מעטים האנשים שהשם נלו ברטון אומר להם משהו. אבל, לצרפתי האפרורי בן ה-55 היה חלק בהורדת המסך על הקריירה של רוכב האופניים הגדול בהיסטוריה – אדי מרקס.

מרקס, 77, החל לרכוב בגיל 16, ייצג את בלגיה במשחקים האולימפיים של טוקיו 1964 כשהיה רק בן 19 וזכה באליפות העולם לחובבנים, לפני שהפך למקצוען ב-1965 בגיל 20. הוא הצטרף לקבוצת סולו-סופריה הבלגית, אבל לא הסתדר עם הרוכב המוביל של הקבוצה ריק ואן לוי.

שנה לאחר מכן הוא עבר לקבוצת Peugeot-BP-Michelin וניצח במילאן-סן רמו, המונומנט הראשון בקריירה שלו. ב-1967 השתתף לראשונה בג'ירו ד'איטליה וסיים תשיעי. יעבור כמעט עד עשור עד שינוצח שוב בגרנד טור. את השנה סיים עם זכייה ראשונה באליפות העולם.

ניצחון ראשון בג'ירו ד'איטליה

ב-1968 מרקס שוב החליף קבוצה ועבר ל-Faema. הוא זכה לראשונה בפריז-רובה וניצח בג'ירו ד'איטליה, כשהוא זוכה בחולצה הוורודה, בחולצת המטפסים וחולצת הנקודות – הישג שאף רוכב לפניו או אחריו לא השיג. מרקס היה המטפס הכי טוב, מצוין בקטעים נגד השעון ואחד הספרינטרים המובילים. הטקטיקה שלו היתה פשוטה: כל הזמן לתקוף.

צ פ ו | סצינת האגרוף

ב-1969 כבר לא נותרו ספקות לגבי היותו הרוכב הטוב בעולם. הוא זכה בפריז-ניס, במילאן-סן רמו ובטור של פלנדריה, והוביל בבטחה בג'ירו, אולם הודח במפתיע לפני תחילת הקטע ה-17 לאחר שנכשל בבדיקת סמים, במה שלימים כונתה "פרשת סבונה". מרקס טען לחפותו ותיאוריות הקונספירציה טענו שהקבוצות האיטלקיות בחשו מאחורי הקלעים להדיח אותו כי הבינו שלא ניתן לנצח אותו על הכביש.

"קניבל"

ההשעיה שהוטלה עליו בוטלה במהירות "מחמת הספק", והותר לו להשתתף בטור דה פראנס של 1969. מרקס, בפעם הראשונה במרוץ החשוב בעולם, הפך ליחיד בהיסטוריה שזוכה במקביל בחולצה הצהובה, בחולצה המנוקדת ובחולצה הירוקה, בנוסף ל-6 ניצחונות קטעים. וזה לא היה הדבר היחיד שבו זכה. לאחר הטור, חברו לקבוצה כריסטיאן ריימונד סיפר לבתו בת ה-12 על כך שמרקס זכה בהכל. "הבלגי הזה", ענתה הילדה, "הוא לא משאיר אפילו פירורים לאחרים. הוא ממש קניבל". כך נולד הכינוי שילווה אותו עד סוף הקריירה.

בחצי הראשון של שנות השבעים הוא ניצח בכל מרוצי הקטעים והמרוצים החד ימיים החשובים (מלבד פריז-טור). הוא זכה שלוש פעמים בדאבל ג'ירו ד'איטליה וטור דה פראנס והיה הרוכב הראשון שהשיג דאבל בוואלטה אספניה והג'ירו ד'איטליה, שאז התקיימו בהפרש של ארבעה ימים בין המרוצים. הוא הפך לרוכב השני שזוכה בשלושת הגרנד טורים ולשני שזוכה בכל חמשת המונומנטים. מרקס השווה את שיא הזכיות בטור דה פראנס (5) ובג'ירו ד'איטליה (5) והפך לרוכב הראשון שזוכה ב"כתר המשולש" של הענף – זכייה בשני גרנד טורים ואליפות העולם בעונה אחת. ב-1971 ניצח ב-45% מהמרוצים בהם השתתף!

טביעת כף היד של אדי מרקס בברצלונה, ספרד | צילום: shutterstock

1975 נפתחה כרגיל עם ניצחונות במילאן-סן רמו, אמסטל גולד ופריז-רובה. אבל, מחלה אילצה אותו לוותר על הג'ירו ד'איטליה והוא לא נראה בשיאו במרוצי ההכנה לטור. תוצאות טובות בקטעים נגד השעון העניקו לו את החולצה הצהובה. אולם, לקראת סיום הקטע ה-14, כשמרקס ניסה לסגור את הפער מיריבו העיקרי ברנאר ת'בנה, הופיע ברטון על במת ההיסטוריה ונתן למרקס אגרוף בבטן. בקטע ה-15 מרקס החבול יפסיד את החולצה הצהובה ולא ילבש אותה עוד לעולם. ברטון עמד למשפט וחויב לשלם למרקס פרנק אחד. עידן הקניבל הסתיים.

ב-1976 מרקס יזכה בפעם השביעית בסן רמו, הניצחון הגדול האחרון בקריירה שלו, אבל יסיים את הג'ירו במקום השמיני בלבד. לראשונה לא זכה באף קטע במרוץ. הוא יסיים שישי בתור של 77' ושנה לאחר מכן, גדול רוכבי האופניים בהיסטוריה הודיע על פרישה.

רשימת השיאים של מרקס ארוכה יותר מהכתבה הזאת – 525 ניצחונות (מתוכם 455 ניצחונות כמקצוען); 11 ניצחונות בגרנד טורים; שיא הזכיות (במשותף עם רוכבים אחרים) בטור דה פראנס ובג'ירו ד'איטליה; 17 ניצחונות במונומנטים (היחיד שזכה בכל אחד מהחמישה לפחות פעמיים); שיאן הזכיות במילאן – סן רמו (7) וליאז'-בסטון-ליאז' (5); ניצחון ב-64 קטעים בגרנד טורים; 34 קטעים בטור (שיא שמארק קוונדיש השווה בשנה שעברה); 8 ניצחונות בטור אחד; 96 ימים בחולצה הצהובה; 78 ימים בוורודה ורבים נוספים.

לפני כמה שנים נהרו פוליטיקאים בלגים להשקת ביוגרפיה (נוספת) על מרקס. "אדי מרקס הוא ספורטאי לדוגמה שהשאיר חותם על ההיסטוריה הספורטיבית שלנו, "אמר ראש הממשלה אז שארל מישל, "והוא סמל תרבות בלגי בכל העולם".