אתחיל את השנה הזאת דווקא מהסוף. אני מאמין שהתכונה הכי חשובה כספורטאי היא נחישות. לא רק רצון או אמונה אלא ההתמדה והיכולת להתמודד עם הרגעים הכי מאתגרים וקשים שיש בדרך שבחר. לקח לי כמעט 8 חודשים להשיג תוצאה אחת שאפשר להגדיר אותה כמוצלחת מכל הבחינות העונה.

"לקח לי כמעט 8 חודשים להשיג תוצאה אחת שאפשר להגדיר אותה כמוצלחת מכל הבחינות העונה" | צילום: באדיבות רון דרמון

עוד כתבות טריאתלון
"הדרפטינג הפך ל'מחלה' בעידן הטריאתלון המודרני"
איך מסדרים שטח החלפה בטריאתלון?
11 הטיפים שיעזרו לכם "לגלח" זמן בתחרות טריאתלון

הכניסה לסימולציה וההתרסקות באוקיאניה

את תקופת הבנייה שלי עשיתי כמו תמיד בבריסביין שבאוסטרליה. לאחר שגמאתי אלפי קילומטרים ברכיבה, ריצה ושחייה בחודשי החורף (או הקיץ תלוי באיזה חלק אתם בעולם). פתחתי את העונה במקום ה-9 בגביע העולמי במולולאבה (אוסטרליה), ו-7 בגביע העולמי בניופלימות׳ שבניוזילנד, שתי תחרות אלה הכניסו אותי עמוק לתוך רשימת הסימולציה האולימפית, אותה רשימה שבה 55 הספורטאים שנמצאים באותו זמן נוכחי עם ניקוד המספיק להכנס לאולימפיאדה. בשבוע השלישי לסבב התחרויות באוקיאניה התרסקתי עם האופניים כבר בהקפה הראשונה ברכיבה. ניפוץ של עצם הבריח ל-6 חלקים. ידעתי שהולכת להיות תקופת התאוששות מאוד ארוכה שתדרוש הרבה סבלנות – אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה היא תהיה מתסכלת.

על מנת לחסוך זמן ולהיות באזור השיקום הנכון ביותר עבורי עברתי את הניתוח באוסטרליה, לאחר מכן היתה השבתה של חודשיים עם הרבה משככי כאבים, פיזותרפיה ופלטת טיטניום עם 12 ברגים. לא כיף ולא נעים אבל זאת החלטה שהייתי מוכן לקחת כדי להחלים כמו שצריך ולחזור לספורט הכי מהר שאפשר ולמרדף אחר הניקוד האולימפי. חזרתי להתאמן באופן חלקי בשבוע האחרון במאי, וכבר ביוני חזרתי לסבב תחרויות בגביע העולמי במקסיקו, לא מוכן פיזית אבל רעב לחזור להתחרות. סיימתי במקום ה-20, לא תוצאה טובה בקנה המידה שאני רוצה אבל בהתחשב בהכנה הייתי מרוצה.

התרסק עם האופניים כבר בהקפה הראשונה ברכיבה וניפץ את עצם הבריח ל-6 חלקים | צילום: באדיבות רון דרמון

"דברים פשוט לא זורמים כמו שרוצים"

משם הדברים רק התדרדרו, לא הצלחתי להשיג ניקוד במשך כמעט 4 חודשים, לא סיימתי תחרויות או סיימתי במקום לא ריאלי, באליפות אירופה הפסקתי בגלל קילקול קיבה, בהמבורג עשיתי טעות ופספסתי את הדבוקה, בהונגריה לא רצתי מספיק מהר, בשטוהקולם לא רכבתי מספיק טוב, באליפות עולם נפלתי ב-300 מטרים האחרונים לרכיבה ואיבדתי כל סיכוי לחמישיה ראשונה. בקיצור דברים לא התחברו, כל פעם שהצלחתי במקטע אחד בתחרות, מקטע אחר לא עבד כמו שצריך. אני לא חושב שזה היה רק פיזי, יש המון פן מנטלי כיוון שחוסר הצלחות הן כמו כדור שלג, ככל שמצליחים פחות מאבדים את הביטחון ומשם דברים פשוט לא זורמים כמו שרוצים. למרות הכל אני לא בנאדם שאוהב לוותר לעצמו והמשכתי להתחרות באמונה שבסוף הכל יתחבר, אם לא בתחרות הקרובה אז בתחרות שאחר כך.

