כ-650 שחיינים זינקו הבוקר למשחה חדרה על שם יצחק "כושי" עפג'ין במרחקים 5 ק"מ, 3 ק"מ, 1.5 ק"מ ו-500 מטר עממי. משחה אחד לפני אחרון לקראת סיום העונה עם משחה ואקוותלון עמק חפר בעוד שבועיים. רגעים אחרונים לפני שטמפרטורת המים יורדת ויגיע הזמן לשחות עם חליפות שחייה.

המתין לנו בחוף אולגה בבוקר יום שישי מים צלולים עם קרקעית לבנה ודגיגונים משתעשעים מדי הקפה. יופי של נוף לשטוף בו את העיניים במשך כמעט שעתיים. הזינוק התבצע בול בזמן, הארגון היה למופת ואפילו המדידה היתה מדויקת למדי, עם 200 מטר בונוס לכל המקצים. הים המהמם עלה מעט עם כל הקפה (והיו שלוש) עם זרמים דרומיים חלשים שהקשו מעט על הצלע המזרחית האחרונה בכל הקפה.

נעה כפרי (משמאל) עם חברים במשחה חדרה | צילום: באדיבות נעה כפרי

בתור מי שזינקה לראשונה בחייה למרחק של 5 ק"מ  במים פתוחים, הגעתי מלאת חששות. מלבד העובדה שאהיה טרף קל לכרישים שדווחו במפרץ חדרה בירכתי הדבוקה. כטריאתלטית עם כל השחיינים המהירים שיעלמו לי בטח תוך רגע אל תוך השמש באופק, לא יהיה לי סיכוי לתפוס רגליים. ודאי אמצא את עצמי תוך רגע בלב ים, מסתכלת ימינה ושמאלה ולא רואה אף אדם חי (מלבד כמה אנשים על קיאק שכל עוד אני לא טובעת, הם לא נחשבים בספירה).

בעודי עומדת על קו הזינוק וחשה צמרמורות עולות ברגליים, קצת מהתרגשות וקצת מצינת הבוקר, עלו בראשי זיכרונות מתחרות המים הפתוחים במכביה ב-2017 בהם בקושי סיימתי את תחרות השלושה קילומטרים בכנרת בסגנון חזה. זוחלת בכוחותיי האחרונים אל החוף, נשכבת על האבנים ואומרת לעצמי: "לא עוד. את טריאתלטית. תשלימי עם זה ודי".

בעקבות זיכרונות הסבל מאז, החלטתי לתחוב ג'ל לתוך הבגד ים לעת חירום בה יסתיימו כוחותיי רחוק מחוף מבטחים. שריקת הזינוק ואני מדלגת בשמחה אל תוך המים שהיו הרבה יותר חמימים מהקור שבחוץ. למרבה הפלא, אני מצליחה לתפוס רגליים לאורך כל ההקפה הראשונה ואפילו לא להתאמץ יותר מדי כדי לעשות את זה. באמצע ההקפה השנייה אני מוצאת את עצמי לבד, אחרי שהותרתי שחיין בריכה שנראה המום מאחור.

איך מזהים שחייני בריכה? הם שוחים מהר-מהר ואז בבת אחת נעצרים, שואלים "איפה אני???" ועוברים למספר תנועות חזה. וחוזר חלילה. שחייני בריכה מצטיינים אלו משאירים אחריהם שובל קצף נעים ומרגיע, כך שאני אפילו לא צריכה להסתכל קדימה לוודא שיש שם עדיין זוג רגליים. אני פשוט מרגישה את הקצף מכה על פני.

"יופי של נוף לשטוף בו את העיניים במשך כמעט שעתיים" | צילום: צלמי שוונג

נכנסתי לקצב. כלומר, זה משהו שאומרים שחיינים שיש להם מושג איך נכנסים לקצב בלי שיש שעון שמודיע להם על זה. אני המשכתי לגרוף כמיטב יכולתי, וגם לזכור לנשום מדי פעם בעוד עוקפת אותי בלי מאמץ שחיינית בלי רגל מצד ימין ושחיין עם כרס מרשימה מצד שמאל. בהקפה השלישית הגיעו אליי השחיינים המובילים ממקצה ה-1.5 ק"מ. אז הרגשתי כמו לווייתן או כמו בויה או יותר כמו עוגן מבטון שחולפים על פניו כאילו היה עצם סטטי.

לסיכום, היה הרבה פחות גרוע משחששתי. אפילו די נחמד העניין הזה. אפילו בג׳ל לא השתמשתי בסוף. צריך רק כובע ומשקפת, הרבה פחות מנהלות מאשר טריאתלון. אחרי קו הסיום התפנקתי בבננה, תפוח, חטיף אנרגיה וחולצה נוספת לאוסף. תודה למארגנים, לשוונג ולעיריית חדרה.

מנצחים 5 ק"מ כללי גברים
1. מקום ראשון, יותם ורשבסקי, הפועל כפר סבא
2. מקום שני,  דניאל קציר, מEasy Swim
3. מקום שלישי, יונתן סופיר

מנצחות 5 ק"מ כללי נשים
1. מאיה מנדל מאקותיקים
2. לי מש מ-Golden Tri
3. מוריאל ויינברג

מנצחים 3 ק"מ כללי גברים
1. רום קינן מהפועל עירוני הוד השרון
2. נדב פורן
3. אריאל הרשקו

מנצחות 3 ק"מ נשים
1. ליאה ארד, מהפועל כפר סבא
2. שירה קדם, הפועל כפר סבא
3. ירדן הראל, פועל כפר סבא

מנצחים 1.5 ק"מ גברים
1. רועי מרגליות, TRI-MORE
2. תומר שפירא
3. אלמוג אלעזרי

מנצחות 1.5 ק"מ נשים
1. עמרי בינדרמן מ-TRI-MORE
2. עלמה ברוך מ-TRI-MORE
3. גילי איס