מאת:מירב פרי
אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף ולהגיד לכם שבאמת – וזו לא סתם קלישאה – אם אני עשיתי את זה, כל אחד יכול!!!
לא יודעת אם אתם מכירים את הסיפור שלי אבל יש לי פחד תהומי מהים, פחד שלא ברור לי מאיפה הגיע…
תגידו ירושלמית (מיקי חליקה וערן גרומי סותרים את התיאוריה), בדקתי עם ההורים אם זוכרים מקרה טביעה שהשאיר טראומה כ"כ גדולה (לא זוכרים למעט קייטנת שחיה ב- Y.M.C.A אליה רשמו אותי כילדה וכולם היו בטוחים שאני שוחה למרות שכף רגלי לא נגעה במים. דאגתי תמיד להרטיב את הבגד ים בכיור ורק בטקס הסיום עלו על זה שלא נכנסתי מעולם לבריכה אחרי שהמדריכים שאלו את הורי למה אסור לילדה להיכנס למים….)
בקיצור, לא נמצאה סיבה אמיתית לפחד בגינה אוכל ללכת לפסיכולוג שיוכל להפעיל כישופיו ובדרך הכי פשוטה לפתור אותי מהם. כך נאלצתי שנתיים שלמות להתמודד עם הים, יהיה מה שיהיה בסוף אהיה טריאתלטית!!
טריאתלון אילת 06' היתה מבחינתי תחרות מטרה, תחרות שתכריע על המשך ההתמודדות או ויתור לתמיד על החלק הזה בטריאתלון שנקרא "שחיה". אילת 06' הוגדר כחוויה מתקנת אחרי שאת 2 התחרויות האחרונות לא סיימתי בגלל אותו פחד שהציף אותי כמה דקות אחרי הזינוק למים.
בטריאתלון אילת 04', כשעוד לא ידעתי מה מצפה לי ופשוט הגיע נחשול עצום של אנשים שסחרר אותי במים וגרם לי להיפר-ונטילציה. תפסתי את המצוף וסירבתי לעזבו עד שהגיע הסירה ומשתה אותי מהמים.
באילת 05' כבר הייתי למודת ניסיון… אז פשוט החלטתי שאני חוזרת לחוף לשמע הזינוק רק כדי לא להיקלע שוב לסיטואציה ההיא.
מירב פרי – בטוחה על האופניים
השנה היה לי ברור שאני מסיימת!! אפילו ביום שלפני התחרות כרתי ברית עם אלוהים – היתה קשת תל אביבית בשמים כשיצאתי לריצה אחרונה לפני התחרות.
בערב התחרות עוד ביקשתי מתומר בוהדנה (טריאתלט המתאושש מפציעה קשה במלחמת לבנון השניה והפך לסמל הנחישות, ההתמודדות והשאיפה לחיים עם פרסום תמונתו בידיעות. לו ניתן הכבוד להזניק את מקצי התחרות) לנסות להאריך את הזמן בין הזינוקים שלפחות אוכל להתרחק מספיק….
שניה לפני הזינוק כשמלא ראשים ירוקים סביבי ידעתי שרגע האמת הגיע. פתאום גם לא הייתי בטוחה שזה באמת מה שאני רוצה אבל היה מאוחר מידי… אני יחד עם עוד 300 טריאתלטים במים. הכל בידיים שלי (גם ברגליים) – להתמודד או לוותר. התמודדתי בדרכי שלי – שחיתי בשקט שלי בצד, רחוק מההמולה – למצרים, לעקבה ואח"כ בחזרה לאילת. ב"לג" האחרון העזתי להתקרב, להיות חלק מ… וזה כאב, אבל כבר היה הסוף!!
היציאה מהמים היתה הניצחון המתוק שלי, תחושת הגאווה השתלטה על כל תא בגוף ולא היה אכפת לי שראשוני האולימפי שהוזנקו הרבה אחרי כבר יוצאים מהמים!! התחרות מבחינתי הסתיימה כאן!! יצאתי אחרונה בקטגוריה בשחייה. המשך התחרות פשוט טס לי, נהניתי מכל רגע ופיציתי על הזמנים ברכיבה (4 בקטגוריה) וכמובן בריצה (1 בקטגוריה!!). בתוצאה הכללית – 4 בקטגוריה (30 שניות אחרי מקום שלישי…)
ולכל אחת ואחד מכם אני אומרת (למרות שבדרך הקשה הבנתי שאין חכם כבעל ניסיון) – לא משנה אם זו השחייה, האופניים או הריצה – לכל אחד מאתנו (כמעט) ישנם הפחדים שלו, ההתמודדות, החולשות, זה בסדר!! אתם שפויים! אבל אל תוותרו, תתמודדו, תראו שבסוף תצליחו – גם אם זה ייקח קצת יותר זמן!!
מירב פרי – מנצחת בריצה
