הטור של 2011 ממשיך להעלות שאלה אחרי שאלה, והסיום בעלייה היום בפלטו דה ביילה (Plateau de Beille) לא היה שונה. זה היה השלב שאמור היה להוריד את המסך על העידן של תומס ווקלר בצהוב. ושוב, כפי שקרה לאורך כל הטור, על כל שאלה שקיבלה תשובה צצו שתיים חדשות ואנחנו עדיין לא מתקרבים לתשובה מי ילבש את החולצה הצהובה בפריז ביום ראשון הקרוב. ניתן לראות את המקור וכתבות רבות נוספות ב: sportsscientists
מאת:ד"ר רוס טאקר,תרגום: תומר גמינדר
לצפייה בכתבות על קטעים קודמים בטור, כתבות צבע, וכן כתבות של ד"ר רוס טאקר לחצו על הקישור הבא – טור דה פראנס כתבות קודמות
השלב ה-14 כלל את הטיפוס האכזרי לפלטו דה ביילה, 15.8 ק"מ בשיפוע ממוצע של 7.9%. זו העלייה הקשה ביותר בטור עד כה, והעלייה האחרונה בפירנאים. לתומא ווקלר היו 1:49 דקה על הרודפים אחריו, והצפי הכללי היה שהמרוץ האגרסיבי בין חמשת הגדולים ישאיר אותו מאחור קרוב לתחילת העלייה. ובכן, לווקלר היו תוכניות אחרות, והדבר היחיד שאנו יודעים הוא שחמשת הגדולים, אשר כוללים את פרנק ואדי שלק (Frank and Andy Schleck), קאדל אוואנס (Cadel Evans), איוואן באסו (Ivan Basso) ואלברטו קונטראדור (Alberto Contador), זכו בחבר חדש. למשך הטור של 2011, אלו הם ששת הגדולים – ווקלר הוא עכשיו חלק מהקבוצה, בזכות יכולת הטיפוס המדהימה שהפגין היום (הוא לא רק שרד את הטיפוס, הוא הגיב בחדות להתקפות ונראה רגוע והחלטי), והיתרון של 1:49 דקה. לכן האלפים הופכים למרתקים מסיבות שרק בודדים חזו לפני שהמרוץ החל.
אנאליזה נוספת של הטיפוס תינתן מחר, מייד כאשר SRM יפרסמו את הנתונים של סורנסן. לצערנו נתונים אלו יספקו מידע מוגבל, מכיוון שכריס אנקה סורנסן נשאר עם המתחרים העיקריים רק בקילומטרים הראשונים של הטיפוס הסופי. אבל, נבחן זאת מחר. אבל יש כמה הערכות לביצועים. אני יכול לומר לכם שהקבוצה העיקרית טיפסה (לפי השעון שלי) ב-46:53. ג'לה ואננדרט (Jelle Vanendert), אשר הגיע שני בעלייה ללוס ארדידן לפני יומיים, השתפר במקום אחד וניצח בקטע בעזרת התקפה עם כ-7 ק"מ לסיום. הוא סיים את הטיפוס ב- 46:05 דקות. דרך אגב, הטיפוס המהיר ביותר בעלייה שייך למרקו פנטאני (דקות 43:30 ב- 1998 – אבל על עלייה מעט קצרה יותר). ביצועים אחרים ראויים לציון הם 44:17 דקות של קונטארדור ומיכאל ראסמוסן (Michael Rasmussen) ב-2007, ו- 45:40 דקות של ארמסטרונג (Armstrong) ובאסו ב-2004. אז הטיפוס היום היה איטי – 46:05 הספיקו לניצחון, כאשר המועמדים הגדולים הסתפקו ב-46:53 דקות.
