» SHVOONG » אופניים » מרוצים בעולם » טור דה פראנס 2011- החולצות

טור דה פראנס 2011- החולצות

מרוצי קטעים הם מהמורכבים ביותר בספורט. בכל יום נאבקים הרוכבים, לפחות, ב- 12 תחרויות שונות המשפיעות האחת על השנייה. ההבדל בין הטור דה פרנס לתחרויות אחרות הוא בלחץ הגדול של החשיפה התקשורתית הקיימת רק בטור דה פרנס- כולם רוצים את החשיפה וכל קבוצה מכוונת למקום בו יש לה את הסיכויים הטובים לזכות בחשיפה. עבור חלק מהקבוצות זה אומר זמן שידור יקר ועבור קבוצות אחרות אין דבר מעבר לחולצה הצהובה בסיום הטור אבל לא על החולצה הצהובה לבדה הטור ה פרנס. החולצה המנוקדת, החולצה הירוקה או הלבנה ויש גם את המספר הצהוב, האדום וכל אלו יחדיו הופכים לתחרות יומית בתוך תחרות יומית אחרת המתנקזות לתחרויות מצטברות- כתבה זו מנסה לעשות מעט סדר בבלגן

מאת: ארכיון שוונג
פורסם: 24/06/2011
19:22

מאת:יאיר בן עמי

כתבות קודמות- קונטאדור והסטטיסטיקה ההיסטורית, כל הקבוצות, הרוכבים והמטרות

החולצה הצהובה

החולצה הצהובה של הטור הפכה כבר לסמל גדול מכוונתו המקורית של המשורר. במקרה זה המשורר היה הנר דגרה, הוגה ויזם הטור ד'ה פרנס. בשנת 1919 הוא הציע כי המוביל בדירוג המצטבר ילבש חולצה צהובה כדי להבדילו, בצורה בולטת, משאר הרוכבים. באותה שנה, בקטע ה- 10 שנערך מניס לגרנובל, לבש ז'אן קריסטוף את החולצה הצהובה הראשונה כמוביל הטור. קריסטוף הוביל בטור כבר מהקטע ה- 4 אך את הצהובה קיבל רק בקטע ה- 10 מאחר ושם הוחל החידוש. הוא לבש את החולצה הצהובה עד לקטע ה- 13, יום לפני הסיום (נערכו אז 15 קטעים) ואז הוא הפסיד אותה לפירמן למבו שניצח בטור. צבע החולצה הוא כצבע דפי העיתן "ל'אקיפ" הצרפתי שהוא גם נותן החסות הראשי של הטור דה פרנס.

איך אפשר לקחת את החולצה הצהובה הביתה?
1. להיות הרוכב העובר את כל קטעי הטור בזמן המצטבר הנמוך ביותר- בכל יום מוענקת החולצה הצהובה לרוכב עם הזמן המצטבר בנמוך ביותר.
2. לרכוש את החולצה בחנויות אופניים הוא בחנות מזכרות של הטור דה פרנס

לאנס ארמסטרונג – שיאן הניצחונות בטור דה פרנס
צילום: Gawain78

מנצחי כל הזמנים:
1. לאנס ארמסטרונג (ארה"ב)- 7 ניצחונות
2. ז'ק אנקטיל (צרפת), אדי מרקס (בלגיה), ברנאר הינו (צרפת), מיגל אינדוריאן (ספרד)- 5 ניצחונות
3. פליפס טס (בלגיה), לוסיאן בובה (צרפת), גרג למונד (ארה"ב),אלברטו קונטאדור (ספרד)- 3 ניצחונות

הרוכב אשר לבש הכי הרבה חולצות צהובות:
1. אדי מרקס (בלגיה) – 111 ימים
2. לאנס ארמסטרונג (ארה"ב) – 83 ימים
3. ברנאר הינו (צרפת) – 79 ימים
4. מיגל אינדוריאן (ספרד) – 60 ימים
5. ז'ק אנקטיל (צרפת) – 51 ימים

