ושוב אני כאן. על קו הסיום בתמרת. התאריך 19 במאי, השעה 8:30 ואנו עומדים נרגשים כמה עשרות מטרים מקו הסיום. עוד מספר דקות ואל הירידה המובילה לשער יגיע אורי, הרץ השמיני שלנו. עוד רגע והצמיד, שהזיע מיד לזרוע ב-24 השעות האחרונות מגיע לתמרת.
עוד חיוך למצלמה | צילום: הילה לביא
עוד כתבות בנושא
המרוץ האחרון של מוטי ברקוביץ' ז"ל ב"הר לעמק"
טיפים חשובים לרצים במרוצי שליחים
המלצות תזונה לקראת מרוצים
מחממים את הדרך
מתנדבים. המתנדבים של מרוץ הר לעמק. הם המתנה היקרה של המרוץ הזה. אנשים טובים באמצע הדרך, שהמתינו לנו בכל תחנת החלפה. החיוך לא מש משפתם, המילה החמה והעידוד הוא דרכם. ואת כל זה תיבלו בשעות היום עם משקה קר ופרי מתוק, ובשעות הלילה חיממו עם תה מהביל, קפה ומאפה מתקתק. בתחנה 22 הופתעתי ממש. אנשי יזרעאל קיבלו את פנינו עם מרק עדשים חם ותפו"א שזה עכשיו יצא מהמדורה. ללא ספק שהשיא היה בתמרת. שפע הדוכנים העשירים בטעמם וביופיים. מתחם העיסויים המפנק , הסדר, הניקיון, האווירה השלווה, המחבקת והעוטפת. לא מובן מאליו. הנתינה שלכם. המסירות. הנוכחות. השעות הרבות ביום החם ובלילה הקר. אני מעריצה אתכם. מעריכה אתכם על כך. רובכם בגילאים של ההורים שלי. אנשים יפים. אנשים טובים. אנשים מהיישוב. כל אחת ואחד מכם גרמו לדרך שלנו להיות יפה יותר. משמעותית יותר. אתם הסיפור האמיתי של העמק הזה. אתם הרוח של המרוץ. אנשים טובים באמצע הדרך. האנשים שמאחורי הרצים.
זריחה אדומה לאורך כביש 6
יום חמישי. 5 לפנות בוקר. יוצאים לדרך. הכביש הריק והשקט מסביב מעלים מחשבות, חששות. יודעת לקראת מה הולכת ועדיין, חולה, עייפה וכאובה. האם אצליח לעמוד במשימה? תל חי ביום חג. רצים צבעוניים, צלמים, רוכבים, בני משפחה וחברים. קרניים ראשונות וחמות לוחשות לנו את שעתיד להגיע ביום הזה. אוספים את הערכות בשמחה רבה. על הרכב מתווספת לה (בגאווה רבה) עוד מדבקה. עוד מעט מוזנקים. סיבוב אחרון בשירותים. נישוקים וחיבוקים. עוד חיוך למצלמה. קדימה. לרוץ. יש לנו עבודה.
את השקט מפלחות צהלות של קבוצות הריצה | צילום: הילה לביא
חברי הקבוצה רפי ועידו ראשונים. פותחים את המרוץ. מתחילים עבור כולנו את רצף החוויה. הם מזנקים ושאר הרצים מוקפצים לנקודות ההחלפה. גשר הפקק. התחנה הראשונה שלי הומה רצים. החום מתגבר ומתחיל להעיק. עומדים בתחנה. מקבלים במחיאות כפיים ושמחה את הרצים שזה עתה סיימו מקטע. אני מביטה באופק. מחפשת את איתן, הרץ שיעביר למוטי ולי את הצמיד. הרצים מגיעים מזיעים ושזופים. יש שהשוו את הריצה לריצה במדבר על שביל גחלים. מתחלפים בזריזות ויוצאים אל הדרך. קטע מדהים ביופיו. מגשר הפקק לבנות יעקב. ריצה במסלול חשוף. השמש לוהטת, קופחת על הגוף. קטע קצר אך לא פשוט ומאתגר ממש בתנאי החום. שמחה שמוטי לצידי ומדי פעם נעזרת בבקבוק שנשא ושופכת על עצמי מים.
