מאת:ווילם קונרד
תורגם על ידי חגי מילניצקי ויוסי מלמן
הכתבה בגרמנית – כאן
הטריאתלון למרחקים ארוכים, במדבר הישראלי, הוא בעיקר דבר אחד: הרפתקה גדולה.
קונרד פון אולמן הסתדר הכי טוב עם החום, האבק, והרוחות העזות. השוויצרי היה היחיד שירד מעשר שעות.
כבר בתדריך המוקדם לספורטאים, הדגיש מנהל המרוץ, יוסי מלמן, יותר מפעם אחת: "זהו מסלול קשה, באמת מסלול קשה". והוא ידע מה שאמר. הוא עצמו התחרה בעבר על המסלול כמה פעמים. אבל כל האזהרות שלו ותחזית מזג האוויר, לא יכלו להכין את 120 המשתתפים של חצי איש הברזל ושישים המתחרים במקצה המלא למזג האוויר הסוער שפגשו ביום שישי באילת, 340 קילומטרים מדרום לתל אביב.
היום התחיל נורמלי. ירדו כמה טיפות גשם. קהילת הטריאתלטים הקטנה, צעדה ב-5:20 בבוקר לכיוון נקודת הזינוק בחוף הים. היו שם גם אוסטרי אחד, שוויצרי, פיני, צרפתי, כמה אמריקאיים ושני גרמנים מגטינגן והמבורג. בזמן שהשמש עדיין הסתתרה מאחורי הרי אילת, היה הים האדום שקט, רגוע חלק וזך כבדולח, בטמפרטורת מים של 21 מעלות. לא לחינם נחשב האזור השוכן על חוף הים האדום ומצטלב עם גבולות ירדן ומצרים, לאתר תיירות ואתר צלילה מפורסם.
בדיוק ב-5:40 התחילה הספירה לאחור. הקהל מחא כפיים. מספר הצופים היה מועט יחסית אך נלהב. המתחרים במקצה הארוך זנקו למים ואחריהם בהפרש של עד עשרים דקות קפצו משתתפי החצי. הבעיה היחידה של מסלול ה-1.9 ק"מ היתה בנקודת הסיבוב. בגלל החשיכה כמה שחיינים החטיאו את הסיבוב.
קונרד פון אולמן בן ה-40, חתר ללא כל בעיות וסיים ב:57:40 דקות. מיד אחריו יצא כריס למקה הגרמני מגטינגן והשניים החלו לדלוק אחר קבוצת המובילים הישראליים.
כבר בתחילת מסלול האופניים המתינה למשתתפי הטריאתלון ההרפתקני מפלצת: עשרה קילומטרים של הרי אילת עם 6 אחוזי תלילות. בשעה שרוכבי החצי נלחמו כדבוקה בעליות, החלה חודרת לתודעתם, התובנה מה באמת מצפה להם. אנדריאס ינקה, בן ה-26 מהמבורג, שהוא טירון טריאתלון אמר לאחר המרוץ: "התאמנתי בחורף זה רק כמאה קילומטרים בחוץ ושאר האמונים היו בחדר כושר. העליות בהרים לא היו הכי נוראיות עבורי. הרבה יותר קשה היתה הרוח."
איך שהרוכבים הגיעו לפסגת ההר, הם נתקלו בגלים של רוחות מדבריות עזות, כשהם חסרי ישע, חשופים ללא כל הגנה מפני הרוח המצליפה בהם, פעם מקדימה, פעם מאחור ופעם מהצד. היריב הלא נראה הזה תובע מכל משתתף, להפגין חוסן מנטאלי ונחישות במאבק שכל כולו הוא נגד עצמם. לכריס למקה, לא היה את זה. הוא פרש במחצית מסלול האופניים. מה שגרם לו להפסיק את התחרות לא היתה תקלה טכנית אלא הרוח. לעומתו השוויצרי פון אלמן, טריאתלט מקצוען לשעבר, שרכב ללא הפסקה ובנחישות, התקדם בעקביות וסגר על קבוצת המובילים הישראליים. בנקודת זמן זו אנדריאס ינקה והאוסטרי מריו גרטנר היו כבר בנקודת ההחלפה לריצה. אפילו במסלול 90 הק"מ של החצי נשבו רוחות חזקות של כ-30 קמ"ש והם עברו גובה מצטבר של 1600 מטרים, כפי שהראה מד הגובה שלי.
כשם שהרכיבה החלה בעליה קטלנית כך הריצה נפתחה בירידה תלולה. אזור ההחלפה השני, בקצה גבול כוחות המשתתפים, לא היה באילת אלא בהרים. מה שקרה מרגע זה ואילך היה משהו ייחודי, חריג וחד פעמי בעולם הטריאתלון: ריצה בירידה חדה של 10 ק"מ מגובה של 800 מטרים. עד כמה שהמסלול קשה ומאתגר ניתן היה לראות למחרת, כאשר רבים מהמסיימים, סבלו מכאבי שרירים ובקושי דרכו על רגליהם.
כשסיים קונרד פון אולמן השוויצרי ושאר הרצים בעקבותיו, את הירידות החלה סופת חול קשה. העיר התכסתה במעטה של אובך מדברי והראות היתה מוגבלת לשלושים מטרים. החול הצליף בפנים וחדר לעיניים, לאף ולאוזניים ולא ריחם על איש. לא על המלווים ולא על האתלטים. למרות זאת התוצאה של המנצח השוויצרי היתה איכותית, לפי כל קנה מידה. הוא ירד משלוש שעות במרתון ומתחת לעשר שעות בזמן הכללי, כשחצה את קו הסיום בכניסה למלון שרתון.
הודות לניצחונו הברור הוא יכול היה ליהנות לבדו, ללא כל הפרעה, משלושים דקות של תהילה, עד שהדולג בעקבותיו, ליאור זך מאור הגיע לקו הסיום וסיים במקום השני וואדים סורייב בשלישי. כשש שעות אחריהם הגיעו שאר המשתתפים. כולם היו מלאי גאווה על הישגם אך גאוותו של מנהל המרוץ יוסי מלמן התנשאה מעל הכל. "רק שלושה ספורטאים פרשו", הוא הכריז "כל השאר הגיעו לקו הסיום".
למחרת באוויר לובי המלון, ניתן היה לחוש מצב רוח מיוחד ומרומם. רק כעת החלו המסיימים לעכל את גודל ההישג שלהם בישראמן 2009.