הרוכב אשר לבש את החולצה הצהובה הכי הרבה ימים ברציפות בטור אחד:
1. ניקולא פרנץ – 1928 , 22 ימים (מהיום הראשון ועד לאחרון)
– אנטוני מנה- 1933, 22 ימים
2. ז'ק אנקטיל- 1961, 22 ימים
3. רומיין מס- 1935, 21 ימים (אחרי כל הקטעים)
4. אנדריי לדו- 1932, 19 ימים

החולצה הירוקה
הנקודות- המאיץ הטוב ביותר

שנתיים לאחר הטור דה פרנס הראשון, בשנת 1905, החליטו המארגנים לשנות את שיטת החישוב לטובת הניצחון בטור. במקום זמן מצטבר הנמוך ביותר הפכו את החישוב למיקום מצטבר הנמוך ביותר. הרוכב במקום הראשון בקטע צבר נקודה והרוכב במקום ה- 10 צבר 10 נקודות וכך עד לסיום הטור כשבעל הניקוד הנמוך מנצח בטור. רק בשנת 1913 הוחזרה שיטת החישוב בזמן מצטבר נמוך. בשנת 1953 נחגג,מסיבות לא ברורות, יובל ה- 50 לשיטת הניקוד והמארגנים רצו לציין זאת בדרך מיוחד.נותן החסות- "לוואן מוובר" (יצרנים של מכסחות דשא ועוד) קיבל את הזכות כי הצבע שלו (ירוק) יהיה צבע החולצה שתוענק לצבירת הנקודות. מוזר היה כי בשנה הראשונה הניקוד של החולצה הירוקה היה בצורה צבירת ניקוד עונש לרוכבים שלא צברו סיימו את הקטעים היומיים במקומות גבוהים וכך הרוכב אשר צבר את מינימום הנקודות היה המנצח של דירוג הנקודות והחולצה הירוקה. בשנת 1959 יושמה השיטה אותה אנחנו מכירים היום. בשנת 1968 החולצה הירוקה הפכה לאדומה לשנה אחת (אילוצי חסות).

השיטה הקיימת מאז 1959:
כל קטע של הטור זוכה לקטגוריה המוגדרת בשם.החל מקטע מישורי, דרך קטעי הרים, קטעי הרים גבוהים, מרוצים נגד השעון ומאוצי ביניים. ככל שהקטע מתאים יותר למאיצים הטהורים כך יחולקו יותר נקודות, על קו הסיום,ליותר רוכבים.

טבלת הניקוד של החולצה הירוקה בטור דה פרנס

סוג המסלול/מקום	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12	13	14	15	16	17	18	19	20	21	22	23	24	25
מישורי	45	35	30	26	22	20	18	16	14	12	10	8	6	4	2
הררי סיום פסגה בנוני	30	25	22	19	17	15	13	11	9	7	6	5	4	3	2	1
הררי סיום פסגה גבוהה	20	17	15	13	11	10	9	8	7	6	5	4	3	2	1
נגד השעון אישי- פרולוג	20	17	15	13	11	10	9	8	7	6	5	4	3	2	1
מאוצי ביניים	20	17	15	13	12	11	10	9	8	7	6	5	4	3	1

איך אפשר לקחת את החולצה הירוקה הביתה:
1. על ידי צבירת נקודות מקסימאלית,במאוצי הביניים ועל קו הסיום, בכל הקטעים של הטור במצטבר.
2. ראה סעיף 2 באותה שאלה בחולצה הצהובה

המנצחים הגדולים של הקטגוריה בכל הזמנים:
1. אריק זאבל (גרמניה)- 6 פעמים
2. שון קלי (אירלנד) – 4 פעמים
3. ינאס יאנסן הולנד), אדי מרקס (בלגיה), פרדי מרטנס (בלגיה), דג'מולדין אבדוג'אפרוב (אוז'בוקיסטן), רובי מק'אוון (אוסטרליה)- 3 פעמים

אריק זאבל- ניצח שש פעמים בקטגורית הנקודות
צילום: Johannes D

הכי הרבה ניצחונות בקטעים בודדים בטור:
1. אדי מרקס- 34 קטעים
2. ברנאר הינו- 28 קטעים
3. לאנס ארמסטרונג, אנדרה לדו- 25 קטעים

