בשבוע שעבר ביום חמישי, לקראת שעת בין ערביים, לקול תרועות משפחה וחברים הגיע אחרון המשתתפים בתחרות הסבולת הארוכה והקשה בארץ: אולטרמן רידלי ישראל ע"ש סגן אבי פישר. במהלך שלושת ימי התחרות, 12 משתתפי המקצה המלא חצו את הכנרת לרוחבה (10 ק"מ), טיפסו לגולן עם האופניים ירדו לעמק בית שאן ורכבו עד מושב פארן שבערבה (סה"כ 420 ק"מ רכיבה), כאשר הם מקנחים במרתון כפול (85 ק"מ) מאזור יהל שבערבה לתוך מכתש תמנע ועד לשער הסיום באילת.

קצף על ים כנרת | צילום: ניר עמוס

עוד כתבות אולטרה בשוונג
17 צילומים מהפנטים מתחרות אולטרמן רידלי
לקראת הישראמן אני נזכר באולטרמן
המטרה "ליהנות מהסבל": סיכום אולטרמן ישראל

זאת השנה השלישית ברציפות בה אני משתתף באירוע סבולת שכזה, בשנת 2015 בעקבות ביטול תחרות דומה "אילצתי" 4 מחברי שהיו רשומים עמי לא לוותר ולעשות את האתגר בעצמנו. אירוע שהיה מכונן עבורי בעקבותיו החל פרויקט אולטרמן ישראל 2016. האירוע של הזה עמד בסימן חציית הארץ באמצעות הנעה (והנאה) עצמית והיווה מבחינתנו אתגר ולא תחרות רשמית, כאשר כל מסיים הוגדר בחזקת מנצח. האירוע היה הצלחה כבירה, 22 משתתפים סיימו את המרחק המלא, מתוכן שלוש נשים.

השנה החלטנו לעלות מדרגה תוך שמירה על העיקרון הציוני של חציית הארץ והנצחת נופל, והפיכת המסלול למאתגר יותר שכלל: טיפוס מצטבר ביום הראשון של כ-2,000 מ' וסה"כ טיפוס מצטבר ביום השני של כ-2,500 מ'. מסלול הריצה שודרג וכלל כניסה לפארק תמנע. נכתבה חוקת תחרות בסטנדרטים המחמירים של חוקת האולטרמן בחו"ל, הוקצבו זמני חיתוך בכל יום (קאט אוף) של 12 שעות והוספנו אופציה למעבר לקטגוריית מקצה אתגרי לעומדים ב 13 שעות. בנוסף למשתתפי המלא, השתתפו ארבע שלשות (שוחה, רוכב, רץ), מקצה השחייה נפתח לשחיינים בודדים, ביניהם שחייני מים פתוחים מהמובילים בארץ. בנוסף פתחנו מקצה אולטרה מרתון למרחק של 100 ק"מ.
להלן הסיפור האישי שלי

רוחות ומשבי רוח של 30 קשר | צילום: ניר עמוס

היום הראשון של התחרות

יום שלישי רבע לשש בבוקר, עמדתי עם כ-30 שחיינים בחוף דוגית, אני נושם לרווחה, אף אחד מהמשתתפים לא יכול היה לתאר את היום הקודם שהיה – מורט עצבים (רוחות ומשבי רוח עד 30 קשר וראות גרועה). תדרוך של מנהל התחרות נוני ברוכין, הקייקיסטים שתודרכו מבעוד מועד כבר פרושים במקומות שלהם, חלקם משמשים כתחנות הזנה ליד מצופים באמצע. אשתי ובני גב על סאפים מסייעים בהכוונת והזנת השחיינים, צוקי בן הזקונים שלי על סירת המנוע עם מנהל המשחה דותן. מזנקים למים בשש בבוקר. שחייה רעה והראות לא טובה. למזלי יש לי מלווה אישי בקייק, אריק, שמנווט אותי. זו השנה השלישית שהוא מלווה אותי באולטרמן (לא יודע מי יותר מופרע). לאחר כ-7 ק"מ ההמסטרינג שלי מתכווץ ואני נאלץ לבעוט חזק עם הרגליים למנוע התכווצויות. יוצא מהמים כ-40 דק' מאוחר יותר מהשנה שעברה, עושה החלפה מהירה ומתחיל את הטיפוס. הרכיבה לא פשוטה, אמנם "רק" כ-145 ק"מ אבל עם טיפוס מצטבר של כ-2,000 מ' ורוחות צפון מזרחיות ערות. החשש לא לעמוד בקאט-אוף התחרותי מדרבן אותי להגביר וואטים ואני מסיים את היום לאחר 11 שעות – שיפור של כ- 50 דק' משנה שעברה. יורד מהאופניים, אמנון מפנק אותי בעיסוי מפרק, ארוחה, מקלחת ולישון.

