לאה גולדשטיין תשתתף בטריאתלון הנשים כאורחת הכבוד ואף תשתף את משתתפות הטריאתלון מנסיונה במסגרת ההכנות! מעטים יודעים כי מי שהיתה אלופת ישראל באופני כביש ובנג"ש חמש פעמים, ורוכבת מקצוענית מהרמות הגבוהות ביותר בחו"ל, הספיקה לעבור תאונה קשה שהותירה אותה בכסא גלגלים. זה לא מנע ממנה לעשות קאמבק מדהים תוך שנה
מאת:מור שלזינגר
לאה השלימה את מרוץ הסבולת הארוך והקשה ביותר בעולם: Race Across America, תוך שהיא מנפצת את שיא המסלול ושוברת אותו ב-12 שעות!!! "עכשיו הזמן שלי לחלוק עם אחרים", אומרת בצניעות הרוכבת שפרשה ומתרכזת בכתיבת הספר שלה, בהרצאות לנוער בסיכון ובעבודתה כמאמנת אישית.
לאה גולדשטיין, ישראלית אשר נולדה בקנדה ועלתה לארץ בגיל 10, ייצגה את ישראל כרוכבת מקצוענית ברמות הגבוהות ביותר. לאה שירתה בצבא ועוד כמה שנים בכוחות הבטחון, למדה בוינגייט ושם למעשה החלה את הקריירה שלה בדואתלון. היא עזבה את הארץ כדי להתחרות כמקצוענית, והספיקה להשתתף בטור דה פראנס לנשים בנבחרת קנדה, ולקטוף כמה וכמה תארי אליפות חשובים. בארץ אנחנו מכירים אותה בעיקר כאלופת הארץ בנג"ש ובאופני כביש, כאשר שוב ושוב הותירה מאחור את המתחרות ורכבה סולו כל הדרך אל האליפות. חמש פעמים לקחה לאה את תואר אלופת ישראל באופני כביש ובנג"ש.
לאה גולדשטיין מנצחת את אליפות ישראל בפעם החמישית (צילום אייל דולין)
ב-2006 עברה לאה תאונה קשה. היא שברה 22 עצמות ואובחנה כנכה. היא היתה בכיסא הגלגלים כשהרופאים הודיעו לה שלא תוכל לרכוב יותר לעולם, ובספק אם תוכל ללכת. לאה פשוט סירבה לקבל את הדיאגנוזה. שנה אחרי היא כבר עשתה קאמבק וחזרה לעולם הרכיבה המקצוענית, כשהיא קוטפת עוד ועוד תארים.
"כל חיי קפצתי מדבר משוגע אחד לאחר, כל פעם חיפשתי אתגר גדול יותר, משוגע יותר", מספרת לאה. וכך ב-2011, בגיל שבו רוב הרוכבות כבר פרשו מזמן, לאה גולדשטיין החליטה להתמודד עם המרוץ הקשה ביותר בעולם: Race across America (RAAM). מתוך 12 נשים אשר זינקו למרוץ, רק שתיים סיימו. לאה גולדשטיין כבשה בסערה את המקום הראשון, כאשר היא מובילה ביותר מ-24 שעות על פני המקום השני ושוברת את שיא המסלול ביותר מ-12 שעות.
לורי מוגר, השותפה של לאה שכותבת איתה את הספר שלה, היא פיזיולוגית של המאמץ, מתמחה בקינזיולוגיה ופגשה את לאה כשזו הגיעה לחפש עבודה כמאמנת. המפגש הזה הוליד שותפות אמיצה, לורי אף הצטרפה לצוות התמיכה של לאה ב-RAAM ותגיע איתה גם לביקור בישראל, במסגרת העבודה המשותפת על הספר, ולקראת טריאתלון נשים.