החולצה המנוקדת
מלך ההרים– המטפס הטוב ביותר

אחד הכינויים הראשונים לרוכבים בטור היה "המטפס הטוב ביותר" והעניקו אותו העיתונאים של "לה אוטו" לרוכב אשר היה מגיע ראשון לפסגות ההרים. בשנת 1933 הרוכב הזה היה וויסנטה טרובה אבל הוא היה גולש מורדות כל כך חלש עד כי כל הפער שהיה פותח בעליות היה נמחק בירידות והוא מעולם לא ניצח בטור או אפילו היה על דוכן המנצחים. שוב היה זה הנרי דגרה שייזם רעיון להעניק חולצה מיוחדת על צבירת ניקוד בזכות הגעה אל פסגת הרים. מיד באותו הוענק התואר למטםס הטוב ביותר לטרובה עצמו. צבעי החולצה נקבעו בשנת 1975 בזכות נותן החסות, חברת שוקלדים צרפתית,ובמהלך השנים השתנו נותני החסות. שיטת הניקוד בקטגוריה נקבעת על ידי גובה ההרים, אורכם ומיקום על מסלול התחרות (בתחילת קטע, באמצע או בסיומו) אך גם למורשת יש משקל. ככל שההר גבוה יותר, העלייה לפסגתו ארוכה יותר ובזווית חדה יותר כך יוענקו יותר נקודות על פסגתו ליותר רוכבים.

טבלת ניקוד לקטגורית ההרים (מלך ההרים/החולצה המנוקדת)

דרוג פסגה/מקום	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10
דירוג על	25	20	16	14	12	10	8	6	4	2
קטגוריה 1	10	8	6	4	2	1
קטגוריה 2	5	3	2	1
קטגוריה 3	2	1
קטגוריה 4	1

# סיום על פסגה מכפיל את הניקוד
* בחלק ממהדורות הטור ישנה חלוקה של ניקוד כפול כשהסיום הוא על פסגה. הניקוד יחולק כנהוג בקטגוריה שהוענקה לעלייה כפול 2.
בשנת 2013 יחולק כפל ניקוד בקטעים 8-15-18-20.

רישאר ויראנק- היה מלך ההרים של הטור דה פרנס 7 פעמים
צילום: Gawain78

איך אפשר לקחת את החולצה מנוקדת הביתה:
1. על ידי צבירת נקודות הרבה ביותר על הפסגות של הקטעים
2. ראה סעיף 2 באותה שאלה בחולצה הצהובה

המנצחים הגדולים של כל הזמנים:
1. רישאר וויראנק (צרפת) – 7 פעמים
2. פדריקו בהמונטס (ספרד)ליסיאן וואן אימפ (בלגיה) – 5 פעמים
3. חוליו חימנז (ספרד) – 3 פעמים

החולצה הלבנה
הרוכב הצעיר

משנת 1968 הוענקה החולצה הלבנה לרוכב אשר שיקלול הדירוגים שלו (זמן מצטבר הנמוך ביותר, נקודות והרים) היה הטוב ביותר. משנת 1975 הועברה החולצה הלבנה לרוכב המקצוען החדש (פחות משלוש שנים כמקצוען) המדורג הכי טוב. משנת 1983 התחרו על החולצה גם רוכבים להם היה זה הטור הראשון. בשנת 1987 הוחלט כי החולצה הלבנה תוענק לרוכב בן 26 (לפי שנתון) או צעיר יותר המדורג גבוה ביותר בדירוג המצטבר. משנת 1989 ועד לשנת 1999 הקטגוריה הייתה קיימת אך ללא הענקת החולצה הלבנה ורק בשנת 2000 היא הוחזרה לדבוקה של הטור. בשנת 1997 הוחלט להעניק את החולצה הלבנה לזכרו של פאביו קאזרטלי שנהרג במהלך הטור של 1995.

