מאת:אברום בורג
בורג משוחח עם אילן בניסטי בדרך לקו הסיום
טבריה! כמו החברה הראשונה, כמו הבירה הראשונה, כמו הנסיעה הראשונה לחו"ל. מיוחדת, כמעט מקודשת, ולא חשוב כמה פעמים רצת. מרתון טבריה יש רק אחד. את הריצה הראשונה שלי אני לא יכול לשכוח, שם רצתי כמו מתוך חלום, כמו בחלום. היה זה בעודי חבר כנסת. ישיבת התקציב של הכנסת לא נגמרה, נמשכה ונמשכה וכל הצבעה הייתה עוד דקת שנה, כל סעיף עוד שעה של הרפיה, כל פרק עוד ועוד לחץ. לבסוף הגעתי למלון שעתיים לפני שעת ההשכמה. נכנסתי למיטה אך לא הצלחתי להירדם. האונה הימנית שחזרה את האדרנלין של ליל העימותים, התחבולות וההצבעות שהיו והאונה השמאלית כבר רצה בדמיון המודרך על פני המסלול הצפוי.
יום המרתון היה סגרירי. טיפות הגשם היו תלויות באוויר אבל עדיין לא ירדו. שמיים אפורים כהים שעטפו את הכול. בריצה עד אזור צמח עוד היו דבוקות הרצים מחוברות. אחרי שניים שלשה קילומטרים והראשונים כבר בקעו מתוך הערפל וטסו ממול בחזרה. אני הייתי לבד. עטוף בענן שלי ואיתי אין איש. לפעמים קילומטרים שלמים רצתי רק אני, הענן והכנרת. לרוץ על המים כמו ישו.
הסתובבתי בעין גב. לא ידעתי אז כלום על נגטיב ספליט, על שימור הכוח או על אוכל בריצה. פשוט רצתי. עופר שלח אמר לי שאם הגעתי לק"מ ה- 32 המרתון בכיס שלי. אבל הוא לא היה שם לחכות לי. בינתיים הלכו לי לאיבוד – לראשונה בחיי – כמה קילומטרים. בין הק"מ ה- 22 לק"מ ה- 29 לא זכרתי כלום. פשוט נירוונה. פתאום התקרב אלי הקילומטר ההוא של עופר. פרה שחצתה את הכביש גרמה לחשוב שהמרתון מתקיים בהודו. הראש החל לאותת לי שעוד רגע זה נגמר, הרי עופר הבטיח. גליקוגן כבר לא היה באף מקום בסביבה, ולא הודיעו לי שזאת בעיה. הרגלים היו כבדות כאילו הן חלק מהיציקה של הקיר.
לפתע ראיתי את יאיר קרני, רץ ליד קבר הרמב"ם. איש קדוש הקרני הזה, חשבתי לעצמי. כזה חיוך על הפנים, כאילו לא קשה לו כלל. המשכתי לרוץ על קרני את כל הישורת האחרונה. כשחציתי את קו הסיום, לא ידעתי שזה תהיה התרגשות כזו גדולה. לא העפתי את עצמי מימיי כל כך גבוה. הרגשתי בשמים, למרות שאף אחד לא חיכה לי בסיום. גם הם, אהובי, לא ידעו על החוויה שעברתי. בכאבים של הפוסט-מרתון נשבעתי שזהו; רצתי מרתון, עשיתי זאת, אפשר לחזור לאורח חיים נורמאלי, נטול אובססיות ונינוח. אבל ביום שני פגשתי את עופר שלח. הוא נתן לי ספר וכתב בו "לאברום, איש המרתונים". חשבתי לעצמי, כעת אין לך ברירה אתה חייב להמשיך לרוץ.
איש קדוש הקרני הזה