טקטיקה, תנאים? כמובן, אבל בלי שנרצה למקד את כל הפוסט על כך, אין ספק כי הביצועים בטיפוסים השתנו בשנתיים שלוש האחרונות. ירידה חריגה בביצועים בטיפוסים מבודדים יכולה להיות מוסברת על ידי התנאים במרוץ או מזג האוויר, אבל חלפו כבר שנתיים, וכתריסר טיפוסים, ואנו רואים עלייה עקבית בזמנים הנדרשים לעלות את העליות הגדולות האלו. הדפוס ברור למדי, והביצועים היום מתאימים לדפוס זה. במונחים של הערכת הספקי כוח, לאלו המעוניינים, התחזית היא 5.9 וואט לק"ג לואננדרט, כאשר הממוצע בקבוצה הרודפת הוא סביב 5.7 וואט לק"ג (בהנחה של רוכבים במשקל 65 ק"ג – הטווח אינו משתנה כל כך). כפי שהזכרנו, אני אבדוק שוב את המספרים כשהנתונים מ- SRM יספקו את ההקשר.
טקטיקה חופשית
מנגד, הטיפוס היה כל דבר פרט לטיפוס בקצב אחיד. אלו היו, כפי שצפוי, אנדי ופרנק שלק שהיו אחראים למרבית ההתקפות החוזרות ונשנות. התקפות אלו היו אחראיות בסופו של דבר למתן טיפוס של עצירה-התחלה בקבוצת רדיפה זו, מכיוון שאגרסיביות ככל שהיו, הן היו קצרות, ותמיד בא אחריהן רגיעה בקצב כאשר הקבוצה התקבצה מחדש. התוצאה הייתה שההתקפות מתחו את ה- 10 העליונים, ואפילו גרמו לפיצולים קטנים, אבל תמיד כולם התחברו בסופו של דבר, וסביב 5 ק"מ לסיום, אפילו רוכבים שנשרו בתחילת העלייה הצטרפו לקבוצת העילית.
באותו זמן, כפי שקרה בלוס ארדידן, פער הזמנים אל המובילים על המסלול סיפר חלק גדול מהסיפור. בתחילת הטיפוס, הפער אל סנדי קאסאר (Sandy Casar) מקדימה היה 2:10 דקות. הוא כורסם בקצב של כ- 10 שניות לק"מ מנקודה זו והלאה, עד שואננדרט תפס את ההובלה עם 5 ק"מ לסיום. מנקודה זו, ואננדרט למעשה הגדיל את ההובלה שלו, מכיוון שהטבע של התקף-ואז-שב של המרדף מאחורה אפשר לקצב האחיד יותר שלו להמשיך ולהתרחק.
קבוצות גדולות
חלף זמן רב, רב מאוד, מאז שראיתי קבוצות כה גדולות בעליות בעלות דירוג על בסוף של שלב בטור. הקבוצה מנתה 24 רוכבים לאחר 4 ק"מ, ו- 13 רוכבים המשיכו ונאבקו ביניהם עם 4 ק"מ בלבד לסיום בפסגה (האם זה קרה כבר בטור?). הימים של הטיפוסים בקצב רצחני מתחילת העלייה, שהעלימו את כולם פרט ל-2 או 3 יריבים נראים זיכרון רחוק.
כאשר חושבים על כך באופן לוגי, היינו מצפים לקבוצות גדולות כי:
א) ההבדלים בין רוכבים ברמה הזו צריכים להיות קטנים ובאחוזים בודדים.
ב) יש אפקט דראפטינג ששווה או גדול יותר מהפער בביצועים הטבעיים בין הרוכבים, אפילו בקצבים האיטיים יותר של הטיפוסים סביב 20 קמ"ש.
זה מה שעוזר ל- 180 הרוכבים בדבוקה לסיים ביחד בשלבים המישוריים, ואני מעז לומר שסביר שבעליות נראה כמות גדולה כזו של רוכבים ביחד, במיוחד בשלבי ההרים הראשונים, מכיוון שהעייפות המצטברת מהמאמץ קטנה הרבה יותר.
