הסיפור הזה התחיל לפני שנה כששמעתי בגלי צה"ל ראיון עם בחור ישראלי שרץ את מרתון פיונגיאנג של השנה שעברה. לאחר בירור קצר איתרתי את האיש. במהלך השיחה שלנו הבנתי שהוא רץ במקצה של חצי מרתון ועד כה לא נרשם ישראלי לריצת מרתון מלא. בשלב זה קבלת ההחלטה היתה קלה ביותר והיא לרוץ בצפון קוריאה את מרתון פיונגיאנג.
צפון קוריאה נראתה לי כאתגר הבא. אנדרי גרוס | צילום: אלבום פרטי
עוד כתבות מרתון בשוונג
"לאחר שלא התקבלתי למרתון איראן, השתתפתי במרתון פלסטין"
מרתון טבריה כבר לא יהיה יותר אליפות ישראל
המשולש הקדוש של נשות המרתון
ואז נעלם שם אחד השרים…
נרשמתי עוד באותו יום, כנראה סוג של משבר גיל ה-40, יותר נכון המשך של המשבר. רצתי כבר כמה פעמים בתל אביב, השתתפתי בישראמן באילת ורצתי גם 100 ק"מ בסובב עמק. צפון קוריאה נראתה לי כאתגר הבא, לא רצתי בחו"ל מעולם ואם כבר אז למה לא שם. כשהתחלתי להתעניין גיליתי שזה פחות מסובך ממה שחשבתי. אין בעיה לקבל ויזה אם אתה לא עיתונאי או צלם. הכניסה והיציאה מצפון קוריאה היא סוג של טיול מאורגן לשלושה ימים כאשר המרתון הוא חלק מהתכנית וכולם כמובן ספורטאים שרצו בעבר.
שילמתי מקדמה, הגשתי בקשה לויזה ואז התחיל החלק המסובך של הנסיעה. חודש אחרי שנרשמתי לתחרות נעלם שם אחד השרים בגלל שנרדם במצעד צבאי, אחר כך התחילו מרגמות ופצצות לעוף מהצפון אל הדרום ומהדרום לצפון, בלונים פורחים עם מרעומים, ניסויי טילים, ניסוי בפצצת המימן וגם המעצר של הסטודנט האמריקאי. אשתי, שמראש לא האמינה שאני אמשיך עם הבדיחה הזאת, כבר היתה ממש לא מרוצה בשלב זה והייתי צריך להתמודד עם כל המשפחה שלא ממש עודדה. אני סיפרתי על העניין רק לחברים טובים, כאלה שידעתי שיתלהבו מהרעיון ויתמכו. הייתי צריך רוח גבית ולא לשמוע למה לא כדאי לנסוע.
קו הזינוק והסיום היו באצטדיון הגדול ביותר בעולם
מחיאות הכפיים היו מחרישות אוזניים
השנה רצו 588 רצים מכל העולם כולל ממדינות כמו ארה"ב, יפן ודרום קוריאה שהם האורחים השנואים ביותר. בקבוצה שלנו היו רצים מפולין, אירלנד, אנגליה, גרמניה, סינגפור, הונג קונג ועוד. הריצה כללה מסלול של 10 ו-21 ק"מ. השנה, מספר הרצים היה גבוה פי 3 מאשר בשנת 2015. קו הזינוק והסיום היו באצטדיון הגדול ביותר בעולם (על פי ספר השיאים של גינס). תושבים הגיעו בהסעות לעודד את הרצים, הרחובות היו מלאים ומחיאות הכפיים היו מחרישות אוזניים.
במהלך המרוץ אין תחנות האכלה, רק מים כל 5 ק"מ.
בנוסף לכך, הקאט-אוף היה ארבע שעות ולאחריהן סגרו את שער האצטדיון והתחיל הטקס. מי שלא הספיק נשאר בחוץ. מוזר, אבל שאתה מבין איפה אתה נמצא זה פתאום נראה מאוד הגיוני. אני סיימתי את המרתון לאחר 3:56:24 שע' והיה לי חשוב כמובן לסיים באצטדיון. להגיע עד לשם ולא לעבור את קו הסיום?
לסיכום, עברתי חוויה בלתי רגילה.
אנדרי הוא תותח שרץ בקצב אחיד.
מקור השראה לכל השרוטים המתרוצצים ומדוושים בינינו.
כל הכבוד אנדרי, גאים בך
זוהר
האם קיבלת ויזה לצפון קוריאה באמצעות דרכון ישראלי? או באמצעות דרכן זר שאתה מחזיק?
אין בעיה כלל עם דרכון ישראלי
אין עדות לכך בדרכון שהיתי שם (חותמות וכו")
למיטב הבנתי הבעיה היחידה היינה אם אתה צלם מערכת או עיתונאי