מאמר שלנו מלפני כשנה דן בשאלה "מתי פעילות ספורטיבית הופכת להתמכרות?". דנו בתסמינים ובעובדה שההתמכרות לספורט שכיחה הרבה יותר בקרב הספורטאים המקצועיים מאשר באוכלוסיה הכללית ובאוכלוסיית הספורטאים החובבים. הרי על מנת להפוך ספורטאי מקצוען או ספורטאי הישג, האימונים צריכים להיות ברמת עצימות חזקה במיוחד, עם פרקי זמן ארוכים במיוחד עד כדי פגיעה בחיים האישיים, ואימון גם בזמן פציעה.
עוד כתבות בנושא
מתי הפעילות הספורטיבית הופכת להתמכרות?
תכנית אימונים לחודש הראשון שאחרי פגרת הקורונה
כאבי שרירים מאוחרים ופציעות ספורט בתקופת הקורונה
תסמיני גמילה מהספורט
כל המאפיינים הללו הנם תסמינים המתוארים כמאפיינים התמכרות לספורט וכתוצאה מכך כמו בכל התמכרות, בהיעדר אימון אמורים להופיע תסמיני גמילה. מכאן שפעמים רבות בזמן פגרה ספורטאים רבים חווים שינויים גופניים ומנטליים ומכאן ולעתים מופיעות התנהגויות שאינן מאפיינות אותם בשגרה, כמו בולטות ברשתות החברתיות על פני בולטות במגרש הכדורגל.
ואז הגיעה הקורונה… ועמה הסגר והמגבלות עד כדי איסור ממושך של פעילות ספורטיבית פרטנית וכמובן קבוצתית או במגע. ובאם נתייחס אל עיסוק קבוע וממושך בספורט כסוג של התמכרות, הרי שהפסקת הפעילות הספורטיבית בבת אחת וללא התרעה מוקדמת הנה בחזקת "קולד טרקי" (Cold turkey) – גמילה מהירה, ויתור באופן חד ולא הדרגתי על הרגל או התמכרות. למעשה מצב של "הרעבה" של ההתמכרות באופן קיצוני ומכאן תופעות לוואי משמעותיות לצד "ניקיון פיזיולוגי" של הגוף והפסקת התלות הפיזית באנדורפינים במקרה של ספורטאים.
מדובר כמובן בתיאור מוקצן, אולם לא נטעה אם נניח שמרבית מספורטאי ההישג והספורטאים המקצועיים ולא מעט חובבנים חוו ברמה זו או אחרת מעין "תסמיני גמילה" וחוסר נוחות פיזית ופסיכולוגית משהוחלט להפסיק את פעילותם. לא בכדי, גם בארצות הברית ובאנגליה מדווח על פניות של ספורטאים מקצועיים לסיוע פסיכולוגי בעת הזאת.
החשש של הספורטאים המקצוענים הוא לא רק כלכלי כמו של מרבית האנשים בעת הזאת, אלא גם מאבדן השליטה בסדר היום – מסדר יום ושיגרה נוקשה, מעבר לחוסר שיגרה והעדר לוחות זמנים, העדר אופק תחרותי או תאריך חזרה לעיסוק בספורט ומן הסתם גם תחושת אבדן שליטה בגוף, הוא "כלי העבודה" של הספורטאים אשר משתנה כאמור בהעדר אימונים, וקיים חשש "מבגידת הגוף" שלא יוכל לבצע את המוטל עליו בעקבות "הזנחת האימונים".
מה עושים עם השגרה הזאת? | צילום: Chris Hunkeler
ומעבר לחששות ישנם ספורטאים אשר עומדים בצומת קבלת החלטות – גיל מבוגר יחסית לענף הספורטיבי, ספורטאים פצועים, ספורטאים שנמצאים ב"תקופה לא טובה" או שחשו עוד קודם להפסקת האימונים ש"לא הולך", אשר מתחילים לחשוב על עתידם כי עכשיו יש זמן להתבונן פנימה. וגם ספורטאים שחוו הצלחות ספורטיביות פתאום נחשפים לתחומי עניין חדשים ולתחומים להם עד כה לא היה להם פנאי להיחשף כמו למוזיקה ולאומנות ואפילו "סתם לשוחח עם אנשים" שאינם דווקא מתחום הספורט.
תופעה דומה מתרחשת גם בקבוצת "האוהדים" חובבי הספורט. בהעדר משחקים או תחרויות גם אוהדי ספורט מושבעים מתחילים להיחשף לתחומים ותכנים אחרים. האם האוהדים לא יחזרו למגרשים? ברור שבשלב זה או אחר כן, אך מידת המעורבות יכולה להיות שונה לפחות בתקופה הראשונה ומועדונים יצטרכו "ללכת לקראת האוהדים" אפילו במחירי הכרטיסים והמנויים.