קחו כדוגמה ריצת מרתון, הנמשכת 125 דקות, הפער בין הטוב בעולם למקום ה- 40 הוא רק 4%, ואתם תבינו למה נורמאלי לראות שהרוכבים הטובים נבדלים גם הם באחוזים בודדים. תחברו זאת לאפקט דראפטינג של 5% בלבד, ולפתע צפוי לראות קבוצות גדולות. ראייה זו אינה לוקחת בחשבון התקפות ואת היכולת לשנות את הקצב במהירות, אבל כאשר הקבוצה כה גדולה בהתחלה, אפילו האצות גדולות נכשלות מכיוון שיש מספיק רוכבים לתפוס את ההתקפות. רק אלו אשר נמצאים בגבול היכולת שלהם נשארים מאחור לתמיד, וזה מה שראינו היום – חמשת או ששת הרוכבים הבכירים רכבו ברמה אחת, ואלו מאחוריהם, בקבוצת העילית אבל לא בחמשת הגדולים, נהנו מההאצות החוזרות והתקופות האיטיות יותר שלאחריהן בהם הקבוצה התחברה מחדש. אם הקצב היה קשה וקבוע, הקבוצה הייתה מצטמצמת, אבל עדיין, שבעה או שמונה בחזית המרוץ, זו קבוצה גדולה. מנגד זה מעודד את ספורט הרכיבה, ובוודאי מוסיף לעניין של הטור השנה.
נטרול ההתקפות
נעלמה גם ההרסניות של ההתקפות. ראינו חמש או שש התקפות מאנדי שלק (ומוקדם הרבה יותר מאשר בלוס ארדידן), כאשר גם פרנק שלק ביצע כמה מהלכים משלו, אבל כל אחת סומנה כמעט מייד ונוטרלה. רק איוואן באסו בצטרף להתקפות, עד הק"מ האחרון כאשר קאדל אוואנס עשה מן סוג של ניסיון. שוב, הן נוטרלו כמעט מייד, והקבוצה נדבקה חזרה. בסוף, ההתקפות היחידות שהצליחו הן אלו שנתנו להם ללכת – ראשית ואננדרט ואחר כך סמי סנצ'ז.
איוואן באסו היה ביקורתי כלפי השלקים אחרי השלב, ואמר שהם היו צריכים לצמצם את הקבוצה לארבעה או חמישה ואז לבצע את ההתקפות, במקום לתקוף כאשר הקבוצה מנתה כ-20 רוכבים. הכל טוב ונכון, אבל ייתכן שלשלקים אין את הארטילריה כדי לגרום לכך. העצימות בשיפועים המוקדמים הייתה בבירור גבוהה יותר מאשר הייתה בלוס ארדידן, אבל הקבוצה נשארה גדולה – אני ספרתי 24 רוכבים אחרי 4 ק"מ לתוך הטיפוס. לפיכך המאמץ של לאופרד-טרק לא הספיק כדי לצמצם את הקבוצה.
אני לא בטוח מה השלקים, או כל אחד אחר, יכולים לעשות כדי לצמצם את הקבוצה לארבעה או חמשיה רוכבים, כפי שבאסו הציע. ייתכן והשלקים יכולים להחזיק את ההתקפות שלהם על פרק זמן ארוך יותר – הם התיישבו מהר מאוד לאחר שסומנו, וייתכן שהתשובה היא לצאת מקדימה ולהחזיק בטמפו המהיר למשך כמה דקות נוספות, בכדי באמת לבחון את העוקבים.
אבל קל לומר זאת. השאלה היא: האם רוכבי העילית יכולים לרכב מהר יותר? אני מתחיל לחשוד שהתשובה היא לא, לא בפער כזה שהיה ניתן לצפות. ששת הרוכבים הבכירים בטור (וכן, אני כולל את ווקלר ביניהם אחרי היום) נעולים יחדיו כל כך הדוק, שאני לא רואה אף אחד רוכב בקצב קשה וגורם נזק למשהו מלבד לעצמו. בהתחשב במהירות שעקבו אחרי ההתקפות, אני תוהה האם הקבוצה תיווצר עם חמישה או שישה רוכבים אשר ימשכו על ידי מי שיהיה מוכן לקחת את הסיכון, עד שהוא יישרף. אולי השלקים יצטרכו להחליט מי זה יהיה בסוף ולהקריב משהו, מכיוון שהם יראו את מבחן הזמן של אוואנס כאיום הגדול של השאיפות שלהם לחולצה הצהובה.
