לפני 4 שנים הגיעו כמעט לכל מדיה תקשורתית בארץ תמונות וסרטונים נדירים שתיעדו 28 שחיינים שחצו בשחייה את ים המלח, מירדן לישראל, מרחק של כ-16 קילומטרים בקצת יותר מ-7 שעות. המטרה של המשחה הזה היתה לעורר מודעות למצבו הנוראי של ים המלח שהולך ונעלם. מצד שני אם נתייחס לזה בשיא הכנות – רובנו צפינו בסרטונים המדהימים, התלהבנו לראות ספורטאים שעושים משהו שעוד לא נעשה (כי זה הסיפור המרכזי שסיפרו לנו במדיות השונות), גינס הכירה במשחה הזה כשיא עולמי, כולם מחאו כפיים והחיים נמשכו.
צ פ ו | על הסרט "שומרי ים המוות" שייצא בקרוב
עוד כתבות בנושא
כך צלחו 28 שחיינים את ים המלח ב-2016
על השחיינים שהקיפו את הכינרת בקיץ האחרון
אלבום התמונות ממשחה קפריסין-ישראל ב-2014
"מה שנכון בשבילי זה לפעול דרך השחייה"
עבור רוב האנשים הכל נשכח יום אחרי, אבל מבחינת עודד רהב בן ה-53, שיזם את המשחה זו היתה רק ההתחלה. מי שמכיר את רהב יודע שמדובר באדם סופר נחמד ונעים הליכות וכמו שהוא מעיד על עצמו: "אני יכול לשרוף צמיגים אבל עבורי זה לא נכון, מה שנכון בשבילי זה לפעול דרך השחייה". ואכן מצד שני רהב אקטיביסט שנלחם, בדרכו שלו, להצלת משאב הטבע העוצמתי ביותר שיש לנו – ים המלח.
נלחם בדרכו שלו זה אומר שוחה, וכמה שיותר ורוב האנשים יגידו שזה מוגזם, אבל זוהי דרכו. הוא היה חלק מהשישייה ששחתה מקפריסין לישראל כשהאג'נדה היתה לשמור על ים נקי, הוא שחה סביב הכנרת כדי להגביר את המודעות לניקיון החופים שלה וב-2016 הוא סיים 18 חודשים של הכנות והוציא לדרך את אותו משחה נדיר אליו הגיעו שחיינים מכל העולם כדי לעשות משהו שנראה עד אז בלתי אפשרי בים המלח.
וכדי לקדם את הדבר החשוב האמיתי ולא רק לקבל מחמאות על ההישג הספורטיבי משנת 2016, הוא ידע שהוא חייב להמשיך לפעול. כבר אז החלו לצלם סרט דוקומנטרי שתיעד את המשחה, אבל מתייחס בעיקר למצוקה של ים המלח שהולך ומתייבש. הסרט הזה שנקרא "שומרי ים המוות" נמצא בשלבי העריכה הסופיים שלו ובדיוק השבוע יסתיים קמפיין הדסטארט לגיוס כספים עבור השלמת עריכת הסרט, שעוסק בנושא של הצלת ים המלח דרך נקודת מבט של שלושה אקטיביסטים מהאזור: עודד הישראלי, יוסוף הפלסטיני שגר ברמאללה (והוא למעשה שיאן גינס הפלסטיני הראשון) ומונקט הירדני שגר בעמאן.
לכולם יש אינטרס. עודד רהב עם יוסוף ומונקט בים המלח | צילום: מתוך צילומי הסרט "שומרי ים המוות"
"אבדה לנו הדרך"
"באקטיביזם אתה צריך לראות רחוק ולדעת שאולי זה לא יקרה בימי חייך", אומר רהב, "לא ציפיתי שמישהו יפתח ברז והים יוצף במים. הציפייה היתה להציל את עצמנו וים המלח הוא בבואה. אני נמצא בעולמות של המים כבר 30 שנה, הבנתי שמה שיגרום לנו להיות או לחדול זה המים. ים המלח הוא בבואה לחוסר ההערכה שלנו למקום, אבדה לנו הדרך. אנחנו תושבי המקום, אורחי הפלנטה, לא הבנו את חוקי המשחק".
