במאוץ ההמוני הראשון לקו סיום של קטע טור דה פראנס 2012 השיג מארק קאוונדיש את ניצחונו ה- 21 בקטעי טור. אבל זה היה הרבה יותר מעוד ניצחון וגם על רוכבים פצועים

מאת:יאיר בן עמי

• כל כתבות הטור דה פראנס – כאן
• מסלול המרוץ- כאן
• רשימת משתתפים – כאן
• אתר הטור דה פראנס של שוונג – כאן
• השידור הישיר של שוונג- קטע 2- כאן

קטע 2:
• יום שני, יולי 2
• בלגיה
• תוואי: מישור
• מרחק: 207.5 ק"מ
• זינוק: VISÉ (ויזה)
• סיום: Tournai (טורנאי).

הוא לא רק המאיץ הטוב בעולם

מארק קאוונדיש השיג עד גיל 26, במהלך  שש וחצי עונות כמקצוען, מה הישגים בכמות נדירה בכל יחס היסטורי. הוא המאיץ הטוב בעולם והוא הוכיח זאת עם השגת תואר אלוף העולם, ניצחונות ב- 20 קטעי טור דה פראנס (עכשיו 21) וניצחון בקטגורית הנקודות (החולצה הירוקה), 10 ניצחונות בקטעי ג'ירו ד'איטליה, 3 ניצחונות בקטעי וואלטה א'אספנייה וניצחון בקטגורית הנקודות, ניצחון בקאלסיקה היוקרתית מילאנו-סן רמו ועוד אין ספור ניצחונות.

במשך כל השנים טענו רבים כי הקבוצות של קאוונדיש מחויבות רק למטרת ההובלה של קאוונדיש באותם מרוצים המסתיימים במאוצים המוניים. הטענה אינה משוללת יסוד אך כשלעצמה חסרה בפרטים ולכן אינה מדויקת.

מבט אל דוכן המנצחים של הקטע ה- 2 של הטור 2012 מראה כי שני המקומות הבאים נתפסו על ידי רוכבים שהיו המובילים שלו במאוצים ההמוניים. אנדריי גריפל (שני על קו הסיום) עזב את קבוצתו של קאוונדיש לאחר הצהרות כי הוא לא ראוי פחות לתמיכה במאוצים. מטאו גוס (סיים שלישי) היה מהמובילים הנאמנים של קאוונדיש. שניהם הוכיחו עד כמה הם רוכבים ומאיצים טובים בזכות עצמם מאז נפרדו מהרכבת של קאוונדיש אבל גם לא חידשו מאום. כולם ידעו כי הם מאיצי על, רק שגם נשאלה השאלה האם הם יכולים להפוך רכבת המובילה אותם, לקו הסיום לניצחון. באותה מידה תמיד נשאלה השאלה האם מארק קאוונדיש יכול להתמודד במאוצים ההמונים מול רכבות של קבוצות אחרות? ובמיוחד כשלא תהיה לו רכבת אגרסיבית כפי שהיה רגיל לה במהלך כל הקריירה שלו.

לא כחרוט באבן, בקטע ה- 2, קיבלנו תשובות לכל השאלות וגם לשאלת חוזקו המנטאלי של קאוונדיש. מאז החל הטור לא הצליח קאוונדיש להוכיח עליונות על מתחריו במאוצי הביניים. גם בקטע ה- 2 הוא היה שישי על קו מאוץ הביניים. אם מורידים את שלושת הרוכבים שהיו בקבוצת הבריחה הרי ששני רוכבים שהקדימו אותו שם, מטאו גוס ומארק ראנשו, שוב שניים שהיו מובילי קאוונדיש לקווי סיום.

בק"מ האחרונים של הקטע, כשהדבוקה נעה במהירות מטורפת ובעיקר בעצבנות יתרה, חשיבותה של רכבת קבוצתית היא קריטית. בקטע ה- 2 לא הייתה לקאוונדיש רכבת. לאנדריי גריפל הייתה כזו, למטאו גוס גם, למארק ראנשו הייתה רכבת שהובילה אותו ממש עד לשלב בו נוצר בפיצול בין המאיצים והמובילים האחרונים שלהם לבין שאר הדבוקה. קאוונדיש הצליח לנצל את ההובלה של רוכבים אחרים ויותר מכך את זנבו של גריפל, כאחרון המתמודדים מולו על הניצחון, ולהאיץ כל כך חזק עד כי פתח פער של חצי גלגל על גריפל.

