אם תהיתם מי הם אותם אנשים שרצים בפארקים, ברחובות או במרוצים השונים כשהם מחוברים ברצועה האחד לשני, דעו שקרוב לוודאי מדובר ברצים ממועדון הריצה קשר עין על"ה ווינר ישראל. ביום שישי הקרוב, 8 בנובמבר, יגיעו כ-40 רצות ורצות עיוורים ולקויי ראייה לרוץ במרוץ הגבורה של אופקים בהפקת עיריית אופקים ושוונג.
לכתבות נוספות בנושא:
"אנחנו רצים עם אופקים עשור, אז היה טבעי להיות חלק ממרוץ הגבורה"
ישראל צ'אנה הציל עשרות ב-7.10, אחיו ירוץ לזכרו במרוץ הגבורה באופקים
"ב-7 באוקטובר הם רצו בשבילנו, ב-8 בנובמבר אנחנו נרוץ עבורם"
מועדון הריצה קשר עין הוקם כקבוצה בירושלים לפני כשמונה שנים על ידי אלון שוב, לקויי ראייה ועובד עמותת על"ה (העמותה לקידום הסטודנטים העיוורים בישראל). הקבוצה הינה קבוצת ריצה לעיוורים ולקויי ראייה, המסתייעים במתנדב רואה הצמוד לעיוור עם רצועות גומי.
הקבוצה התפתחה במרוצת השנים והפכה למועדון עם קבוצות בחיפה, באר שבע ומודיעין. המועדון מונה כ-45 עיוורים ולקויי ראייה וכ-120 מתנדבים. במועדון רצים ורצות יהודים וערבים, נשים וגברים, דתיים וחילוניים, ללא הבדל של דת, גזע ומין. המועדון מופעל בידי עמותת על"ה בחסות הטוטו ובתמיכת משרד הרווחה, וחבריו לוקחים חלק נכבד במרוצים בולטים בארץ ובעולם.
קבוצת הריצה "קשר עין" במסע לחו"ל | צילום: פרטי
אחת מהמתנדבות שתגיע לרוץ וללוות היא הילה טל, תושבת ירושלים. טל, סטודנטית לתואר ראשון במנהל עסקים ומשאבי אנוש, הגיעה להתנדב במועדון לפני כשנה בעקבות הוריה. אביה, מורה למוזיקה ועיוור מלידה, הכיר את אימה, ספרנית, במהלך לימודיהם באוניברסיטה העברית בירושלים. היא הקריאה לו תווים בעברית, משם הם החלו לצאת יחד לקונצרטים והשאר היסטוריה. אמא של הילה התנדבה גם היא בעמותה עד לאחרונה, ובתה, בצורה כזו או אחרת, ממשיכה את דרכה, אבל בעיקר מיישמת את החזון של אביה שירוץ גם הוא במרוץ באופקים.
"אבא שלי פתח לי את העיניים וגרם לי להבין שאין דבר כזה מגבלה. הוא מקור ההשראה שלי ובזכותו אני יודעת שאם אתה רוצה משהו אתה יכול להשיג אותו והכל תלוי בך", מספרת טל, "היו לי התנדבויות לא משמעותיות עד שהגעתי לקשר עין, אבל רציתי לגעת באנשים. אז הגעתי לכאן במסגרת המעורבות החברתית שנדרשתי לה והחלטתי להישאר. המועדון מדהים, טסנו לא מזמן לחו"ל ושם יצא לי לפגוש רצים גם מהקבוצות הנוספות שלנו במודיעין, בחיפה ובבאר שבע. ממש משפחה אחת גדולה".
הילה טל | צילום: פרטי
והמשפחה הגדולה הזו תגיע לרוץ הפעם גם כדי לא לשכוח את יאיר אביטן ז"ל, לוחם בחטיבת הצנחנים שנפל בקרב בעזה בסוף חודש יוני האחרון. הקבוצה תרוץ עם חולצות מיוחדות ודגל שהוכן לכבוד האירוע. יאיר מרעננה הוא בן דודו של דן, בעלה של הילה, ואותו הכירה מאז היה בן 10.
