדולה, נגרר עם מכשיר ששומר עליו מדום נשימה בשינה, גופו התדרדר מבחינה בריאותית והמשקל אליו הגיע כבר עבר את ה-120 ק"ג ואז החליט לעבור ניתוח שרוול. שבוע לאחר הניתוח הוא מספר כי כבר הפסיק להשתמש במכשיר לדום הנשימה וחודש אחרי, בדיקות הדם שלו כבר היו תקינות לחלוטין. נעלמו הסכרת והכולסטרול והוא הפסיק את כל הכדורים. כיום, ארבעה חודשים אחרי הניתוח מצבו הבריאותי רק הולך ומשתפר.
סיפורי ניצחון נוספים
לכל סיפורי הניצחון
הסיפור של אייל אנקור: "בחלומות הכי גרועים שלנו לא חשבנו שזה יכול לקרות"
הסיפור של נטע פרסמן: "יום אחד הסתכלתי במראה ולא זיהיתי את עצמי"
הניתוח משנה דברים רבים בחייו של המשורוול, החל משינוי בטעמים ועד לאי יכולת לעכל מזונות מסויימים, מחסור בתחושת רעב ושובע ואף דיכאון. פעמים רבות מוצאים עצמם משורוולים עם חוסרים תזונתיים. אבירם מקפיד מאוד על התזונה וממליץ לכל המשורוולים איתם הוא בקשר לאכול שלוש ארוחות ביום ולשתות הרבה מים. "כשאת אוכלת למשל, את מרגישה את תחושת השובע, כשאני אוכל, אני מרגיש לחץ במפתח הלב שמסמן לי שזה הסוף, אם אני לא מזהה את התחושה הזו זה יכול להגיע להקאה וזה לא סימפטי". למרות שאבירם מנותח חדש יחסית, הוא כבר משמש כמנטור למשורוולים כמוהו וסוחף אחריו חברים לרוץ איתו בשבת בבוקר ולא לוותר.
"הורדתי משקל רציני ומאוד קל לי לרוץ" | צילום: אלבום פרטי
מתי התחלת לשלב ספורט?
"עשיתי את שיעורי הבית שלי ונכנסתי להרבה פורומים של אנשים שעברו ניתוח והתחלתי לנתח כישלונות של אנשים. מה שזעק היה שאנשים לא עשו שום שינוי בזווית הבריאותית. הם לא עשו ספורט בכלל. היו לי ניסיונות בעבר לרוץ. זה הסתיים עם כאבי גב וברכיים ויש לי נכות בגב שאסרה עלי לעשות זאת. המנתח ייעץ לי שמהרגע שאני יכול שאתחיל ללכת. מהיום הראשון של הניתוח התחלתי עם הליכות, אם זה היה במחלקה, במסדרון וביום השני כבר הקפתי את בית החולים בהליכה. ההליכה עזרה לי לשקם את הגוף". אבירם התחיל להתאמן בחדר כושר בהרמת משקולות והליכה על מסילה. "הורדתי משקל רציני ומאוד קל לי לרוץ. מצאתי את עצמי מגיע לסטים של יותר הליכה ופחות ריצה ומרגיש שקל לי. הכל כמובן בליווי של מדריך חדר כושר".
"ההרגשה לסיים 10 ק"מ בריצה והליכה זה משהו שלא חוויתי אותו הרבה מאוד שנים" | צילום: אלבום פרטי
איזה פעילות גופנית אתה עושה כיום?
"ארבע פעמים בשבוע אני בחדר כושר, מתוכם פעמיים עד שלוש פעמיים בשבוע ספינינג והיתר אני רץ לפחות 7-8 ק"מ. אני עובד גם על שרירים, בעיקר על שרירי הבטן כי יש לי עודפי עור. אני מרגיש הרגשת סיפוק כשאני יוצא מחדר כושר בסוף יום ושהצלחתי לעשות משהו למעני ולשים את עצמי במרכז. זה השינוי הגדול ביותר שאדם צריך לעשות לפני שהוא נכנס לתהליך הזה. לא אהבתי ספורט אבל כיום אני אוהב ותמיד הסתכלתי על כל אלו שרוכבים על אופניים או עושים הליכות וספורט כמשוגעים לדבר, אבל כיום כשאני בתוך התהליך ונכנסתי אליו לאט לאט ובאהבה, הוא נותן לי המון אנרגיות וחיזוקים. ההרגשה לסיים 10 ק"מ בריצה והליכה זה משהו שלא חוויתי אותו הרבה מאוד שנים. זה כמו לסיים את המסע הראשון שלך בצבא, או איזה יעד מסויים שלא חשבת שניתן לכבוש אותו. אני אומר לעצמי 'וואו, השלמתי עשרה ק"מ'".
איך היה במרוץ הראשון שלך? מרוץ הלילה של תל אביב?
"הייתי מוקף בהרבה חברים שרצים ואמרתי להם שאני אגמור את הריצה בשעה וארבעים וסיימתי בשעה ועשרים, הייתי בהלם. הספקתי לעצור ולעזור לאנשים להסדיר נשימה, עודדתי. כמה אדרנלין זה מילא אותי וזו הרגשה של חיבור מדהים עם האנשים סביב. לקראת סיום המרוץ היה לי קשה והרגליים כאבו ופתאום באו שתי בנות, תפסו אותי בידיים ואמרו לי 'יאללה בוא, תמשיך'. ההרגשה שעברה לי בלב היא שאני מוקף כמו במשפחה, אנשים טובים שחושבים כמוך ויש חיבור בלתי נראה ואנשים מעודדים האחד את השני אם זה במבט או בחיוך".
מה היעד הבא?
"אני רשום למרוץ של עלם חולון ואני ניגש אליו באהבה. אני לא חושב שהמרוץ הבא שלי יהיה 10 ק"מ אלא 15 וצפונה מזה, כי אני יכול לעמוד בזה והוכחתי לעצמי".