קאוונדיש הצליח להוכיח כי אינו זקוק לרכבת, לא בכל מחיר, כדי לנצח במאוצים ההמוניים לקווי סיום. על הדרך הוא גם שבר מיתוס שאמר כי הניצחונות שלו, בקטעי טור דה פראנס, מושגים רק על אדמת צרפת. הקטע השני של טור 2012 הסתיים בעיר טורנאי- בלגיה.

בזכות הניצחון עלה קאוונדיש למקום השני בקטגורית הנקודות (חולצה ירוקה) ויש לו סיכוי טוב מאוד לשמור על התואר אותו השיג בשנה שעברה. קבוצתו, סקאי, הורכבה בעיקר לתמיכה בבראדלי וויגנס הנאבק על החולצה הצהובה.

רק רוכב אחד, ברנאר היסאל, נמצא בהרכב הקבוצה כדי לתמוך בקאוונדיש וגם הוא לא יהיה לטובת הובלה לקווי הסיום, אלא כמסייע לעמידה במגבלת הזמן בקטעי ההרים.

עם כל זאת, עדיין, חסרים לקאוונדיש ניצחונות רבים כדי להגיע לדוכן המנצחי הקטעים של הטור בכל הזמנים.

מבין המאיצים, לכל אורך ההיסטוריה, אין שני לו!!!

הרוכבים שניצח הכי הרבה קטעי טור:
1. אדי מרקס – 34
2. ברנאר הינו- 28
3. אנדרה לקו- 25
4. פרנסואה פבר ולאנס ארמסטרונג– 22
5. מארק קאוונדיש – 21

על פצועים ומרוצי אופניים

בקטע ה- 1 של הטור דה פראנס 2012 היו ארבע תאונות. באחת מהן נפצעו, לא קל, שני רוכבים הנחשבים לכוכבים. טוני מרטין (אלוף העולם במרוץ נגד השעון ומנצח קטע בטור 2011) ולאון לואיס סאנצ'ז (מנצח שלושה קטעי טור דה פראנס). שניהם המשיכו לרכב אחרי התאונה ומקום הסיום נלקחו לבית החולים. לשניהם קובעה יד שמאל. מרטין סובל משבר, לאון יצא מהתאונה במחיר זול יותר של פגיעות יבשות אבל לא קלות.

השניים התייצבו לקטע ה-2 כמו שאר רוכבי הדבוקה וסבלו את קטעי המעבר על הבאנים המרוצפות. למי שלא רכב על האבנים המרוצפות כדיא לחשוב על בובה צור חופר את תעלת בלאומילך. עכשיו חישבו על ביצוע העבודה הזו עם עצם שבורה ביד.

היום הקשה של השניים עוד לפניהם. כל רוכב אופניים, בעל בר תחרותי, יודע כי הכאבים החזקים מגיעים לאחר כעשרים וארבע שעות ושיא הכאבים מתחיל בערך לאחר יום וחצי. הלילה שניהם יתקשו לישון ובכך תיפגע התאוששות שלהם, לקטע ה- 3 הם יתייצבו עם כאבים עזים עוד יותר וכדי להמשיך ולרכב הם יזדקקו להרבה כח סבל, נחישות ומוטיבציה בלתי נלאית. בינתיים הם שורדים ומפסידים זמן לדבוקה.

למה הם ממשיכים

בג'ירו ד'איטליה של שנת 2001 שבר טיילור המילטון את עצם הבריח. לא שבר שלם אבל סדק שהיה משבית את היד של בנאדם רגיל לכמה שבועות. הוא המשיך לרכב, הפסיד הרבה זמן, החזיר את הזמן עם ניצחון הרואי בקטע הררי וסיים במקום השני בפער של 1:41 דקה בלבד מהמנצח (פאולו סאבלדלי).

כנראה שהשיטה הייתה כה מוצלחת עד כי בטור של 2003 הוא חווה תסריט דומה של סדק (שבקושי נראה בצילומים אבל כנראה הורגש היטב על האופניים) בעצם הבריח. גם הפעם הוא הצליח להתאושש, לנצח בקטע שהחזיר אותו למאבק על ראש הדירוג, לסיים במקום הרביעי וכשתי דקות בלבד מדוכן המנצחים, הצפוף ביותר בעידן לאנס ארמסטרונג.

אי שם בשנות החמישים ניצח פאוסטו קופי בטור דה פראנס כשהוא סובל מפריקת כתף. התמונה שלו, רוכב כשהתחבושת קשורה לכידון והוא אוחז אותה בשיניו, היא מהמפורסמות בתולדות ענף האופניים.