"יאיר ילד של אור, כמו השם שלו", אומרת טל, "תמיד ראיתי אותו עם חיוך ענק, מאוזן לאוזן, שמח וצוחק. עם חוש הומור מפותח. במהלך השבעה עליו שמעתי כל כך הרבה דברים שבדרך כלל לא נחשפים בסביבת המשפחה, וכשגיליתי את זה חשבתי לעצמי איזה באסה שלא הכרתי את הצדדים האלה בו. מרגיש לי שהמדינה פספסה וכל מי שהיה סביבו. הוא קיבל כל אחד כמו שהוא: ימני, שמאלני, מזרחי, אשכנזי. הכל בלב שלם ועם המון אהבת חינם, אור ונתינה".
איך היית מתארת את יאיר בצורה הטובה ביותר?
"במהלך השבעה הגיע חייל שיאיר פיקד עליו והוא נתן לו את תג היחידה שלו. מאחור היה רשום המשפט: 'אם הולכים לבד מגיעים מהר, אם הולכים ביחד מגיעים רחוק'. הוא אמר לו עוד משפט 'השמיים הם לא הגבול, אני הגבול. אביטן'. החייל סיפר שיאיר האמין בו, נתן לו מוטיבציה ודרבן אותו כך שבסוף הדרך יהפוך ללוחם. זה היה יאיר וזה כל כך מתקשר לי לקבוצה ושכל אחד צריך מישהו שיאמין בו וידחוף אותו, שייתן לו את היד. שיעזור לו. אנחנו רצים עם גומיות, כך שאחד תומך בך ומראה לך שהכל אפשרי, שאנחנו הגבול של עצמנו. כל אחד מציב לעצמו מטרה ואנחנו יכולים להיות המקל בגלגלים של עצמנו, אבל אם נאמין בכוח שלנו יהיה מי שידחוף אותנו. השמיים הם הגבול ולכן אנחנו מקדישים את המרוץ ליאיר, שהמשפט שמתאר אותו הכי טוב זה 'ואהבת לרעך כמוך'".
יאיר אביטן ז"ל | צילום: פרטי
עיניים טובות
עם תחילת המלחמה, ב-7.10, יאיר שירת כסרס"פ סיירת צנחנים. הוא דרש לחזור לצוות חוד ולהיכנס ללחימה בעזה ולבסוף הצליח. הוא חיפש להוכיח לסביבה ובעיקר לעצמו שהוא חייל טוב, כזה שיודע להילחם. יאיר חתר למגע כדי שייתנו לו להשתלב בלחימה. "ולצערי בסוף הוא הצליח להיכנס לשכונת שג'עיה הארורה. קיבלנו את הבשורה על נפילתו לפני כניסת שבת, וזה היה כמו חור בלב. כאב מאוד גדול למשפחה ולב שהחסיר פעימה", מסכמת טל.
מה את הכי זוכרת ממנו?
"אני זוכרת מפגש בחג סוכות הראשון, בשנה שעברה, שכל המשפחה מהצד של בעלי הגיעה. ממש בצאת החג ישבנו בסוכה, יאיר הגיע עם המדים ועם הנשק, ואני זוכרת אותו מדבר. אומר 'נעשה מה שצריך לעשות' וזה עוד לפני ה-7.10. ואני ממש זוכרת אותו עם העיניים הטובות שלו ועם החיוך המטורף שלו. היו לו עיניים כל כך טובות. לא ראיתי אותו אף פעם עצוב. תמיד שמח, תמיד שואל לשלומך. תמיד היה לו אכפת".
לזכרו ולזכר כל הגיבורים, ייערך "מרוץ הגבורה" באופקים. לפרטים נוספים ולהרשמה לחצו כאן
