זו התקופה שחובבי אופניים עוצרים את נשימתם ועוברים לדבר "צרפתית מדוברת" ומתמכרים לנופי צרפת המישוריים וההרריים תוך מבט נוגה בשידורים מהטור דה פראנס. הטור דה פראנס שהפך להיות מוסד בעל ותק ומסורת כיאה לתרבות הצרפתית, מתקיים כבר משנת 1903 ונוסד על ידי אנרי דגראנז', עורך ואחד ממייסדי העיתון "ל'אוטו' שחיפש דרך מקורית ויצירתית לקדם את מכירת העיתון ולהתחרות בעיתונים המקבילים שסיקרו את התחרויות פריז-ברסט ופריז-בורדו.
תחרות שלבים רב יומית | צילום: youkeys
בשנת 1903 יצאה לדרך התחרות הראשונה וגרמה לעניין רב מאוד וכמובן להגדלת מכירת העיתון של דגראנז' שקפץ מתפוצה של 25,000 עותקים ל-65,000 עותקים לאחר המרוץ. בשנת 1908 הצליח העיתון להגיע לתפוצה של רבע מליון עותקים. מטרת התחרות היתה להבליט את היכולת העל אנושית של הרוכבים כך שבשנים הראשונות, אורכו של כל קטע היה מעל 400 ק"מ ולרוכבים נדרשו כ-17-20 שעות על מנת לסיים כל יום. חשוב להבין שאורכו של המסלול היום לא השתנה, אלא נוספו לו יותר ימים של תחרות כך שהקטעים קצרים יותר מבעבר.
הטור דה פראנס הינה תחרות שלבים רב יומית הנמשכת שלושה שבועות בהם מתחרים הרוכבים ב-21 קטעים ושני ימי מנוחה. לטור דה פראנס מוזמנות 22 קבוצות אופניים כשלכל קבוצה יש 9 שחקנים, כלומר רוכבים. המרוץ מוזנק בכל שנה ממקום אחר אך תמיד מסתיים ברכיבה בשדרות האליזה בפריז.
הטור דה פראנס הינה תחרות שלבים רב יומית הנמשכת שלושה שבועות | צילום: Felouch Kotek
כל קבוצה מחזיקה מספר רוכבים בעלי כישורים שונים כמו ספרינטר, מטפס, רוכב נג"ש מצטיין, רוכב המצטיין בכל המקצועות (אול אראונדר) שהם בדרך כלל כוכבי הטור ועתידים אף לנצח אותו וכמובן שיש את הדומיסטיק, הרוכבים בקבוצה שתפקידם לסייע למובילים אל הניצחון.
מסלול התחרות והמבנה שלו מאוד מקובע ושמרני ואינו משתנה עם השנים. השבוע הראשון של התחרות מתאפיין בדרך כלל בקטעים מישוריים וזוהי שעתם של הרוכבים הפחות מוכרים לצאת ולהתבלט בבריחות מתוקשרות ומצולמות. לרוב לקראת אמצע או סוף הקטע נראה את כוכבי הספרינטרים הגדולים וקבוצותיהם מתחילים בעבודת "סגירה" על הבריחה ודואגים למקום את הספרינטר שלהם במקום טוב הישר אל ספרינט הסיום ההמוני.
חלוצה בצבע לבן ועליה נקודות אדומות, מוכרת גם כחולצת "מלך ההר" | צילום: Florian Pépellin
חלקו השני של המרוץ יכלול בתוכו בדרך כלל את הרי האלפי והרי הפירינאים, אין סדר קבוע איזה רכס ראשון. אלו הם בדרך כלל הקטעים היפים ביותר במרוץ והמאתגרים ביותר בגלל העליות אותם צריכים לעבור הרוכבים. בין העליות המפורסמות תוכלו למצוא גם את האלפ דואז, קול דה גאליבייה, מון וונטו, הטורמלה ועוד. עליות אלו קנו להם קהל מעריצים מושבע שמגיע במשך השנה כדי לנסות את מזלו ולרכוב כמו המקצוענים.
צבעי חולצות המרוץ
החולצה הצהובה: מוביל התחרות מקבל את החולצה הצהובה ובסיום כל יום מחשבים מחדש את הזמן המצטבר של כל רוכב, הרוכב עם הזמן הטוב ביותר יהיה זה שילבש את החולצה הצהובה ביום המחרת. בתוך התחרות ישנן עוד כמה תחרויות קטנות והמוביל בהן מקבל חולצות בצבעים שונים:
חולצה לבנה מנוקדת: חלוצה בצבע לבן ועליה נקודות אדומות, מוכרת גם כחולצת "מלך ההר" מוענקת לרוכב שאסף את מרב הנקודות בפסגות שונות במהלך המרוץ המסומנות וידועות מראש.
חולצה ירוקה: חולצת הספרינטר, במהלך המרוץ ובסיום ישנן נקודות ידועות מראש ובהם אוספים ניקוד על ספרינט ביניים וכמובן ספרינט סיום.
החולצה הלבנה: מוענקת לרוכב הצעיר, מתחת לגיל 25 בעל הזמן המצטבר הקצר ביותר.
בין הקבוצות מתקיימת תחרות על ניקוד קבוצתי כאשר הקבוצה המובילה רוכבת ביום למחרת עם מספר שחור על רקע צהוב.