בשבוע שעבר קיימתי ראיון עם לאה ועם לורי. בשיחה גלויה וכנה מספרות השתיים על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של המרוץ, על האופניים וברכב הליווי, על התכניות לעתיד, וכמובן על טריאתלון נשים אשר בו ישתתפו שתיהן, במסגרת שלשה.
ספרי קצת על ה-Race across America
לאה: המרוץ הזה היה רכיבת הפרידה שלי. והיה לי חשוב מאוד לעשות אותו הכי טוב שאני יכולה, להיות הכי טובה. רציתי להראות שגם אחרי גיל 40 אני מנצחת, שהגיל הוא רק מספר ואין קשר ליכולת.
|
הייתה מולי עוד מתחרה מאוד חזקה, ובהתחלה
עקפנו אחת את השנייה, ובפעם הראשונה פחדתי שאני הולכת להפסיד מרוץ. בסופו של דבר מתוך 12 נשים, סיימנו רק אני ואותה מתחרה שהגיעה יותר מ-24 שעות אחרי. שברתי את שיא המרוץ ב-12 שעות. רוב הנשים המרוץ
הזה מתאפיין בתנאים קיצוניים כמו רכיבה במדבר בטמפרטורות גבוהות כל כך שכאשר ניתקתי פעם אחת את הרגל מהפדל בעקבות תקלה טכנית, הנעל פשוט נמסה ונדבקה לאספלט. אפילו בקבוקי מים לא יכולתי לקחת על האופניים כי תוך 10 דקות המים היו חמים מדי. זה היה השלב שבו רוב הנשים נשברו ופרשו. המרוץ
הזה הוא מרוץ מנטאלי לחלוטין כי הכל כואב, פשוט כואב. ובסופו של דבר זה מסתכם בעד כמה את חזקה, את כמה את רוצה לנצח, או אפילו עד כמה את רוצה לחצות את קו הסיום שזה הישג בפני עצמו. |
לאה ב-RAAM:
"זה מרוץ מנטאלי לחלוטין כי הכל כואב" (צילום: רוב מרטין) |
לורי: אני הייתי חלק מהצוות שליווה את לאה ב-RAAM וזה היה קשה מאוד. התפקיד של הצוות הוא לעשות הכל כדי לתמוך ברוכב: להכין אוכל, להיות רכב ליווי, להגיש מים, לתחזק את האופניים – הכל. כל הזמן צריך לפתור בעיות, כל הזמן צריך לכבות שריפות. במקרה של לאה למשל היא סבלה מאוד מהצוואר בעקבות התאונה שעברה, והיינו חייבים למצוא דרך לעזור לה פשוט להחזיק את הצוואר על האופניים.
האמת היא שזה גם מאוד קשה לראות מישהו במצב הזה. המשימה שלנו היתה להשאיר אותה על האופניים ולגרום לה להמשיך קדימה. גם כשהיא עייפה, גם כשכואב לה, גם כשהיא רוצה להפסיק ואנחנו צריכים להכריח אותה להמשיך. זה קשה מאוד מפני שאף אחד לא רוצה לראות חבר במצב הזה.
אני זוכרת שבשביל להתמודד עם התחושות האלו ולהקל על עצמנו, חזרנו ואמרנו כל הזמן אחד לשני: "היא נרשמה לזה, היא עשתה את זה לעצמה, היא רוצה את זה". בשלב מסויים לאה כבר היתה כל כך מקדימה, שזה כבר לא היה מרוץ. היא הובילה ביום שלם על כל המתחרות האחרות, ואז כבר לא היה צריך לדחוף אותה כל כך.
לאה ב-RAAM: "החיים הם לא מה שמצפים מאיתנו לעשות אלא מה שאנחנו רוצים לעשות"
(צילום: לורי מוגר)
(צילום: לורי מוגר)
לאה, מכל ההישגים שלך לאורך השנים, האליפויות השונות, מדליות הזהב ועוד, במה את הכי גאה?