רוכב אופניים הוא חלק מקבוצה. שלא כבמשחקי הכדור, אם הוא יפצע, אין אפשרות להחליפו. כל עוד הסיכוי להתאוששות קיים ישרוד הרוכב על האופניים, גם אם הכאבים הם כאלו שישלחו גבר ממוצע להתחנן בפני אלוהיו כי יעניק לו את האפשרות ללדת במקום אותם כאבים.

דירוג שלב 2:
1. מארק קאוונדיש, בריטניה, סקאי, 4:56:59 שעות
2. אנדרי גרייפל, גרמניה, לוטו-בליסול
3. מתיו גוס, אוסטרליה, אוריקה-גרינאייג'
4. תום וילרס, הולנד, ארגוס-שימנו
5. אלסנדרו פטאקי, איטליה, למפרה-אי אס די
6. פטר סגאן, סלובקיה, ליקוויגז-קנונדייל
7. הוטרוביץ' יונאי, בילארוס, אפ-דה-ז'י
8. חואן-חוזה האדו, ארגנטינה, סקסו-בנק טינקוף
9. מארק רנשאו, אוסטרליה, רבובנק
10. טיילר פראר, ארה"ב, גארמין-שארפ, כולם זמן זהה.
 
העשיריה הראשונה לאחר שלב 2
1. פביאן קאנצ'לארה, שוויץ, ראדיושאק – ניסן 10:02:31 שעות
2. בראדלי וויגינס, בריטניה, סקאי  + 7 שניות
3. סילוויאן שבנאל, צרפת, אומגה פארמה – קויק סטפ+  + 7 שניות
4. טיג'יי ואן גארדן, ארה"ב, ביאמסי  +10 שניות
5. אדוואלד בואסון האגן, נורבגיה, סקאי  + 11 שניות
6. דניס מנשוב, רוסיה, קאטיושה  + 13 שניות
7. פיליפ ז'ילבר, בלגיה, ביאמסי, זמן זהה
8. קאדל אוונס,אוסטרליה, ביאמסי + 17 שניות
9. וינצ'נזו ניבאלי, איטליה, ליקיוגאז- קנונדייל + 18 שניות
10. ריידר היסזדייל, קנדה, גארמין שארפ, זמן זהה

דירוג הנקודות
חולצה ירוקה
1. פטר סאגאן, סלובניה, ליקויגאס קנונדייל, 78 נקודות
2. מארק קאוונדיש, בריטניה, סקאי, 63 נקודות
3. פביאן קנצ'לארה, שוויץ, רדיוקאק-ניסאן, 55 נקודות

דירוג הרים
החולצה המנוקדת
1. מיכאל מורקוב, דנמרק, סאקסו בנק- טינקוף בנק, 4 נקודות
2. פטר סאגאן, סלובניה, ליקויגאס קנונדייל, 1 נקודה
3. פאבלו פרז אוראטסון, ספרד, אוסקלטל- אוסקדי 1 נקודה

דירוג הרוכב הצעיר
חולצה לבנה
1. טיג'יי ואן גארדן, ארה"ב, ביאמסי, 10:02:41
2. אדוואלד בואסון האגן, נורבגיה, סקאי + 1 שניה
3. ריין טרמה, אסטוניה, קופידיס + 12 שניות

דירוג קבוצתי
1. סקאי 30:08:07 שעות
2. רדיושק-ניסאן + 4 שניות
3. בי אמ סי + 6 שניות

קטע 3: יום שלישי, יולי 3
תוואי: גבעות מרובות
מרחק: 197 ק"מ. צרפת.
זינוק: Orchies (אורשי)
סיום: Boulogne-sur-Mer (בולוניי סור מר)

ניחוחות של Paris-Roubaix (המרוץ האביבי המפרך פריז-רובא המכונה "הגיהינום
של הצפון") לבטח יעלו באפם של הרוכבים, עת יחלפו בכמה מן הדרכים המרוצפות
אבני "פאבה" עתיקות ומטלטלות. תוואי המסלול מתאים למומחי קלאסיקות האביב,
רוכבים חזקים “puncheurs” בעגת הרוכבים, באזור מסלולי האבנים המרוצפות וכן
בחלקו השני של המסלול הכולל 6 גבעות מכאיבות. העיירה Orchies (אורשי) זכתה
לאירוח יחיד ומוזר ביותר של הטור, בשנת 1982 בה לא הוכרז מנצח עקב שביתה
מקומית שקטעה את המרוץ נגד השעון שהתקיים במקום. הסיום ב Boulogne-sur-Mer
(בולוניי סור מר) שארחה את הטור 3 פעמים (כולל ניצחון של אריק זאבל), הוא
בגבעה קצרה ותלולה, השישית והאחרונה בשלב זה.

יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת