מאת:עופר ביידה

החצי הראשון של הריצה ותחילת הסיכום כאן

דנה צימרמן נהנתה מהמוזיקה, אביאל קלמוס לידה בתמונה, ומאחור נראה גם יגאל רונן.

עוד רצים ורצות משאירים אותי מאחור, לפני הגיענו אל סוף הקילומטר האחד עשר.
כנראה שהקצב שלי – 6:10 דקות לקילומטר האחרון (לפי זמני צילום התמונות) – מסביר זאת, ועוד הרבה רצים ורצות יעשו כך, עד לסיום הריצה…

מגן השמש של עדשת המצלמה שלי, כנראה קצת זז ממקומו, נקווה שהרצים והרצות בתמונה, לא יכעסו על כך יותר מדי.

נראה שסידרתי את הבעיה לפני צילום התמונה הבאה, בה מופיע צחי צורי!

הנתיב הקרוב אלינו בכביש אומנם סגור, אבל רוב הרצים והרצות – למשל שרון כהן – מעדיפים לרוץ בשולי הכביש.

אנחנו נהנים מהשמש באמצע דצמבר, אבל חשוב להצטייד בכובע, כמו שעושים אוסנת וייס ושחר רוזנר.

אנחנו מתקרבים לסיומו של עוד קילומטר, נועם קליינר מרוצה בוודאי כמוני,

מהעידוד לו אנו זוכים, מהקהל הצעיר שבתמונה.

אחריו מגיעה עוד נקודת שתייה,

ובקרבתה גם הדגל והשלט לסיום הקילומטר השניים עשר – 6:40 דקות לקילומטר – הוא הקצב בו רצתי איתו, לפני זמני צילום התמונות.

איציק רודניצקי מציג בקבוק שונה מבקבוקי המים שקיבלנו לפני זמן קצר.
אם זהו משקה איזוטוני, אין ספק שזהו זמן מתאים, זמן קצר לפני העלייה שתגיע בקרוב, אחרי ירידה קצרה.

אפי מור מברך אותי לשלום, כיאה לקצין בכיר במשטרת ישראל,

אנחנו משוחחים על דא ועל הא, והוא חובר לאריאל אברהמי מאסא רופין, לתמונה משותפת.

שמעון בוסקילה, ניצה ליפשיץ ואורן אראל, ישמחו בוודאי לגלות שגם הקילומטר השלושה עשר בקרוב מאחורינו,

והנה אכן מופיע הדגל והשלט – אבל האם אכן כתוב עליו המספר 13?.
קצת קשה לדעת כאשר השלט פונה אל עבר השדות…

כנראה שההפתעה על פניה של נעם מסטבוים, לא קשורה לשלט, אלא למצלמה שלי שהופיעה לפתע, באמצע המסע שלה לבית שאן.
בהנחה שזה בכל זאת היה הסימון הנכון – 6:16 דקות לקילומטר היה הקצב במקרה זה.

רצים ורצות רבים משתתפים בחצי מרתון בית שאן, כהכנה וניסיון אחרון לבדיקת כושרם לפני מרתון טבריה, שנערך חודש מאוחר יותר.
זה כנראה נכון גם במקרה של זאב מרגלית ואהובה לפידות, שירוצו (למעשה כבר רצו בזמן כתיבת סיכום זה) גם הם את המרתון בתחילת חודש ינואר 2009.

השלט מציע לנו לפנות שמאלה לירדן, ואולי לגני חוגה – פארק מעיינות בטבע – אבל אנחנו פה בשביל חצי מרתון עמק המעיינות, לכן אין ברירה אלא להמשיך ישר.

נתנחם בירידה הקרבה – צ’ארלס קון נראה מרוצה ממנה,

וכמובן שגם אני משתדל לנצל כל ריצה בירידה, עד תום,

כי בסוף היא נגמרת – במקביל להופעת הסימון על סיום הקילומטר הארבע עשר.
לפי זמני צילום התמונות, נראה שבכל זאת לא ניצלתי מספיק את הירידה – 6:08 דקות היה הקצב שלי באותו הקילומטר

פגשנו כבר בתחילת הריצה, לא מעט רצות מקבוצת רצי בית שמש – דניאל ברמן מייצג את הרצים בקבוצה.

הריצה בעלייה הידועה של המרוץ, כבר בעיצומה – ציון כהן ומשה רול, הם רק חלק מהרצים והרצות, שבוודאי יעברו אותי, בשלב זה של הריצה.

האם אני עדיין רץ בשלב זה של המרוץ – אני כבר לא זוכר – אבל אין ספק שמרה ליפצווקי, חולפת על פני בריצה.

עזבנו את השטח הפתוח ובתים כבר נראים ברקע התמונה, בה מופיעה ליאת טרגר.

רצות הפועל עמק האושר נראות מאושרות – נעמי פריימן ואפרת יובל בתמונה מקדימה, וגם שרית שחר, שרצה ביניהן מאחור.

שוטר שמזהה את "הרץ המצלם" – "משכנע" את השוטרת שלידו, שלא מבינה מי זה שרץ עם מצלמה – להיכנס לתמונה…

מפגש שני שלי היום עם הראל זילברמן – יהיה גם שלישי – התכוונתי לחסוך אותו מקוראי הסיכום, אבל לפעמים דברים משתנים תוך כדי התקדמות העלילה…
בינתיים, ניתן לראות שהראל שמצויד במצלמה ומשקה איזוטוני, ממתין לחניכיו.

ואכן הם הגיעו – עופר פרבדה ואתי ליס הוסמן מ"רצי מנשה".
אתי מציעה לי לשתות, מבקבוק המשקה האיזוטוני שבידה – אני נענה להצעה, ומודה לה בשמחה.
זיכרון עמום, מביא אותי לחשוב שהרגע בו נשברתי ועברתי להליכה, היה קרוב לנקודת זמן זו – עדיין, קיוויתי שמשקה איזוטוני יעזור לי להימלט מ"גורל" זה…

את ירון גרופמן, כזכור פגשנו בשלהי השליש הראשון של המרוץ – את רעייתו נטלי אני פוגש בתחילת השליש האחרון של המרוץ.

האם נקודת המים תאושש אותי, בשלב זה של עייפות?

כדקה לאחר נקודת השתייה, ענת טולדנו וגיא מרשנסקי עדיין עם בקבוק המים ביד.
זהו השלב שאנחנו כבר לא מוותרים בקלות על הבקבוק אחרי כמה לגימות, כמו שהרצים עושים בדרך כלל, בתחילת המרוץ…

שלוש דקות חולפות, וסוף הקילומטר ה-16 מגיע גם הוא – לפי זמני צילום התמונות, רצתי את שני הקילומטרים האחרונים ב-16:10 דקות.
קצב איטי זה מאשר, שאכן חלק מהמרחק, כבר עברתי בהליכה.

אלישבע ליבוביץ’, מתחילה את הקילומטר ה-17 עם חיוך.

מיקי אבני מקבוצת "רצי רונקלה" (יש דבר כזה?), יחלוף על פני בעוד זמן קצר,

בדרך לנקודת הציון הבאה במסלול – קיבוץ מסילות.

יפה לראות שמחכים לנו ליד הקיבוץ, מעודדים צעירים.

שמואל פינצ’בסקי מרצי הפועל חולון (שהוא גם שכן שלי), שואל אותי גם הפעם (כמו במרוץ האביב האחרון בראשון לציון) אם אני צריך טרמפ.
כמו שהריצה שלי נראית היום, כנראה שכן…

כדי להוכיח זאת, מספיק לחשב את זמן הריצה שלי לקילומטר ה-17 שמסתיים בתמונה הבאה – 8:28 דקות…

ערן רוטר ויורם תיכון מתמודדים עם תחילת הקילומטר ה-18.
נראה שגם השנה אין רוח משמעותית, בחלק זה של המרוץ, כפי שזוכרים בוודאי וותיקי המרוץ משנים עברו.

לפי שמות משפחה זהים של רצים (גם כאלה שאני לא מכיר עדיין), נראה שלא מעט בני משפחה השתתפו היום במרוץ יחד.
כנראה שזה נכון גם לגבי רן ועופר ויזל.
קרן עופר מאסא רופין – שאיתם בתמונה, רצה הצידה, מסיבה שלא הצלחתי להבין, עד שראיתי,

את התמונה הבאה שצילמתי – המפגש השלישי שלי היום עם הראל זילברמן, שהתכוונתי לחסוך מקוראי סיכום זה…
אין ספק שהראל עוקב ודואג לחניכיו – כל הכבוד!.

כדי לחזק את התיאוריה שלי לגבי בני משפחה – מופיעים ניר ואייל שרצקי.

גם ניר ואייל משאירים אותי מאחור, בעוד השלטים עוזרים לנו קצת לחדד את מיקומינו:
מאיפה אתה בא? מסילות/בית שאן
לאן אתה הולך? עפולה – טוב, זה רק הכיוון – היעד כמובן, חזרה ל"גן השלושה".

משה נח הוותיק, עוקף אותי בסיבוב,

זמן לא רב לפני סיום הקילומטר ה-18, אותו הלכתי ב-9:24 דקות.

אריאל ורשובסקי ופבלו פודלבני, מתחילים כמוני את שלושת הקילומטרים האחרונים,
הם יסיימו אותם יותר מ-6 דקות לפני.

לא מפתיע אותי שרותי טלבי וניצה קרטא, יעברו אותי בעוד זמן קצר,

כן הופתעתי לראות רצים שמגיעים מולי – עד שהבנתי שאלו וודג’ זבדיה ואלדר כרמלי שסיימו מזמן, וכנראה עכשיו רצים ריצת שחרור.

עוד מספר דקות חולפות, ושתי רצות נראות באופק.

והן מתגלות כאחיות – יפעת כהן מירב ותמי ששון – בנותיו של הרץ הוותיק,מאיר מירב.

יש מי שמניף ידיים למראה המצלמה, ויש מי שמעדיף להפריח נשיקות באוויר – למשל ישראל שווייגר.
איתו בתמונה, יוסי הולץ.

נקודת היישוב הקרובה שנחלוף לידה היא קיבוץ ניר דוד.
אורית סמואל, שמחה בוודאי שנותרו רק שני קילומטרים לסיום,

כפי שמאשר השלט בצד ימין של הכביש, שמורה על סיום הקילומטר ה-19 – קצת יותר מ-9 דקות, לקח לי לעבור אותו.

ניתן לראות שבמרכז התמונה מופיע דווקא בחור, שמשום מה ביקש שאצלם אותו כך שיראו אותו ואת אורית – אותה פגשתי בתמונה הקודמת – רצים באותה התמונה.
אני מניח שהם לא זרים זה לזו, אבל מעבר לזה לא אוכל לנחש…

בינתיים, נקודת מים אחרונה לפני הסיום – לא נראה שהמים יעזרו לי לסיים את המרוץ – בריצה…

יעקב ועומר קפלן, מחזקים כנראה עוד יותר את התיאוריה שלי על בני משפחה רבים שרצים היום ביחד במרוץ.

שוב המצלמה שלי לא קלטה את השלט של סיום הקילומטר הלפני אחרון.
אבל השלט המורה על הפנייה (שמאלה) אל גן השלושה, מעודד שהסיום כבר קרוב.

ליאת לוי מתחילה את הקילומטר האחרון עם חיוך,

ואילו יהודית קציר, אכן מאשרת בפני, שעברנו כבר את השלט של הקילומטר ה-20.

קצת לפני הפנייה אל עבר הכניסה ל"גן השלושה", אני פוגש את רונן נמני ואביחי חיון.

הכניסה כבר נראית באופק, ואיתה גם השלט שממנו זינקנו לפני יותר משעתיים.

אחד הרצים שסיים זה מכבר, "מתלונן" שאני אף פעם לא מצלם אותו – אני מסביר לו שהוא כנראה רץ מהר מדי בשבילי.
בינתיים הוא יאלץ להסתפק בתמונה הבאה.

המסורת בשנים האחרונות, כוללת צ’ופר בצורת מזרן, הניתן לרצים, ביחד עם שקית המרוץ וחולצת המרוץ השגרתית.
אפשר לראות את המזרן המגולגל בידיהם של הרצים והרצות בתמונה הבאה, גם אני לא הייתי מתנגד לנוח קצת על מזרן כזה.

לצערי יש לי עוד כמאתיים מטר עד לקו הסיום הגואל.

דוד שאקו מגביר צעדים,

ונעלם בדרכו אל שער הסיום, אשר נראה כבר באופק.

בסופו של דבר, גם אני מגיע אל הארץ המובטחת,

וחוצה את קו הסיום.
משה נחמיאס, מתפנה ממלאכת הצילום, כדי לתהות למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע…

ממבט אל השעון שעל שער הסיום, שמראה כבר 2:23:50 שעות (קצת אחרי שחציתי אותו), אפשר להבין את התהייה שלו…
בכל זאת, רק לפני 4 שנים רצתי את המרוץ הזה (עם מצלמה קטנה אומנם), 48 דקות מהר יותר…
זמן טוב לסיכום הריצה שלי – 2:23:47 שעות לפי התוצאות הרשמיות, מקום 1059 מתוך1087 שסיימו ו-185 מתוך 186 בקטגוריה שלי.

חנה שחר נותנת לי את בקבוק המים הנכסף – תודה רבה!

יהודה גולן שומר שיישארו לכולם מספיק מים, ונראה שזה אכן המצב.

התור לקבלת שקית המרוץ והמזרן אותו פגשנו בידי הרצים והרצות שכבר סיימו, נראה ארוך,
אבל בחלוף דקות בודדות השקית כבר בידי.

אפשר לפנות לכיבוד, אפי מור אותו פגשנו במהלך הריצה, כבר עם כוס הקפה ביד.

אני תמיד אומר (לעצמי וגם לאחרים) שאחת הסיבות שאני בא למרוץ זה, היא הקפה והביסקוויטים בסיומו.
כמובן שזו קצת הגזמה, אבל אין ספק שזה תמריץ נחמד.
אני מתאכזב הפעם לגלות שהחלב כמעט נגמר, וכך גם הביסקוויטים,
כתוצאה מכך, המיחם מקופל ע"י האחראים, כאשר בקושי הספקתי ליהנות מהשתייה והכיבוד.
לדעתי יש לכבד גם את הרצים האיטיים יותר, ולדאוג לאספקת הכיבוד, לפחות עד לתחילת הטקס.

עשר דקות חולפות, והטקס עומד להתחיל.

הקהל כבר ישוב במקומו.

והטקס מתחיל, מאחר והמרוץ הוא אליפות ישראל בחצי מרתון – דוד סעידי מברך בשם איגוד האתלטיקה.

מנהל המרוץ – מר ליקו פרחי המכובד – מעניק גביע הוקרה למוטי מזור, יו"ר מועדון "איילות".

נתחיל בחלוקת הגביעים למנצחים: מנצחות מקצה אופני היד – אסתר שטורכן (שסיימה גם במקום השלישי הכללי), לפני הלן בודיניאסקי ונטלי בר-אור.

נמשיך עם המקצה המקביל לגברים – פאבל רוזמבלום, לפני סמי אסולין ומור סיוון.

נעבור למנצחות המקצה הכללי לנשים – מארי אליאס, לפני לוריס מנדלוביץ וריקי סלם.

נמשיך עם מנצחי המקצה הכללי לגברים – בריהון וובה, לפני אסרט ממו, וודג’ זבדיה, זוהר זמירו והרווה אטלי.

אורנה בלאו ואופיר ורד, שסיימו במקומות הראשון והשני בקטגוריה לנשים בגילאי 40-44, סיימו גם במקומות הרביעי והחמישי הכלליים בין הנשים.

ניפרד מהטקס עם מנצחי הקטגוריה לגילאי 50-54 – דודיק סידיס, לפני שחר ארגמן וצביקה פישמן.
את צביקה פישמן נפגוש בסיכום הבא, של ריצת האימון שהוא ארגן לקראת מרתון טבריה 2009!

סיכום:

1. המרוץ עבר בהצלחה, אבל הצעה לשיפור:
אומנם במרוצי חצי מרתון בארצנו לא נהוג בד"כ לחלק משקה איזוטוני, למרות זאת זכור לי (אם אני לא טועה) שהייתה שנה בעבר, שכן הייתה נקודה אחת של משקה איזוטוני.
אני חושב שנקודה אחת כזאת – למשל באזור הקילומטר ה-12, תוכל לעזור לרצים ולרצות, לצלוח יותר טוב, את העלייה שמגיעה בהמשך.

2. לגבי הריצה שלי היום, אני מניח שאחרי לא מעט מרוצי חצי מרתון בהם רצתי עם מצלמה גדולה, הייתי צריך להכיר את היכולת/כושר שלי ולדעת שתמונות טובות אולי יצאו, אבל לא הרבה יותר מזה.
עצה זו – תכיר את עצמך – כמובן נכונה לגבי כל רץ ורצה, בכל מרחק, וכמובן שיותר לגבי חצי מרתון ובוודאי למרחק המלא.
האם זה אומר שלא ארוץ שוב מרחקים כאלה, עם המצלמה הגדולה – לא בטוח…

קישורים קשורים
תמונות חצי מרתון בית שאן כולל כל התמונות מכתבה זוכאן

סרטון שהכנתי מתמונות חצי מרתון בית שאן שצילמתי במהלך הריצהכאן