את דן שלזינגר ראיתי לראשונה כשהייתי בן 12, תוך כדי מרוץ 10 ק"מ בבסיס הצבא האמריקאי הגדול ביותר בסיאול, קוריאה. השנה היתה 1981. מהפכת הריצה בארה"ב היתה בעיצומה ובבסיס האמריקאי נערך מרוץ 10 ק"מ אחת לכמה שבועות. למרוץ היה מנצח קבוע – קצין משפטים, תובע מצבא ארה"ב, שתוצאותיו נעו סביב ה-33 דקות, ואשר ידע גם לרוץ מרתון ב-2:35.
בחלוף שני קילומטר במהלך אחד המרוצים, הגיח מאחורי הרצים בחור צעיר ופרוע, שכל כולו טיסה מטורפת וחוסר אחריות. המפוזר איחר לזינוק, התחיל את הריצה אחרי כולם, ופתח במרדף אחרי המובילים – ויהי מה!
מאחר וחלק מהמרוץ היה במסלול הלוך-חזור, ראיתיו שוב כששעט מולי. בשלב זה היה כבר רק האלוף הנצחי לפניו. הוא רדף אחריו כמו משוגע – מתנשף ורושף. משתתפי המרוץ חששו לחייו. היה ברור שבמקרה הטוב הוא יסיים בהליכה, ובמקרה הפחות טוב – ימות.
לתדהמת כולם – הוא גם סיים וגם ניצח, תוך שהוא מביס את האלוף הנצחי. בחלוף הימים התברר שהבחור יהודי. אנו היינו אחת משתי המשפחות הישראליות היחידות בקוריאה באותם ימים, וגם רצנו. החיבור היה כמעט מיידי, והחברות נותרה חזקה עד היום. שמו של הבחור – דן שלזינגר. אפשר לקרוא לו גם "המרתוניסט היהודי המהיר בכל הזמנים".
שלזינגר אחרי מרתון ראשון בסיאול 82'
שלזינגר גדל בצפון קרולינה, בה כולם עסקו בספורט. הוא התחיל לרוץ בגיל 12. בגיל 14 הוא סיים שלישי באליפות רולי (בירת צפון קרולינה) במייל. בכיתה י"א הוא כבר היה אלוף צפון קרולינה ב-2 מייל ובי"ב כבר שבר את שיא צפון קרולינה ב-2 מייל (עם 9:08). מכללות חיזרו אחריו. הוא בחר בייל – על יסוד אקדמי. חוץ מזה, אלוף אולימפיאדת מינכן 72' במרתון, גדול רצי ארה"ב באותם ימים – פרנק שורטר – היה בוגר ייל.
ההישגים האתלטיים של שלזינגר בייל היו סבירים – לא יותר. הוא רץ 10 ק"מ ב-29:36 (בהמשך הוא שיפר את שיאו ל-28:34), אך הוא שבר את שיא האוניברסיטה של פרנק שורטר ב-6 מייל. סמוך לאחר מכן חדלו להתחרות במרחק זה והוא נותר שיאן ייל לדיראון. על בסיס הצטיינות אקדמית בלימודי יפן, הוא זכה במלגת מרשל ובשלוש שנות לימודים באוניברסיטת אוקספורד באנגליה – שם המשיך בלימודי יפן. אחרי שניצח, במיד ייל, בתחרות 5 ק"מ בין ייל, הרווארד, אוקספורד וקיימברידג', הוא חזר לנצח באותו מרוץ שנתיים מאוחר יותר במדי אוקספורד. מכאן, נראה היה לו שימיו כאתלט מתקרבים לסיומם.
בתום לימודיו הוא עבר לגור בסיאול, קוריאה, על מנת להתנסות בחיים במזרח הרחוק, עבד כמתרגם במשרד עורכי דין מקומי, והמשיך לרוץ כתחביב. האימון הכמעט יחיד שעשה, היה לעלות ולרדת בריצה 4 פעמים ביום את ההר שבלב סיאול – נאמסאן – ופעם בשבוע לרוץ בקבוצת ריצה ובירה מקומית בשם האש-האוס-האריירס.
בינתיים החלה סיאול להתמרק לקראת אולימפיאדת 1988 ופתחה בפרק הבינלאומי של מרתון סיאול באביב 1982. שניים מהמרתוניסטים המובילים בעולם דאז – שיאנית העולם אליסון רו מניו זילנד ו"בוסטון" ביל רוג'רס האמריקאי, היו השמות הגדולים. שלזינגר, לקראת סוף השהות בקוריאה, החליט להתנסות במרתון ראשון. הוא המשיך לעלות ולרדת את ההר, והוסיף ריצות ארוכות של 30 ק"מ בסופי השבוע.
במרץ 1982 רץ שלזינגר, כחובבן, את מרתון הבכורה שלו בסיאול. הוא סיים בעשירייה הפותחת עם 2:17, וניצח גם את ביל רוג'רס. בקיץ 82' חזר שלזינגר לארה"ב כדי להתחיל לימודי משפטים באוניברסיטת הרווארד. בקיץ שלפני הלימודים, הוא התחרה באחד ממרוצי הכביש המפורסמים בארה"ב – מרוץ פאלמות' בקייפ קוד, שאורכו כ-11 ק"מ. טובי הרצים בארה"ב ובעולם משתתפים בו. כיום ההרשמה מוגבלת לכ-10,000 מתחרים. שלזינגר רץ לצד אליל נעוריו, קרייג וירג'ין, ולצד המרתוניסטים אלברטו סלזאר ורוד דיקסון. הוא סיים שישי – דקה אחרי המנצח סלזאר – שהיה אז בכיר רצי המרתון בעולם. שלזינגר היה המום מההישג, והבין שמהירותו גדלה לבלי הכר בקוריאה. הוא החל למשוך התעניינות מנייקי.
| בספטמבר 82' הוא רץ מרתון שני – ביוג'ין, אורגון. למרות פתיחה מהירה מדי, הוא סיים ב- 2:13.59. לאחר אורגון קיבל שלזינגר מלגת לימודים מנייקי, וחזר להרווארד להתחיל ללמוד משפטים. אביו סיפר לו שמרתון ניו-יורק נותן טיסה והרשמה חופשית לאמריקאים שירדו מ-2:14, ושלזינגר החליט לנסות. הוא נח מעט, חזר לרוץ 190 ק"מ בשבוע, ושישה שבועות בלבד אחרי המרתון באורגון, ברח לסוף שבוע מהרווארד וטס למרתון ניו-יורק.ניו-יורק היה אז המרתון הגדול בעולם. מקביל לו ביוקרה היה רק מרתון בוסטון האגדי. אלברטו סלזאר הגיע כמנצח כפול ב-80' ו-81'. שלזינגר הגיע כמדורג 79 מבין 81 מדורגים. הוא רץ בדבוקה המובילה ככל יכולתו, וניסה לרדוף אחרי סלזאר כשאחרים התחילו ליפול לאחור. 5 ק"מ לסוף המסלול שלזינגר כבר היה לבדו לכיוון סנטרל פארק והתחיל לפחד – רק לא ליפול, לא לטעות. הוא סיים שלישי עם 2:11.54 והדהים את עצמו ואת עולם הריצה כולו. אלמוני זכה במקום השלישי במרתון הגדול בעולם. סלזאר ניצח בפעם השלישית ברציפות. |
|
חצי שנה אחר כך, באביב 1983, רץ שלזינגר במרתון בוסטון היוקרתי. בעודו בדבוקת המובילים נפתחו שרוכי נעליו של המפוזר והוא עצר לקשור אותם. ב-15-20 השניות של קשירת השרוכים, ברחה הדבוקה, ושלזינגר נכנס למרדף. הוא סיים שמיני עם שיא אישי של 2:11.36. תוצאה שכמותה, כנראה, לא עשה יהודי מעולם.
ב-1985 הוא בא עם הוריו וכלתו לעתיד לבקרנו בישראל, והשתתף גם במכבייה. הוא ניצח בחצי המרתון בחום חודש יולי בקיבוץ העוגן, עם 1:05.56, וניצח גם ב-10 ק"מ. זהב כפול. פעמיים הוא עשה קריטריון למבחנים האמריקאים לאולימפיאדה (ב-84' ו-88') אך פעמיים נפצע לפניהם ונאלץ לצפות באולימפיאדה בטלוויזיה. הפציעות עצרו לו את קריירת הריצה.
שלזינגר – משמאל בגופיה מס' 5 – בבוסטון 1983
שלזינגר שהשלים תארים אקדמיים בייל, אוקספורד והרווארד, התחתן עם אשתו האנגליה אליסון, עבר ללונדון, והחל לעבוד כעו"ד. אך בשעה שאשתו העפילה לצמרת המקצוע, שלזינגר נמלט ממנו במהירות שיא ועבר לעסוק בציור. כיום הוא צייר מצליח. ציוריו נמכרים בעיקר בבריטניה וביפן, ומעטרים, בין היתר, את עטיפות ספרי סדרת "הארי פוטר" ביפנית. הוא בן 54, ולפני שלוש שנים הפסיק לרוץ סופית עקב פציעה חוזרת בגיד אכילס, ועבר לשחייה יומית של קילומטר. לו ולאשתו שני בנים.
לאתר של דן שלזינגר