האם הספורטאים יחזרו לעבודת יומם כספורטאי-על? התשובה המצופה היא כן ב-100% אך לאור המתואר לעיל יש לצפות ל"פרישות", ירידה במה שמוכר כ"מוטיבציה" ואפילו "התנעה" איטית. חשוב כי מאמנים ומנהלי קבוצות ומועדונים יהיו מודעים לאפשרות הזאת, ויחשבו על מתן סיוע גם ברמה הפסיכולוגית הקלסית יותר, ופחות בפן המנטלי ספורטיבי, פחות פסיכולוגית ספורט קלסית.
פסיכולוג הספורט גרהאם בצ'ארט סיכם בעבר ש"אנחנו (פסיכולוגים של הספורט) לא מצילים ספורטאים בני 25 שאנחנו מאמנים אותם", וההנחה שלנו היא שבימים של פוסט קורונה כדאי להביא בחשבון כי בחלק מן המקרים יהיה צורך להציל ספורטאים או לכל הפחות את המוטיבציה שלהם, את הרצון להמשיך ולהתחרות ולהמשיך להיות מקצוענים".
איך מתקנים את נזקי תקופת הקורונה? | צילום: pixabay
ההשפעות הגופניות לאחר שבועות של פגרה
שבועות ארוכים היו מגבלות מסוגים שונים שלא ממש אפשרו לבצע פעילות ספורטיבית כמו שרגילים לבצע בימים רגילים ובמיוחד הדבר נכון לספורטאי סבולת לרבות רצים, רוכבי אופניים ושחיינים. במסגרת המגבלות חל איסור לבצע פעילות ספורטיבית מעבר לרדיוס של 100 מ' ואחר כך של 500 מ'. אזי, היה צורך בפתרונות שונים. הדבר היקשה במיוחד על הספורטאים המקצועיים שמתאמנים בהיקפים ועצימות גבוהים בכמה דרגות יותר מאשר החובבנים.
בנוסף, נציין שאי ביצוע פעילות אירובית למעלה מ-4 ימים תביא לנסיגה ביכולת הגופנית. גם אם מבצעים פעילות אירובית בהיקף ועצימות נמוכים מהותית מאשר בשגרה, תחול ירידה ביכולת הגופנית. לדוגמה נביא את איתמר שרץ 6 פעמים בשבוע שעה בכל פעם למרחק של 12 ק"מ ומזה 7 שבועות רץ בסך הכל 20-30 דקות במסגרת המגבלות שיש ואילוצים אישיים אחרים. הרי חלה ירידה משמעותית ביכולת האירובית של איתמר למרות שהמשיך להתאמן על בסיס קבוע גם "בתקופת הקורונה".
עלייה במשקל ואחוזי השומן שכיחים במיוחד בתקופה זו וסיבות לא חסר: זמינות למטבח, בישולים והכנת אוכל רבה יותר, הליכה למרכול בתדירות רבה יותר, אי ביצוע פעילות ספורטיבית כלל או לא בהיקף ועצימות כמו בימים רגילים, מתח נפשי, חוסר בשעות שינה, צפייה רבה בטלוויזיה (קשר ישיר להשמנה) ועוד.
חזרה לשגרה מחייבת הכוונה מקצועית ומושכלת כאחד. לא בבת אחת, מספר ימים בשבוע ולאחר מכן יום יום למי שהתאמן כך בעבר, לחזור לשגרה מבחינת התפריט התזונתי, צמצום שעות מסך והחלפה בקריאה או במשחקים בחוץ או טיול עם הילדים וכדומה.
נציין ששירותים רבים ניתנים כיום ללא תשלום כמו: תכניות אימונים, ייעוץ תזונתי וכדומה וחשוב לנצל זאת כמה שיותר. לא בטוח שיהיה כך לאחר החזרה לשגרה מלאה. לכן מומלץ מאוד לנצל זאת ולחזור לשגרה ובכלל להתאמן באופן אפקטיבי ומושכל.
ד"ר איתי זיו (Ph.D) | עוסק בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר מעל 35 שנה. מרצה בתחום אורח חיים בריא, ספורט, בריאות ועוד לקהל רחב ומקצועי. מנהל תחום חינוך והסברה בסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט
דגנית גלסמן | פסיכולוגית חינוכית מדריכה ופסיכולוגית ספורט