כל דבר שאני עושה, אני עושה בצורה הכי רצינית שאפשר, ולכן אני גאה בכל מה שהשגתי. יותר מהכל אני גאה בחזרה שלי מהפציעה בגיל 39, כשהראיתי לעולם הרכיבה בדיוק מה אני יכולה. השנה הזו של הרכיבה המקצוענית, מייד אחרי הפציעה הקשה, היתה חשובה במיוחד בשבילי. וזו היתה גם ההשראה להרבה מאוד אנשים שמצאו את עצמם במצב של פציעה.
איך מתמודדים עם פציעה קשה כל כך? איך חוזרים אחרי דבר שכזה?
האמת היא שזה היה קשה מאוד. שברתי 22 עצמות, הייתי בכיסא גלגלים ואבחנו אותי כנכה. הרופאים הסבירו שלעולם לא אוכל לרכוב יותר, לא אוכל להרים את היד, ולא ברור אם אוכל ללכת.
אני חושבת שהיכולת המנטאלית שלי, הסירוב לקבל את הדיאגנוזה של הרופאים, שנקבעה עוד לפני שהתחלתי בשיקום הם אלו שסייעו לי להתגבר על הפציעה. אני זוכרת שכבר כשחזרתי להכרה הרגשתי את הגוף שלי מתחיל להחלים. הרופאים אמרו שמעולם לא ראו החלמה מהירה כל כך, העצמות שלי התאחו בקצב פי 3 מהקצב הרגיל. זה שעשיתי קאמבק לרכיבה מקצוענית תוך שנה זה כבר הישג בפני עצמו.
ומה התכניות שלך עכשיו?
עכשיו זה הזמן שלי לחלוק עם אחרים, לשתף אחרים ולסייע לאחרים להשיג את המטרה. היום פרשתי מרכיבה מקצוענית, ואני עובדת כמאמנת. עדיין יש לי כמה טריקים וטכניקות פחות קונבנציונליות שלמדתי בכל השנים שלי כרוכבת תחרותית שאני חולקת עם האתלטים שאני מאמנת. אני גם מרצה הרבה מאוד בפני עסקים שונים ובמיוחד לבני נוער, ולקבוצות של נוער בסיכון. וכמובן עובדת על הספר שלי יחד עם לורי.
ספרו קצת על הספר שאתן כותבות?
לאה: הספר שלי הוא קודם כל על לחיות חיים ללא גבולות, לחיות חיים ללא חרטות ולעשות את כל מה שאת רוצה לעשות. אני חושבת שהשגתי כל כך הרבה במהלך החיים שלי (ואני לא כזו מבוגרת) כי לא נתתי לאף אחד להגיד לי שאני לא יכולה. אם את מתעוררת בבוקר ולא יכולה להגיד שאת שמחה – זה הזמן לשנות את חייך, כי החיים קצרים מדי. אפשר לחצות כל מכשול אם מאמינים מספיק ואם רוצים מספיק. וברגע שמסיימים דבר אחד, לנסות משהו חדש, כי זה מה ששומר עלינו צעירים, מתרגשים ובעלי מוטיבציה. החיים הם לא מה שמצפים מאיתנו לעשות אלא מה שאנחנו רוצים לעשות.
לורי: העבודה על הספר מורכבת ומסובכת מפני שיש כאן כמה סיפורים שמשולבים אחד בשני, ואנחנו מנסות לכסות גם את הרובד הרגשי ולא רק את ההישגים המקצועניים. לאה היא הרבה יותר מאשר רוכבת אופניים מהירה, וחשוב לי לנסות ולהכנס גם את החלק הזה לספר.
תזמנתן את הביקור שלכן בארץ לפי טריאתלון נשים שבו תשתתפו יחד בשלשה. למה אתן הכי מצפות בטריאתלון נשים?