במקרים רבים שבהם אנשים מפגינים או מוחים, לא ממש ברור אם יש פתרון הולם לכל הצרות, אבל במקרה הזה, לפחות לפי רהב וכל מי שמשתף אתו פעולה בין אם זה בארץ או אצל השכנה ירדן, יש בהחלט מה לעשות ואין יותר ברור מזה, בין אם זה מה שמדינת ישראל צריכה לעשות ואיך שמפעלי ים המלח צריכים לפעול. "את מה שקורה בים אפשר לעצור. יש טכנולוגיה לעשות את זה. לפני זה צריך לשבת ולדבר ולנהל את המשבר של נהר הירדן הקדוש וים המלח. בניהול נכון אפשר להציל את נהר הירדן שהיום 90% ממנו מנוצל והוא מקור המים של ים המלח. צריך מישהו שינהל את זה ברמה קוסמופוליטית, בסוף מים לא יודעים גבולות. ויש את הנזק של מפעלי ים המלח שקיבלו רשות לעשות כרצונם בים הזה. הם משתמשים בשיטות תנ"כיות כדי לאדות את המים ולקחת את המלח. אני עבדתי שנתיים במפעל שידע לקחת מים מלוחים ולקבל שוב את המים, אבל צריך החלטה במימוש של טכנולוגיה או אכיפה של המדינה. קוראים לזה אלקטרודיאליזה הפוכה וזו רק אחת מהטכנולוגיות".
"לא הבנו את חוקי המשחק". עודד רהב | צילום: מתוך צילומי הסרט "שומרי ים המוות"
העולם צריך להתאחד על מנת להציל את ים המלח
המטרה של האקטיביסטים כרגע היא שהסרט יגיע כמה שיותר רחוק ויהדהד ככל האפשר מחוץ לישראל, כי אולי אם ההכרה בבעיה החמורה תגיע מבחוץ, יהיה יותר קל לשכנע אנשים מבפנים מה שבשנים האחרונות נראה בלתי אפשרי. "הכוונה היא לספר לכל העולם על ההזדמנות שיש לנו להציל את הים", אומר רהב, "כשאתה מביא תיירים לים המלח, אף אחד לא חוזר כמו שהוא בא. אנשים עוברים שם אירוע משנה חיים, גם כל השחיינים שהשתתפו במשחה אמרו שזה היה אירוע משנה חיים. המטרה של הסרט היא להציף ולהגיד שיש פה משהו גוסס, והאם אנחנו משאירים אותו לגסוס? התייאשתי מההתנהלות הישראלית, אני רוצה שהעולם יתאחד ואולי זה יהיה מנוף".
במסגרת הפעילות שלו בנושא רהב נסע פעמים רבות לירדן, הוא יודע לספר שאנשי התיירות הירדנים יכולים לראות בעיניים בצורה יותר טובה עד כמה המצב חמור, וזו בדיוק הסיבה שגם להם לא פחות חשוב להציל את משאב הטבע המשותף. "הירדנים סובלים לא פחות מאתנו כי הם ניזונים מתיירות בכל הצלע המזרחית של ים המלח. אגב המלונות שלהם הם באמת בים המלח, אצלנו המלונות הם על בריכות מלאכותיות שבנו המפעלים. בירדן בנו מעלית שמורידה את התיירים 30 מטרים למטה כדי להגיע לקו המים ויש להם אינטרס גדול להציל את ים המלח. אם ים המלח יתייבש לא יהיה להם הרבה מה לעשות ולכן יש שיתוף פעולה מהצד הירדני, הם רוצים לשמר את זה".
יש הרבה מעבר לתמונות הנדירות | צילום: מתוך צילומי הסרט "שומרי ים המוות"
לפני שנתיים היה ניסיון להרים משחה נוסף, הפעם עם הרבה יותר שחיינים מהעולם כי לא חסרים "משוגעים" שירצו לסמן וי על חוויה כזאת במקום שאין כמותו בכל העולם. אבל אם ב-2016 לקח שנה וחצי להתגבר על קשיי הלוגיסטיקה, הדיפלומטיה והאישורים הצבאיים, ב-2018 לא הצליחו להוציא את זה על הפועל אבל אולי עם תפוצה מוצלחת של הסרט והגברת המודעות, אפשר יהיה לקיים את המשחה הזה בעתיד הלא רחוק ולקוות שהבעיות הנוכחיות שכל העולם מתמודד אתן יסתיימו ונוכל לחזור ולהתעסק בבעיות גורליות אחרות, שלא תמיד כולם מבינים עד כמה הן גורליות.
רהב מבחינתו כבר מוכן לקראת הפעם הבאה שבה הוא ישחה בים המלח והוא אפילו מתגעגע לזה: "זה אחד הדברים הכי מוזרים ומעניינים שעשיתי. המסכה שמרכיבים על הפנים, צורת השחייה שמשתנה לגמרי והרגעים שבהם רואים את הקרקעית. אני לא שחיין אתגרי שמחפש תוצאה יותר טובה, כל המשחים שאני יוזם הם למען מטרה שהיא בראש ובראשונה סביבתית. אותי מעניין איזה ערך יש למה שעשינו והאם הצלחנו לשנות ולעשות יותר טוב. מבחינתי השחייה היא כלי שמספר סיפור".