האלפים
ההשפעות של עייפות מצטברת וציפייה לימים קשים כדי לחסל רוכבים ולא יפים נפלאים כדי לנצח זה מה שהופך את האלפים למסקרנים כל כך. בהנתן המרוץ הצמוד והתחרותי בטיפוסים, מתחיל להראות (לי, לפחות) שלכל רוכב נתון, הטור הזה יכול לאבד ביום רע, ולא ניתן לניצחון על ידי מהלך מנצח. בתוך הקבוצה הזו של 6 רוכבים, צפוי שהם יובסו על ידי חוסר היכולת לייצר את הספק הכוח שראינו בשני הסיומים האלה בראשי ההרים, ולא ינצחו על ידי התקפה אחת גדולה או ביצוע חריג יחיד.
ישנו גם האפקט של העייפות המצטברת – בשבוע השלישי, של כל גרנד טור, העמידות לעייפות היא בעלת השפעה גדולה, ולכן נראה צמצום במספרים, מכיוון שלרוכבים יש כמות אנרגיה מוגבלת והם השקיעו הרבה מאוד כדי לרכב עם הקבוצה הזו של 12 בעליות כמו זו שראינו. לכן הקבוצה צריכה להצטמצם, ואולי באסו יזכה במשאלה שלו להתחרות נגד 6 רוכבים בלבד. אבל בין השישה הבכירים, מתגבש מצב בו הם יפלו בגלל יום גרוע בו יפסידו זמן לחמישה האחרים, ולא בגלל יום נפלא בו אחד מהם ירכב הרחק מחמשת הנותרים.
כאשר המרוץ יגיע לאלפים, יהיו הרבה יותר התקפות נואשות וארוכות ופחות טקטיקה הססנית. מבחני הזמן האישיים אשר ממתינים בשבת הבאה יתחילו להכתיב אסטרטגיה יותר מאשר פעלי הזמן הנוכחיים, ויתכן וזה יניב מרוץ עם יותר סיכונים.
אני חושב שהפירנאים הפיקו מרוצים קשים, כנראה לא ממש מקסימאלי, בגלל הקרבות הטקטיים ההססניים והשמרנות. כל זה יגמר באלפים, בודאי עד לאלפ ד'ואז, אבל כנראה עוד קודם לכך בשלב הקשה ביום חמישי.
תומא ווקלר
האם יכול להמשיך ולהיאחז?
ובאשר לווקלר, מפתה ללכת לאפשרות המחדל ולומר שהוא שרד את השלב ה- 14 ושמר על החולצה הצהובה. אני חושב שזה אינו נכון. הוא נראה קפיצי, ועקב אחרי כל מהלך במהירות יחסית. אני אצפה בשלב שוב, אבל אני איני זוכר שלב בו משהו אחר משך אותו אל ההתקפה – הוא עבד בעצמו, וזה מרמז שהוא עדיין לא הגיע לגבולות המוחלטים שלו. אם כבר, הוא לא היה חייב לרכב מהר וקשה כפי שרכב, וייתכן מאוד שהוא שמר מעט אנרגיה. אם אלו היה אלברטו קונטרדור או אנדי שלק בחולצה הצהובה, כולם היו אומרים כמה סולידית הייתה השליטה שלהם במרוץ וכמה רגועים הם היו. ומגיע לווקלר שידברו עליו כמועמד ריאליסטי עכשיו.
באשר לאלפים, אני מצפה שהעצימות תהיה מעט גבוהה יותר, במיוחד בעליות שמסיימות את השלבים בגליביאר (Galibier) ובאלפ ד'ואז (Alp d'Huez). אם נעבוד עם ההערכות מלוס ארדידן והשלב הנוכחי (ותישארו עימי – ההערכות ישימות לכל הרוכבים, לכן הן יחסיות), אזי נראה כי רוכבי העילית במרוץ מטפסים בממוצע של 5.7 עד 5.9 וואט לק"ג. אני מצפה שמספר זה יעלה ל-6 עד 6.1 וואט לק"ג באותה נקודה, או ביום חמישי או בשישי (אלפ ד'ואז).
