הייתי באליפות העולם, באיש הברזל, בהוואי וחציתי את קו הסיום בריא ושלם. עבורי זה חלום שהתגשם. לא כל אחד מגיע להתחרות באליפות העולם של איש הברזל בהוואי. אפשר לומר שאלו המשחקים האולימפיים של אנשי הברזל ובטח של ספורט האקסטרים בכלל. על מנת להגיע לכאן ולהגשים את החלום, סיימתי עד היום 13 תחרויות איש ברזל בכל העולם של איירונמן (Ironman) ובאליפות העולם היתה זו התחרות ה-14 שלי. השתתפתי בתחרויות מניו זילנד ואוסטרליה דרך מקסיקו ועד לפלורידה במסלול מיוחד הנקרא "איירונמן לגסי" (Ironman Legacy). זוהי תכנית מיוחדת המיועדת למשוגעים כמוני שעשו למעלה מ-12 תחרויות איש ברזל. השנה כאמור זכיתי להיות הישראלי הראשון המתחרה באליפות העולם במסלול ה"לגסי" ולמעשה תחרות איש ברזל עבורי היא דרך חיים. המטרה הינה סיום התחרות ולא התוצאה.

איש ברזל הוא דרך חיים | צילום: אלבום פרטי

עוד כתבות בנושא
תכנית אימון למרחק איש ברזל
כיצד לנהל נכון את הריצה בתחרות איש ברזל
עושים איש ברזל בחו"ל? כך תתכננו את הנסיעה שלכם

ספורטאי שמתאמן לאיש ברזל עבורו זו דרך חיים בה מי שאינו מקצוען ממשיך לנהל את חייו כרגיל. חיי המשפחה, העבודה, חיי החברה והקצב למכלול החיים אינם נפגעים מניהול תחרויות רבות כל כך ומאורח החיים הספורטיבי. להיות איש ברזל, לאורך שנים רבות אינו דבר פשוט כלל ועיקר. האימונים האינטנסיביים, אליהם נדרשים מתאמנים רבים, דורשים מהמתחרה תשומות רבות הן של זמן והן של אנרגיה קוגניטיבית וזאת על אחת כמה וכמה בעת שהמאמנים דורשים "תוצאות". דרישות אלה גורמות למתאמנים שלא להשקיע את הזמן ותשומת הלב הנדרשת למשפחתם או לעבודתם. השקעה רבה זו, לאדם מן היישוב, עולה במשאבים רבים ואינה מאפשרת לחיות את ההכנות לאיש ברזל במקביל לחיי משפחה ועבודה תובענית. בנוסף לכך, הגוף והנפש אינם עומדים בעומסים הנדרשים מהם, על מנת להגיע לתוצאות מרשימות בסיום התחרות. התוצאה, רבים מאלו שהתחרו אינם חוזרים להתחרות שוב ולעתים מאבדים את מקום עבודתם או את משפחתם. אני החלטתי לקחת את זה בדרך אחרת מיוחדת שמאפשרת לשלב בין כל הדברים גם יחד.

המסע הזה והתחרות בהוואי הן אחת החוויות הכי מדהימות שהיו לי בחיים. מסלול התחרות הוא מאוד קשה, מורכב ומחייב התייחסות רבה וזאת בשל תנאי השטח ובעיקר החום והלחות המשולבים ברוח חזקה ביותר ומשתנה. אני משלב את האימונים במארג חיי העמוס ולצערי כשלושה שבועות לפני התחרות, נפטרה אימי מה שהצריך ממני כוחות נוספים רבים ומחשבות אין קץ על השתתפותי או אי השתתפותי בתחרות. לבסוף החלטתי לסיים את המסע וזאת בשל ידיעתי כי אימי היתה רוצה לראות אותי על קו הסיום בקונה.

בנוסף על כך, נפצעתי בכף הרגל מספר ימים לפני התחרות, בעיה שחזרה אלי היישר מהעבר. למזלי הפציעה הכניסה אותי ללחץ חיובי לפני התחרות והבנה ברורה וחדה, שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר. הבנתי שאם אני רוצה לעבור את התחרות הזאת ולצלוח את כל זמני הביניים, עליי להכיר את המסלול היטב ואת מסלול הרכיבה האכזרי על אחת כמה וכמה. עלי להיות מרוכז הן בימים שלפני התחרות והן בכל השעות בהן אהיה על מסלול השחייה, הרכיבה והריצה. עלי להכיר כל פרט ופרט, לשחות בים ולהרגיש את טמפרטורת המים, לרכוב על המסלול ולהבין את משטר הרוחות בשעות בהן ארכוב בתחרות, לעבור על מסלול זה עם רכב לכל אורכו ולבחון את מגמות הרכיבה בכל קטע ובעיקר לרדת לפרטים קטנים ומדויקים בהכנה. זה כולל את לחץ האוויר בצמיגים, את כמות וסוג האוכל עליו אני מסתמך בתחרות, את כמות הנתרן אותו אצטרך ובעיקר לבצע דמיון מודרך על המסלול מתחילתו ועד לקו הסיום.