איך אפשר לקחת את החולצה הלבנה הביתה?
1. להיות הרוכב הכי טוב, בדירוג המצטבר, שעל פי שנת לידה טרם מלאו לו 26 ב- 1 בינואר בשנת הטור

הכי הרבה ניצחונות בקטוגורית הרוכב הצעיר:
1. יאן אולריך (גרמניה), אנדי שלק (לוקסמבורג) – 3 פעמים ברציפות
2. מרקו פאנטני (איטליה) – 2 פעמים

הדירוג הקבוצתי

בשנים הראשונות של הטור דה פרנס התחרות הייתה אישית. הנרי דגרה רצה שהמנצח ישיג את את ניצחון בעבודה אישית וללא כל סיוע. בין 1930 לשנת 1961 הטור דה פרנס היה לאומי- כל הקבוצות המשתתפות היו נבחרות לאומיות. בחלק מהשנים היו מדינות אשר שלחו יותר מנבחרת אחת. מטרתו העיקרית של דגרה הייתה למנוע מנותני חסות להכנס לטור דה פרנס דרך החסויות על קבוצות. משנת 1962 ועד לשנת 1966 הותר לנותני חסות להכנס דרך הקבוצות אך בשנים 1967-68 שוב נאסר עליהם. משנת 1969 ועד היום הקבוצות הן מסחריות לכל דבר. לאחר תהפוכות אשר כללו שיטת ניקוד, שיטת זמנים כללית ושיטת ניקוד אחרת הגיעו המארגנים לשיטה הנהוגה כיום- בכל קטע מעונק לכל קבוצה הזמן המצטבר של שלושת הרוכבים הראשונים של הקבוצה על קו הסיום. הזמן הזה מצטבר מיום ליום, ללא קשר לזהות הרוכבים אלא רק לפי השלושה הראשונים מכל קבוצה, בסיום הקבוצה עם הזמן המצטבר הנמוך ביותר מנצחת בקטגוריה. בכל קטע, הקבוצה המובילה בדירוג הקבוצתי, מזוהה על ידי המספרים בצבע צהוב במקום הלבן הרגיל.

המספר האדום
הרוכב האגרסיבי

הקטגוריה המסובכת ביותר לחישוב. בעבר הרחוק היה מוענק התואר לאחר כל קטע לרוכב ההתקפי ביותר. מאז שנת 2003 השיטה מבוססת על שמונה שופטים המומחים בתחום האופניים אשר יושבים ומחליטים איזה רוכב היה האגרסיבי ביותר בהתחשב במרחק, דרגת הקושי של המסלול ושיקולים נוספים. הרוכב האגרסיבי ביותר בכל קטע משוקלל לדירוג מצטבר של כל הנתונים שהוזכרו קודם ומוענק לו מספר שחור על רקע אדום.

אדי מרקס – לבש הכי הרבה חולצות צהובות בהיסטוריה של הטור
היחיד שסיים טור עם כל החולצות
צילום: Nationaal Archief

הרוכבים שניצחו יותר מקטגוריה אחת בטור בודד:
1938 – ג'ינו בארטלי (איטליה) – צהובה + המנוקדת
1939 – סלבר מאס (בלגיה) – צהובה + מנוקדת
1948 – ג'ינו בארטלי (איטליה) – צהובה + מנוקדת
1949 – פאוסטו קופי (איטליה) – צהובה + מנוקדת
1952 – פאוסטו קופי (איטליה) – צהובה + מנוקדת
1959 – פדריקו בהמונטס (ספרד) – צהובה + מנוקדת
1969 – אדי מרקס (בלגיה) – צהובה + מנוקדת + ירוקה
1970 – אדי מרקס (בלגיה) – צהובה + מנוקדת
1971 – אדי מרקס (בלגיה) – צהובה + ירוקה
1972 – אדי מרקס (בלגיה) – צהובה + ירוקה
1979 – ברנאר הינו (צרפת) – צהובה + ירוקה

יאיר בן עמי– עורך ראשי אתר Shvoong. בעל הטור מציאות נושכת

קישורים: טור דה פראנס, אופניים, מרוץ אופניים, מרוץ

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]