מאת:יובל גולן
צילם: עודד חכים – רמת השופט
ארמגדון (הר מגידו) הוא מושג שבא לציין את מלחמת גוג ומגוג. הקרב האחרון הזה בין
בני האור לבני החושך יקרה, לפי האמונה, בהר מגידו.
ועד שזה יקרה, המלחמות היחידות שנראה כאן (כך אני מקווה) יהיו נגד העליות, תנאי
השטח, רוחות הפנים, הרגליים הכבדות והבעירה הריאות.
טריאתלון מגידו החמישי הוא
טריאתלון מיוחד במינו, בכך שהוא מדלג מנקודה לנקודה. הים מרוחק
ממגידו כ 25 ק"מ ולכן הביטוי
ש"ההר (במקרה הזה הים) יבוא למוחמד" מקבל
כאן משמעות כמעט אמיתית. מבחינה ארגונית
אירוע כזה מחייב שליטה על שטח אירוע גדול,
2 שטחי החלפה, צוותים כפולים ואפשרות
לניידות ומתן תשובות תוך כדי האירוע.
ההכנות האחרונות מסתיימות ביום שישי
בצהריים לאחר עזיבת אחרון האוטובוסים את
החנייה המרווחת של בי"ס מגידו. צוות אמארה
מקים שם שטח החלפה מפואר מקושט בשלטים
ענקיים, דגלים ומתקני אופניים. במקביל
נבנה שטח דומה במגרש הכדורגל במעגן מיכאל
על ידי מתנדבים מהקיבוץ ובפיקודו של עמוס
נצר ;8211#& איש הברזל הברזילאי/אוסטרי
וחבר בקבוצת מגידו.
התאומים אלתרמן, מסימים ראשונים את מקצה האופניים
24
שעות לפני התחרות מקבלים תחזית על
התקררות משמעותית וים בעייתי. מה עושים?
בטריאתלון רגיל שבו שטח ההחלפה הוא על
החוף מסבים את התחרות מיד לדואתלון, אך במקרה
הזה, כאשר המקום שבו מסיימים את הריצה
ראשונה מרוחק כ 25 ק"מ מהמקום שבו
צריך להתחיל לרוץ בפעם השנייה נוצרת בעייה
לוגיסטית לא פשוטה.
בהתארגנות זריזה ובעזרת איגוד הטריאתלון
נשלחו מאות הודעות טקסט
לטלפונים הסלולאריים של המשתתפים שבו
מתריעים על אפשרות די סבירה של הסבה
לדואתלון ולכן יש להצטייד בזוג נעליים
נוסף.
צוות מצומצם של 3 אנשים (חלי, אפרי וליאת)
הכינו את המעטפות בקפידה רבה והכל נראה
מוכן ליום המחר הגדול.
יוחאי הס – יוצא משטח ההחלפה
בוקר התחרות מגיע ,
פריסת מחסומים אחרונה בכבישים, צביקה פיין
המנוסה מניח את כל ההכוונות והקונוסים
האחרונים, מפקד המשטרה מסיים את הצבת
השוטרים, הרמפה המוכרת של ונטיל מתמקמת.
שולחים סירה לבדוק את מצב המים. אנשי הים
מהמרכז הימי בשדות ים פוסקים ים
מסוכן, סחף, לא מתאים להכניס 250 איש למים
כאלה בהנחה שלא כולם שחיינים מעולים.
הוחלט על דואתלון כדי לא להיקלע שוב למצב
המבהיל של השחייה בטריאתלון 2001. מיד
הוצבו ארבעה נהגים בצמוד לשטח ההחלפה במעגן
מיכאל, הם צוידו באישורי מעבר. 4 אנשים
נוספים מונו כמעבירי נעליים ל"שאטלים"
שהעבירו את הנעליים לכל מי שלא קיבל את
המסר והצטייד בזוג נעליים נוסף מראש.
חלי רוזנשטיין – מנצחת מקצה נשים
רוני מלכא מנהל שטחי ההחלפה אולי
מס' 1 בארץ עומד במשימה בהצלחה ומשגר
הנעליים ל"שאטלים". למעשה נוצרה כאן תחרות
נוספת בין המארגנים למתחרים, בין נעלי
הריצה שנסעו באוטו לבין בעליהן המדוושים
במרץ במעלה ואדי מילק, חורקים שן ומקללים
את הוגה המסלול.
בשטח ההחלפה העליון כבר המתינו למתחרים הנעליים
,
והם יצאו לריצה במסלול לא קל שכלל 2 ק"מ
(לספרינט) או 4 (לאולימפי) בעליות נחמדות
של 900 מ' כל אחת.
יונתן מלכא – מנצח מקצה נוער
ואנקדוטה קטנה, בהיכנסי לפואיה של האולם
קיבלו את פני ואוזני צלילי נגינת פסנתר.
פסנתר הכנף הלבן שממוקם דרך קבע במבואת
האולם הפיק צלילים מדהימים. מאחורי
הקלידים ישב טריאתלט שסיים את התחרות
והפליא לנגן. הוא לא הסתכל סביבו והתרכז
כל כולו בנגינה שהנעימה לכולנו את הזמן.
תחרות זו הוקמה בעצם על ידי אנשים רבים
מספור כמעט שהתנדבו לתת כתף ולסייע, כוחות
משטרה, חברי קבוצת מגידו, חברי קיבוץ עין
השופט, מעגן מיכאל ודליה, הורים, חברים,
נשים ובעלים של שהתגייסו ועזרו במאמץ
הקשה.
אין לי די מילים כדי לברכם ולהודות להם על
כך.
אביב של אירועי ספורט אתגריים
הטריאתלון חותם שורת אירועים אתגריים בטבע שנערכו במגידו באביב זה וכללו מכל טוב:
ניווט ביער הזורע לזכרו של ארז הרפז (אורגן למופת על ידי המשפחה וקיבוץ הזורע),
מרוץ אופני כביש שנמשך יומיים בהר גחר באזור יער הזורע ועין השופט (צולם לערוץ 5).
מירוץ אופני הרים בגרסה מרתונית שיצא ממשמר העמק, דרך בית ראס, גבעה 400 ובחזרה
(פעמיים ל"שרוטים" והקשוחים באמת), מירוץ האביב בקיבוץ דליה (באירגון מופתי של צוות
מצויין מקיבוץ דליה) שכלל מקצים לחמישה ועשרה ק"מ וכלל מספר שיא של משתתפים, כולל
אלופי ישראל בריצה וטריאתלון וכמובן הטריאתלון שנחשב לקשה, מעניין, אתגרי ויפה
במיוחד.
מ.א. מגידו הולכת וממתגת את עצמה כמרכז של פעילות נופש פעיל, ספורט אתגרי בחיק הטבע
הודות לסביבה הירוקה, פארק רמת מנשה והאירועים הספורטיביים שמתקיימים בשטחה.