מסלול ריצה מאתגר | צילום: אלבום פרטי

כך התנהלה התחרות שלי

יצאתי מהמים כפי שתכננתי עם דופק נמוך והבנתי שאני חייב להיות ברכיבה מאד מרוכז. כל חצי שעה מתחילת הרכיבה כמו שעון שווייצרי אכלתי כריכים, לקחתי כדורי מלח וג'ל אחד. כל הזמן הייתי עם ארבעה בקבוקי מים (אחד ביד) ששפכתי על עצמי על מנת לקרר את הגוף ובכל תחנה דאגתי להחליף את כל הבקבוקים. לרוכב כמוני, שאינו רוכב עילית, היוצא מן המים לאחר כשעה וארבעים דקות מתחילה התחרות למעשה ברכיבה – שם פגשתי ברוחות פנים, מיד לאחר היציאה מהעיר בניגוד למתוכנן. לדאבוני זה לא פסק גם לאחר מכן ורוב המסלול התנהל נגד הרוח. שמעתי בקול המאמן שלי גלעד קובו ובירידות או בקטעים קצרים עם הרוח הגבית לא הרפיתי מהפדלים וניסיתי להרוויח זמן יקר בדרך לסיום הרכיבה. 30 ק"מ מסוף מסלול האופניים הבנתי שעשיתי את זה.

מסלול הריצה היה מאתגר, בלשון המעטה. עליות, ירידות וחום בלתי נסבל. רק רציתי לסיים ולהגיע לקו הסיום בשלום. בקילומטר האחרון הצטרפו אלי שתי אחיותיי. כולנו הזלנו דמעה והיתה שם, מלמעלה, גם אמי שבוודאי היתה מאוד שמחה לראות אותנו בסיומו של מסע חובק עולם זה. התהלכתי בגאווה יחד עם זוגתי וארבעת מילדי עטופים באהבה בדגל ישראל. את קו הסיום סיימתי בריקודים באופן ספונטני .

היו רגעי אושר ורגעי משבר | צילום: אלבום פרטי

היה לי קשה, רגעי אושר ורגעי משבר, פעם הייתי למעלה ופעם למטה כמו בסירת משוטים בלב האוקיינוס. יחד עם זאת עמדתי בצפיותיי – חציתי את קו הסיום והנפתי בידיי החובקות את דגל ישראל המדינה אותה אני כל כך אוהב. את החלום האישי שלי הגשמתי ולכן אומר לכל חברי ואוהבי, אף פעם אל תוותרו על החלום שלכם, הכל אפשרי ואני העדות לכך שכל אחד יכול. אינני ספורטאי עילית כמו רבים וטובים מהמתחרים בקונה, אלא איש פשוט שאוהב ספורט וחושב שעם הרבה כוח רצון, קצת תמיכה ועם חיוך – ניתן להגשים כל חלום. בתחרות הזאת ליוותה אותי כל הדרך תחושת השליחות למען מטרה שהיתה אבן לרגליי בכל המסע הזה. נרתמתי במהלך כל ההכנות והתחרויות לאורך השנים למען המאבק במחלת הסרטן – מחלה ארורה שחברים קרובים שלי נפטרו ממנה וקרובי משפחה חולים בה – באמצעות גיוס כספים לפרויקט "צעדים לאיכות חיים" של האגודה – שמטרתה העלאת המודעות בקרב חולי סרטן לתזונה נכונה ופעילות ספורטיבית.

אל תוותרו על החלום שלכם | צילום: אלבום פרטי

קשה לסכם במאמר קצר מסע שהחל לפני שנים והסתיים בשער הסיום בקונה שבהוואי. אם יש משהו אותו ברצוני להעביר לכולם הוא שתזונה נכונה, אורח חיים ספורטיבי ואיזון בין מעגל החיים לאימונים לאיש הברזל, אפשרו לי לסיים את התחרות ולהגשים את החלום. אני רוצה להאמין שלחולי סרטן תזונה נכונה, אורח חיים ספורטיבי ואיזון בין מעגל החיים לטיפולים יאפשרו לחיות את החיים ולשרוד אותם.

לתחרות הבאה שלכם לחצו כאן