אם אנו מניחים כי ווקלר לא יוכל להשוות את ההעלאה, הוא יפסיד זמן, אין ספק. כמה? ובכן, במהלך ה- 40 דקות של הטיפוס לאלפ ד'ואז, אם ווקלר ירכב ב- 5.8 וואט לק"ג כפי שעשה בפירנאים, והאחרים ירכבו ב-6 וואט לק"ג, אז הוא יפסיד בערך דקה בטיפוס. בכדי שיפסיד את כל ה- 1:49 דקה, הוא צריך להאט הרבה יותר בהשוואה לביצועים שלו בפירנאים – אנו מדברים על סדר גודל של 5.5 וואט לק"ג, או שהאחרים בדמותם של השלקים, אוואנס ובאסו יצטרכו למצוא דרך להגדיל את הספק הכוח שלהם בצורה ניכרת (דבר שאני לא מאמין שאפשרי).
כמובן, מתקבל על הדעת שווקלר ישבר בנקודה כלשהי. אם זה יקרה, והוא ישבר, אזי הוא יפסיד דקות והמרוץ יחזור להיות בין חמשת הגדולים. מנגד, אם הוא רק יוכל להשאר יציב, ולהמשיך להפגין את אותה רמה שהוא הפגין בפירנאים, אזי הוא נראה כהימור טוב להמשיך ולהחזיק בחולצה הצהובה כל הדרך עד למרוץ האישי נגד השעון. מכיוון שלמתחרים הראשיים יש רק את שווה הערך של כדקה של 'קיבולת' או 'מאגרים' שבעזרתם הם יכולים לשפר את מצבם. עוד יום אחד כמו היום, ואפילו הפסד זמן קטן ביום גדול באלפים יביא לכך שווקלר ירכב את המרוץ האישי נגד השעון בחולצה הצהובה. כמובן, אין שום הבטחה שלווקלר עצמו אין את היכולת לרכב אפילו מהר יותר מאשר ראינו היום. ואיזה סיפור זה יהיה!
התחלנו את הטור הזה, לפני שבועיים, עם שאלות. האם אנדי שלק תזמן את השיא שלו בדייקנות? האם אלברטו קונטרדור התאושש ויכול להגיע לשיא שוב אחרי הג'ירו? האם קדל אוואנס יוכל להימנע מיום קשה שיכול לעלות בטור? והנה אנחנו כאן, 14 שלבים לאחר מכן, ואין לנו כל תשובה!
כל יום, אנו מקבלים שאלות חדשות. אנו עדיין תוהים לגבי אנדי שלק. עדיין יש לנו ספקות לגבי קונטרדור, שנראה טוב יותר בקטע 14, אבל עדיין לא בשיאו או שהיינו רואים לפחות התקפת-נגד אחת. האם הוא מתאושש מהשבוע הראשון וההתרסקויות, או האם הוא פשוט גמור מהג'ירו? אנחנו לא חכמים יותר. אבל יש לנו מבחר שאלות חדשות, רובן על צרפתי בצהוב אשר אינו מסתפק בהיאחזות בחולצה, אלא שולט בה.
בסך הכל, הפירנאים אולי הפיקו תחרות שמרנית, ואולי אפילו תסכול אצל הצופים שרצו התקפות ארוכות ומהירות יותר. פיזיולוגית, ייתכן שזה בלתי אפשרי. אבל הם הפיקו תחרותיות שובת לב, ונראה שהיא תמשך. כמה ימים מישוריים יותר עכשיו, ויום מנוחה, ואז מגיעים הימים המכריעים. ואז שוב, אמרנו זאת כבר על יום חמישי ועל היום!
עוד אנאליזה בהמשך – אנו נבחן במהירות את הנתונים של סורנסן, מכיוון שיש להם ערך מוגבל – אנו יודעים כבר שהטיפוס היום היה איטי יחסית ושהספקי הכוח היו באותם טווחים שהיו בלוס ארדידן. ולכן אנו ממתינים לאלפים!
צילום שער: Fridolin freudenfett
ד"ר רוס טאקרד"ר רוס טאקר בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון.
תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית
ומערכותספורטיביות, ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת
מטרה זועל ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים על ידי מאמרים,
אימוןוהסברה. רוס חי בקייפ טאון, דרום אפריקה שם הוא מבלה את מרבית זמנו
כמרצהבכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. הוא עובד עם קבוצות ספורט
וספורטאיםאולימפיים.
תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי
