משפרי ביצועים כימיים אסורים בספורט. אבל נעליים משפרות ביצועים הפכו למושא אהבה של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית.

הפריצה הגדולה הראשונה של הנעליים משפרות הביצועים, באה לעולם בניסיון הראשון של אליוד קיפצ'וגה "לרדת משעתיים" במרתון במאי 2017 על מסלול מרוצי המכוניות במונזה, איטליה. הנעליים היו של נייקי, מדגמי אב הטיפוס של ה"וייפור-פליי". מחסום השעתיים אמנם לא נשבר באותו יום (רק כמעט. השבירה חיכתה לריצה מאוחרת יותר, בווינה, אוסטריה), אבל הנעליים כבר כיכבו.

מניין שיאי עולם באתלטיקה שנשברו בשלוש שנים מאז בכמה מהמרחקים הנפוצים מ-5,000 מ' ומעלה, כמעט בלתי נתפס. אצל הגברים, כמעט כל שיאי המרחקים נכתבו מחדש:

• 5,000 מ' גברים – ג'ושוע צ'פטגיי – 2020
• 5 ק"מ כביש גברים – ג'ושוע צ'פטגיי – 2020
• 10,000 מ' גברים – ג'ושוע צ'פטגיי – 2020
• 10 ק"מ כביש גברים – רונקס קיפרוטו – 2020
• ריצת שעה – מו פראח – 2020
• חצי מרתון (I) – ג'פרי קמוורור – 2020
• חצי מרתון (II) – קיביווט קנדי – 2020
• מרתון – אליוד קיפצ'וגה – 2018

אצל הנשים התמונה דומה להפליא:

1. 5,000 מ' נשים – לטנסנבט גידי – 2020
2. 5 ק"מ כביש נשים (I – זינוק מעורב גברים ונשים) – קרוליין קיפקירויו – 2018
3. 5 ק"מ כביש נשים (II – נשים בלבד)– סיפאן חסאן – 2019
4. ריצת שעה – סיפאן חסאן – 2019
5. חצי מרתון (I – נשים בלבד) – פרס ג'פצ'ירצ'יר – 2020
6. חצי מרתון (II – נשים בלבד) – פרס ג'פצ'ירצ'יר – 2020
7. חצי מרתון (III – זינוק מעורב) – אבאבל יסהנה – 2020
8. מרתון (זינוק מעורב) – בריגיד קוסגיי – 2019

בזמן ששיאי העולם האחרים בענפי האתלטיקה מתייבשים וממתינים להישבר כבר שנים, על שכתוב המאסיבי של שיאי העולם בטבלת המרחקים, יש אחראיות ידועות – הנעליים משפרות הביצועים.

התופעה החלה, כאמור, בנעליים של קיפצ'וגה ממונזה. אבל משם הדברים רק החריפו. אחריהן הגיעו נעליים שמשפרות את המשפרות. השנה, גם אדידס ויצרניות אחרות נכנסו חזק לתמונה, וייצרו נעליים עבות, קפיציות ומהירות. מרוץ החימוש של יצרניות הנעליים, נכנס להילוך גבוה.

התופעה הגיעה גם לעולם האופניים – ונעצרה

תופעות של שבירת שיאים סדרתית באמצעות שינויים טכנולוגיים אינה חדשה לעולם הספורט. כמותה התרחשה בעולם האופניים בשנות ה-80' וה-90' של המאה הקודמת, בפרט באופניים שנועדו לרכיבה יחידנית "נגד השעון", וכאלו שתוכננו לשבירת שיאי העולם ברכיבה למשך שעה. הידוע מכולם ביצירתיותו וגם ברמת ביצועיו בתחום זה, היה "הסקוטי המעופף" גריים אוברי, שבנה דגמים שונים ומשונים של אופניים, שמטרתם היחידה היתה אווירודינמיות משופרת למטרת שבירת שיא עולם. אוברי הצליח בכך לא פעם.

בחלוף השנים, החליט איגוד האופניים הבינלאומי על סטנדרטיזציה של אופני נגד השעון, על מנת לצמצם את האפשרות לשבירת שיאי עולם על בסיס יתרון טכנולוגי בלבד. לאחר ניסיון ראשון לחזור לאופניים דוגמת אלו ששימשו את אדי מרקס בשבירת שיא העולם בשנות ה-70', נבחר מפרט אחר כתקן סטנדרטי לרכיבה נגד השעון. מפרט מודרני יותר בחומרים ובגיאומטריה, שמשמש את ענף האופניים כבר מספר שנים.

תופעות של שבירת שיאים סדרתית באמצעות שינויים טכנולוגיים אינה חדשה לעולם הספורט | צילום: shutterstock

גם לעולמות השחייה התופעה הגיעה (וגם שם נעצרה)

עולם השחייה עבר גם הוא מבול של שבירות שיאי עולם בשנים 2008-2009 בעקבות בגדי הים מלאי הגוף, שנוצרו מחומרים שאינם טקסטיל. בבגדי גוף מלאים או כמעט מלאים אלו, נשברו מעל 100 שיאי עולם בטווח זמן של כשנה וחצי. בעקבות מרוץ החימוש של החליפות, שהפך למנוע המרכזי בשבירת שיאי עולם, החליטה התאחדות השחייה הבינלאומית שבסוף 2009 חוזרים לבגדי ים מטקסטיל. לא רק מטקסטיל – כאלו שצריכים להיעצר מעל הברך; עבור גברים לא לעבור את הפופיק; ועבור נשים, עם כתפיים חשופות.

מאז, משך כ-11 שנה, מצמקים השחיינים את הפער בינם לבין שיאי העולם מעידן "החליפות המסוממות", עד למצב בו רוב שיאי העולם מאז כבר נשברו (אם כי במשחים החתירה למרחקים 50, 100, 200, 400 ו-800 חופשי לגברים, וכן בכל משחי השליחים לגברים, השיאים עדיין שייכים לעידן "החליפות המסוממות").

עונשי השעיה עקב סימום בהיקף חסר תקדים באתלטיקה

מעניין במיוחד לגלות שכל זה קורה כאשר בענף האתלטיקה בכלל, לאחר סדרת שערוריות ומשברים, וכאשר הושתו לא פחות מ-196 השעיות סימום משמעותיות בענף האתלטיקה מאז 2017 (לא כולן בריצות המרחקים). בין המושעים, לא פחות מ-66 מדליסטים באולימפיאדה או באליפויות עולם, ועוד 130 אתלטים נוספים, בהם מדליסטים בליגת היהלום של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית.

מדובר בהשעיות משמעותיות וכבדות משקל של ספורטאים בכירים. השעיות שמפיחות תקווה כי ענף האתלטיקה החל לנקות שורות ולעשות סדר, לאחר שנות השחיתות הנוראות תחת הנהגתו של היו"ר לשעבר, העבריין לאמין דיאק, שהורשע בצרפת בעבירות פליליות.

אז מה קורה עם הנעליים?

הנעליים הקפיציות החדשות של עולם הריצה (נעלי הטרמפולינה כפי שחלק מהרצים מכנים אותן), הפכו לצעצוע שכולם רוצים לשחק בו, ושהיצרניות הגדולות לא יוותרו עליו בקלות. להיפך. הנעליים הופכות ליותר מורכבות, יותר קפיציות, ויותר משפרות ביצועים.

התאחדות האתלטיקה הבינלאומית ניסתה, בדחילו ורחימו, לבחון דרך להגביל את הנעליים. לבסוף, המגבלות היחידות שנכנסו, הגיעו באפריל ובאוגוסט 2020, והן רפות למדי. האחת – שהנעליים שמשמשות בתחרות רשמית תהיינה זמינות לרכישה לציבור הרחב לפחות 4 חודשים קודם למועד השימוש התחרותי (מגבלה זו נועדה למנוע מצב בו הנעליים זמינות רק למתחרים בודדים). השנייה – שגובה הסוליה לא יעלה על 40 מ"מ (4 סנטימטר). כל מגבלה אחרת, אם בכלל תהיה כזו, לא תובא לפני אולימפיאדת טוקיו 2021.

אז בזמן שאתלטים הושעו על ימין ועד שמאל עקב עבירות שימוש בחומרים, חברות הנעליים מהנדסות חומרים כאוות נפשם בסוליות הנעל, והמרוץ לקו הסיום קיבל מימד טכנולוגי דומיננטי.

השאלה היא, אם לזה התכוונו כשדיברנו על ריצה. האם ריצת מרחקים תהפוך מתחרות אנושית בין ספורטאים, לתחרות מכנית בין מהנדסים, קצת בדומה לתחרויות מכוניות פורמולה 1?

כך או כך, עבור רבים, חלק מהקסם מתפוגג. רוב שיאני העולם מהעבר נמחקו מספר השיאים, אף כי ייתכן שהיו מהירים יותר ממחליפיהם הטריים, בהינתן תנאים שווים. התוצאות על הכבישים ומסלולי האתלטיקה, מושפעות באחוזים משמעותיים, מהינדוס נעליים.

השאלה העתיקה שמתעוררת שוב ביתר שאת, היא האם המנצחים, אמנם יהיו הרצים הטובים ביותר?