תחנת ההחלפה בבנות יעקוב כבר מולי. המולה, שמחה וצחוקם של ילדים. צח הרץ השביעי שלנו כבר ממתין, מעבירים לו בשמחה את הצמיד צא לדרך, ונצמדים לקרטיבים הקרים, בריזר ואבטיח. מקבלים דיווחים משאר חברי הקבוצה. כולם נרגשים. כולם מאושרים. כולם נהנים. מתמקמים למנוחה הראשונה בחוף כפר נחום. בשלב הזה עוד לבד. הרצים מיהרו לחוקוק ועדין לא גילו שיש נקודת מנוחה כל כך שקטה. והכנרת כל כך טובה אלינו היום. המים קרירים ומפנקים. והיא, כולה, רק שלנו.
לשעוני דופק בשוונג-שופ לחצו כאן
מתאוששים ועוברים לנקודת ההחלפה הבאה. ריצת לילה בשביל חדש וכל כך יפה ומזמין. טיפות גשם מקבלות את פנינו והריח, אח הריח של האדמה הרטובה. משכיח לגמרי את ריצת החום שהייתה. סיימתי שני קטעי ריצה. עבורי זו הצלחה כפולה. מחלת הפיברומיאלגיה שלי שוב לא ניצחה. למרות זמן המנוחה המועט, אני מצליחה. אני יכולה. זו הסיבה שאני רצה. זו התרופה שלי. האהבה שלי. זה הקצב שלי. זו ההליכה היומית שלי. פשוט יפה סביבי. הכול. רק רוצה להמשיך ולרוץ. לא רוצה שזה ייגמר. יש זמן למחשבות. לעבד ולסדר את כל מה שעברתי היום. לצרוב בתוכי עמוק את החוויה הזו.
נקודת המנוחה האחרונה שלנו בבריכת קיבוץ אלונים. אפילו זכינו למקלחת חמה. 4 לפנות בוקר, הנייד מצלצל. רץ מספר 4 יצא אל המסלול, וזה בדיוק הזמן שלנו להתארגן ולצאת לנקודת ההחלפה.
מזנקים ברגע מהמזרנים אל הרכב. לא להאמין איך העייפות נעלמה ברגע. תחנה 22 מפנקת מתמיד. כפר ברוך לגבת. המסלול הזה הוא המתנה של האירוע עבורי. ריצה דרך שדות חיטה קצורים, שדות חומוס, מטעים מוריקים ושביל מלא בעצי תותים כל כך טעימים (וכן! התפתיתי לעצור ולטעום). מסיימים את הריצה. את חלקנו במרוץ, תחושה של סיפוק והצלחה שוטפת את שנינו. עשינו זאת!
הגענו לתמרת
שדה החיטה הקצור, זרוע עכשיו במאות רכבים. דמדומי בוקר. אט אט את השקט מפלחות צהלות של קבוצות הריצה. קריאות אושר. קריאות סיפוק והנאה. ממתינים לשאר חברי הקבוצה, וצועדים יחד לשטח הסיום. "הנה אורי" מחיאות כפיים סוערות וקריאות שמחה. כולנו מצטרפים אליו לשניות האחרונות של הריצה. "רצי רמת הכובש", הכרוז קורא בשמחה. אושר ושמחה אופפים את כולנו. כל חברי הקבוצה העליזה. עוד כמה צילומים אחרונים לשמר את הרגע. להעצים את החוויה. וזהו. הביתה בחזרה לרמה. מרגישה עכשיו כמו ילדה קטנה. שיורדת מהאוטובוס בסיומו של הטיול השנתי, עייפה ומרוצה. ורק מחכה לשנה הבאה. לאנשי העמק נתונה תודתי העמוקה. בלעדיכם זה לא היה אותו הדבר. בכל שנה אתם גורמים למרוץ הזה להיות ייחודי כל כך.
"אנשים טובים באמצע הדרך
אנשים טובים מאוד
אנשים טובים יודעים את הדרך
ואיתם אפשר לצעוד"
"וממש כמו צמחי הבר הבודדים
הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים
הרקיע מתבהר, וכבר אפשר לראות
אנשים על אם הדרך מחכים לאות"
ולכם, חברי לקבוצת רמת הכובש, עידו כהן, רפי חכים, מירב ויואב סובול, צח ונרי אקשטיין, אסנת, אייל ואסף אושרי, איתן ארם, אורי מגדל, ומוטי דנה. זה אחד מאותם רגעים יקרים בחיים שנשארים. כולם סביבנו דיברו על אווירה של מילואים. לא יודעת. לא חוויתי. החיבור שנרקם שם, כבר מרגע ההרשמה ועד לקו הסיום הוא חיבור יקר. חיבור שנשאר. תודה לכל אחת ואחד מכם על חלקו. על תרומתו. הצבעים היפים שבכם הפכו את האירוע הזה לבלתי נשכח.