את החלק האחרון לעונה פתחתי עם הגביע העולמי במקסיקו שבקוזומל, עם ריצה לא מספיק טובה סיימתי במקום ה-31, על אף שזמן הריצה שלי לא טוב, הרגשתי שדברים מתחילים להתחבר, ואני מתחיל להתקרב לאט לאט לאיכויות הריצה שאני רגיל אליהן. משם שיניתי תכניות ובמקום להמשיך לאוסטרליה להתכונן לגביע העולמי בקוריאה, החלטתי לחזור לארץ לכמה ימים ולהוסיף עוד תחרות אחת בטורקיה. שוב שחייה לא מספיק טובה, אבל מהר מאוד הפלוטונים התחברו. לצערי בפנייה השניה ברכיבה החלקתי וחלק בכידון נשבר, שוב לא יכולתי להמשיך.

סיימתי את העונה הזאת בטעם מתוק, ובצורה אופטימית לקראת 2016 | צילום: באדיבות רון דרמון

סיום עונה אופטימי

נשארו לי 2 תחרויות לעונה באסיה , גוף כאוב, ראש מפוצץ במחשבות ועייפות פיזית מצטברת מכל הנסיעות, התחרויות והיעפת (ג׳ט לג). את הימים שלפני התחרות העברתי בעיקר באימונים קלים וקרח על האיזורים המשופשפים ובקריאה כחלק מניקוי הראש. התחרות בקוריאה היתה תחרות גביע עולמי האחרון לעונה מבחינתי והמטרה היחידה היתה לשלוט בקצב לפחות במשך 3 קילומטרים בתחילת הריצה. בשחייה לא התברגתי בקבוצת הבריחה, אבל אחרי 5 קילומטרים ברכיבה כבר התחברו כל הרוכבים לדבוקה אחת ומיד עליתי להובלה, משם זה היה רק עניין של לשמור על תזונה נכונה ולהמנע מנפילות, בירידה לריצה הצלחתי להתברג בהובילה ומיד יצאתי לריצה עם המובילים. הנה עוברת לה הקפה ואני מקדימה, סוף סוף, עונה שלמה לקח לי לחזור להרגשה הזאת. בהקפה השנייה בריצה כבר התחלתי לחשוב איך מגבירים קצב בחצי השני של הריצה. עלייה, ירידה, ולפתע אני מרגיש בבת אחת שהרגליים קורסות, נפלתי מכיווצים בשרירי הארבע ראשי, נעמדתי חזרה והמשכתי לרוץ, ולאחר 200 מטרים זה חזר על עצמו שוב. וכך עוד כמה פעמים, לפחות עד שהבנתי שכנראה הגוף לא עומד לרשותי.

זאת אולי התחרות עם תוצאה לא טובה וכמובן לא סיימתי אותה, אבל מבחינת התהליך סוף סוף הצלחתי לחזור לשליטה שבה הייתי לפני הפציעה. שבוע לאחר מכן התחריתי בהונג קונג בגביע היבשתי לסיום העונה. התחרות מבחינתי היתה רק לצבור ניקוד עולמי כדי שאבטיח את הכניסה שלי לתחרויות בתחילת העונה. שחייה אגרסיבית ומיד ביציאה לרכיבה התפצלנו ל-2 דבוקות, הצלחתי להשתחל לקבוצת הבריחה ולאורך התחרות שמרנו על פער של כ-15 שניות מהדבוקה השנייה. בירידה לריצה תקפתי והצלחתי לברוח למתחרים, לאורך הריצה הקצב דעך אבל הפער נשמר עד ל-300 מטר האחרונים שם נתפסתי על ידי ספורטאי סיני, ברגע ששמעתי את הנשימות שלו ושהוא מתקרב אלי, בלי לחשוב פעמיים התחלתי בספרינט פיניש לסיום, ופעם ראשונה בחיי ניצחתי בתחרות עילית בוגרים.

סיימתי את העונה הזאת בטעם מתוק, ובצורה אופטימית לקראת 2016. אני עכשיו הולך לנוח כמה שבועות, ולאחר מכן לחזור לאוסטרליה ולהתכונן לפוש האחרון לפני סיום המרדף האולימפי.