לאה: האמת היא שאני מצפה יותר מהכל להכיר את הנשים, לראות איך הן מתאמנות, למה הן מצפות ובמיוחד לקחת חלק באוירה המיוחדת של הארוע ושל ההכנות אליו. אלו דברים שכרוכבת מקצוענית לא יכולתי לעשות. עבורי זו גם סגירת מעגל, כי התחלתי בישראל עם דואתלונים ולכן להגיש שוב לישראל ולרכוב ולרוץ במסגרת טריאתלון נשים זו סגירת מעגל.
לאה עם לורי: "אני חושבת שזה נפלא שנשים קמות ועושות דברים למען עצמן"
מה דעתכן על טריאתלון נשים?
לאה: אירוע לנשים בלבד זה נפלא בעיני כי יש את אחוות הנשים ואת כל האווירה המפרגנת והתומכת שמסביב. וזה קרש קפיצה נפלא לנשים להמשיך ולאמץ את הספורט כאורח חיים. אני מאמינה שבאופן כללי אתלטים הם אנשים שמחים יותר.
|
לורי:
אני מאמינה גדולה בטריאתלון בזכות השילוב של שלושת הענפים השונים. כאשת מקצוע וקינזיולוגית אני רואה כמה שזה מאוזן, וכמה שזה נכון לגוף. אני לא חושבת שיש בקנדה טריאתלון כזה, לנשים בלבד… באופן אישי אני מאוד מתרגשת ואפילו לחוצה. אמנם כבר עשיתי טריאתלון בעבר, אבל מעולם לא שחיתי במים מלוחים. מזל שזה טריאתלון ספרינט. כנשות מקצוע ומאמנות איזה טיפ אתן רוצות לתת לנשים לקראת הטריאתלון? לורי:
הטיפ הכי חשוב שיש לי לתת הוא להתחיל בקטן. כמטפלים אנחנו רואים הרבה אנשים שמגיעים עם פציעות שנגרמות כתוצאה מכך שהחלו מהר מדי, והעלו נפחים מהר מדי. במיוחד בריצה שמעמיסה גם על העצות וגם על המפרקים, חשוב להזהר במיוחד מפציעות שימוש יתר. לאה:
הטיפ שלי הוא פשוט לקום ולהתחיל לעשות בשביל עצמכן. בתור התחלה אני חושבת שזה נפלא שנשים קמות ועושות דברים למען עצמן. טריאתלון במיוחד הוא ספורט נפלא כי זה ספורט מאוזן ורק לסיים את הטריאתלון זה נצחון גדול. |
"עכשיו הזמן שלי לחלוק עם אחרים"
(צילום: ג'ף באסט) |
לאה גולדשטיין תשתתף בטריאתון הנשים ותשתף אותנו מנסיונה לקראתו
לאה גולדשטיין ולורי מוגר יגיעו לארץ לקראת טריאתלון הנשים, ישתלבו כבר במהלך ההכנות לטריאתלון נשים ויחלקו איתנו מנסיונן העשיר. לאה מתכננת להעביר את הרצאתה מעוררת ההשראה בפני משתתפות הטריאתלון. לאה אף תצטרף לאימון הפתוח בפארק הירקון (סמנו ביומנים 24.5.2013 אימון פתוח עם לאה גולדשטיין וכרמי שרביט) ותחלוק עוד טיפים וטכניקה עם המשתתפות. וכמובן, כולנו נזכה לחלוק איתן את המסלול בטריאתלון נשים עצמו. אני אישית מתרגשת מאוד ומצפה לביקור שלהן, ומקווה שגם אתן שותפות להתרגשות.
15.4.2013
מור שלזינגר
נשואה, אמא לשניים. סמנכ"ל מו"פ בחברת היי-טק, בעלת תואר שני במדעי המחשב וחקר המוח. פעילה בטריאתלון נשים ובארגון ארועי ספורט נשים, מנהלת ב-פורום נשים בספורט.
אלופת הארץ בחצי איש ברזל 2009– מסיימת ישראמן 2010 "ישראמןנגב 2011"
הבלוג של מור שלזינגר בשוונג – משהו טוב קורה
