בקבוצות הספורט לעיוורים חברים אנשים עם מוגבלות ראייה ומלווים פיקחים. אדם עם מוגבלות ראייה, עיוור או עם שרידי ראייה ברמות שונות, אמור להיות מלווה על ידי מלווה פיקח צמוד. בדרך כלל בריצה הקישור נעשה על ידי רצועה המחברת בין הזרועות של העיוור ושל המלווה, בשחייה הליווי נעשה בדרך כלל בעזרת רצועה המקשרת בין המותניים של העיוור והמלווה, וברכיבה על אופניים, רכיבת העיוור והמלווה נעשית על אופניים עם שני אוכפים – אופני טנדם.

האנשים עם מוגבלות הראייה יושבים על האוכף האחורי, ומכונים "סטוקרים" או "רוכב אחורי" והם מדוושים במקביל לקפטן, שהוא הרוכב הקדמי, הרואה, היושב מלפנים ואוחז בכידון ואחראי להחלפת הילוכים, ניהוג האופניים ועצירתם. הרכיבה הזוגית מחייבת תיאום בין השניים – מתי ואיך להתחיל ברכיבה ולעצור, לקבוע את רמת הקושי בדיווש, כלומר ההילוך המתאים בכל קטע דרך. הקפטן מודיע מתי צריך להגביר מאמץ, או אם ישנם מכשולים גבוהים, שצריך להתכופף, כדי לא להיפגע מהם, או אם להרים הישבן כשיורדים מדרגה או חולפים על פני מהמורה.

ישנם אנשים עם מוגבלות ראייה שבנוסף למגבלת הראייה הם לוקים בחרשות. זוהי תסמונת הנקראת "תסמונת אשר". בקבוצות הספורט שלנו ישנם אנשים כאלו בריצה, שחייה ורוכבי אופניים. בכל מקרה, אמור להיות ערוץ תקשורת בו המלווה, או הקפטן במקרה של רכיבה על אופניים, מודיע לעיוור מה לעשות או ממה להיזהר. הרוכב הקדמי מודיע זאת בסימנים מוסכמים בעזרת מגע וטפיחות על זרועות העיוור שיושב מאחור. לעניין התיאום שהוזכר קודם, צריך גם העיוור להודיע מדי פעם משהו למלווה שלו. זה נעשה בעזרת מגע וטפיחות על גב הרוכב הקדמי.

הקפטן מודיע מתי צריך להגביר מאמץ | צילום: דני פורת

לצירופים המוזרים הללו של עיוור ומלווה רואה התווסף צירוף נוסף: סטוקר, רוכב אחורי, עיוור וקפטן, רוכב קדמי, חרש.
בקבוצות "כן ולא מרכז" הוחל בניסיון של שיבוץ כזה. צריכים לתכנן צירוף שכזה. כדבר ראשון נבנה מילון בסיסי, כלומר הגדרת סימני מגע מוסכמים, שבעזרתם מודיע הרוכב האחורי, העיוור לרוכב הקדמי את ההודעות הנחוצות במהלך הרכיבה. כדי לא להרבות בסימנים שיבלבלו את השניים, צריך למצוא סט הודעות קטן אך חשוב, בעזרת תנועות יד ברורות.

והנה המילון שהוגדר בעידודו של דני הופרט ומתוך ניסיונו של שי מנדל, ובהיוועצות בין העיוור לחרש במקרה שלנו:

1. מוכן להתחיל את הרכיבה – טפיחה על הירך

2. עצירה מיידית, חירום – שתי טפיחות על גב הרוכב הקדמי

3. תעצור בהזדמנות (לשם שתייה, שירותים, מנוחה) – נגיעה עם אגודל בזרוע הקפטן

4. עוקפים אותנו (אופניים אחרים או רכב) – טפיחה בצד שמאל או ימין על מותן הקפטן בהתאם לכיוון העוקף

5. הודיעו בקשר שצריך להגביר מהירות לצמצם מרווחים או להקטין מהירות – העברת יד מלמטה למעלה או להיפך על גב הקפטן

6. מבקש להעלות הילוכים, להגביר קושי הדיווש – גרוד בחלק העליון של הקפטן

7. מבקש להוריד הילוכים, להגדיל מהירות הדוושות, להקטין התנגדות הדיווש – גירוד בחלק הגב התחתון של הקפטן

ברכיבת הכביש הראשונה היה הקפטן החדש אמיר מרום החרש, והסטוקר הייתי אני (ראובן ברון), העיוור, הוותיק, שהוא כנראה הסטוקר הקשיש במדינה.

לקראת הרכיבה הראשונה עדיין לא הוגדר מגע לציון עלייה או ירידה בהילוכים. בשלבים הראשונים של הרכיבה היו סיבובי הדוושות מהירים מדי עבורי, אך לא ידעתי איך להודיע על כך לקפטן שלי. לעתים חשבתי שאני לא מסוגל לדווש כל כך מהר. המזל בא בדמותו של דני הופרט, ראש קבוצת רוכבי הכביש של "כן ולא מרכז", שמכיר את רצוני לרכוב בהילוכים גבוהים, כלומר סיבובי דוושות איטים יחסית. הוא רכב לצד האופניים שלנו וקצת מלפנים, והפנה את תשומת ליבו של אמיר למסר שהוא מעביר אליו בתנועות שפתיים. ואכן, אמיר הבין את המידע והעלה את ההילוכים. נשמתי לרווחה.

בסופו של דבר הסתיימה רכיבת הבכורה המהירה של ה"זוג המוזר", עיוור וחרש, למרחק 54 ק"מ בשלום ובהנאה. עוד אימון כושר הסתיים בהצלחה, עוד הצלחה בשיבוץ ותיאום בין אנשים עם מוגבלויות שונות.

קבוצות "כן ולא מרכז" מצויות עתה בפרויקט של גיוס המונים למען גיוס משאבים לשם מימון צרכים חשובים לשם שימור ואחזקת הקבוצות. במערכות טכנולוגיות כמו אופניים, שמטבען דורשות טיפול שוטף, תיקונים, רכש חלפים ועוד, וכן עזרים לוגיסטיים כמו רכב להסעת העגלה הנגררת עם האופנים ובמקרה הצורך לשם חילוץ ועזרה טכנית בדרכי העפר והשבילים הנידחים.

הכותב הוא סטוקר בקבוצת "כן ולא מרכז", יועץ נגישות לאנשים עם מוגבלות ראייה ומעסה רפואי בכיר ביחידה לרפואה משלימה במרכז דווידוף שבבית החולים בילינסון