להרשמה לישראמן לחצו כאן

היום השני של התחרות

יום רביעי שש בבוקר, עולים על האופניים ויוצאים לדרך, לפנינו יום ארוך, רכיבה של כ-275 ק"מ עם "גבעות מתגלגלות" וטיפוס מצטבר של 2,500 מ', כביש הבקעה, כביש ים המלח וכביש הערבה. מחליט גם הפעם, בניגוד לשנה שעברה להמעיט בהפסקות ולנסות להגיע מוקדם לפארן כדי שתתאפשר לי מנוחה רבה יותר. את התזונה והשתייה אני צורך תוך כדי הרכיבה (זכורות לטוב שתי גלידות באדיבות אריק) הפסקה אחת קצרה בצומת עין יהב לאחר כ-230 ק"מ רק כדי לתת חיבוק לחבר שיצא מהמושב להגיד שלום. אני מוצא את עצמי לאחר 9:50 שעות בסיום היום הראשון, שיפור של קרוב לשעתיים משנה שעברה. שוב אמנון מפרק אותי בעיסוי, המשפחה שלי חוברת, אוכל מקלחת ולישון.

רכיבה מצטברת של 420 ק"מ | צילום: ניר עמוס

היום השלישי של התחרות

שני מקצים מוזנקים היום, המקצה של האולטרמן המלא שרץ 85 ק"מ והמקצה אולטרה מרתון למרחק ה100 ק"מ. אני מחליט לרוץ איתם. שומע לעצת הכהן הגדול לענייני ריצות ארוכות בכלל וריצות רב יומיות בפרט קובי אורן, ומחליט כל עוד לא חם, לנסות לשמור על קצב מהיר ולקצר בהפסקות ובמעברים להליכה. ה-50 ק"מ הראשונים עוברים ביעף, תענוג גדול. נהנה מאוד מהנוף ומהמתנדבים המדהימים שלנו שבתחנות ההזנה. לקראת הצהריים החום עולה, לאחר כ-60 ק"מ נכנס לבקעת תמנע, כביש ארוך במגמת עלייה. זה הזמן להודות לחברה הכלכלית אילות שפרשה את חסותה על מקצה הריצה שלנו, פתחה את שערי פארק תמנע, פינקה בתחנות ההזנה וגייסה את נערי המכינה הקדם צבאית באר אורה לאייש חלק מהתחנות. ביציאה מהמכתש, בק"מ ה-75, כבר צהריים והטמפרטורה בשעון מראה 37 מעלות, לא פשוט, התוואי גם הוא לא קל, עלייה עם דרדרת ובהמשכה כביש פנימי ישן, אין צל באופק, ואז מחכה לי  הפתעה ענקית בתחנת ההזנה בבאר אורה.

אורי, חבר שהשתתף באתגר של השנה שעברה ומשמש כסמח"ט החטיבה המרחבית, ארגן קצינים ומפקדים שישתתפו וירוצו מרוץ שליחים לזכר סגן אבי פישר ז"ל שעל שמו קרויה התחרות. אורי מחלק את חייליו בין רצי האולטרה השונים וכך אני מוצא את עצמי מלווה בשלושה חיילים מדהימים עד לתחנה של ה-80 ק"מ. אחד החיילים שמלווה אותי, קצין ומרתוניסט בעצמו, מבקש אישור מאורי וממשיך ללוות אותי 10 ק"מ נוספים. כ-15 ק"מ לפני הסוף, החום מכביד מאוד, אני חולם על הקרח בתחנת ההזנה הבאה ואז משום מקום מופיע רכב מוכר: אשתי והילדים. אני מקבל קרטיב קפוא ששווה את משקלו בזהב בשלב הזה. לאחר מכן מתברר לי שבדומה לשנה שעברה אשתי נסעה בין האולטראיסטים והפתיעה אחד אחד עם קרטיב. לאחר כעשר וחצי שעות אני מוצא את עצמי במעבר אילות, השעון עומד על כעשר ורבע שעות, חישוב קצר ואני מבין שאם אשמור על קצב קבוע, הסיכויים לסיים את ה- 100 ק"מ מתחת ל-12 שעות (שמהווה את זמן החיתוך למשתתפי המלא) מצוינים.

צילום: ניר עמוס

הקילומטרים האחרונים משולבים עם הליכה, המלונות כבר באופק, אני מגיע לחוף הצפוני, נשארו כשני ק"מ, אני עובר את גשרון העץ ונכנס לטיילת, מחכה לי הפתעה מדהימה, צוקי, בני הקטן בן ה-10, יחד עם אורי ועוד מספר קצינים מצטרפים אלי, ומלווים אותי עד הסוף. כ-200 מ' לפני הסוף אני מזהה את השער הסיום של אולטרמן רידלי ישראל. אני עוצר את השעון על 11:37 שע' ומתרגש מאוד לפגוש את אשתי והילדים ואת ההורים של סגן אבי פישר ז"ל שבאו לקבל את המסיימים.

לחצות את הארץ מצפון לדרום | צילום: ניר עמוס

הסתיימה לה אחת מהחוויות היותר מדהימות שעברתי, חציית הארץ בהנעה עצמית ועם המון הנאה. בשלושה ימים עברנו על פני שלושה ימים – הכנרת, ים המלח וסיימנו בים סוף. יש לנו ארץ מדהימה. התחרות הזאת לא היתה מצליחה ללא ההירתמות המדהימה של רידלי ישראל שבטחו בנו ונתנו לנו יד חופשית, החברה הכלכלית אילות ופארק תמנע שאימצו את קטע הריצה ביום השלישי וכמובן כל המתנדבים, בני משפחה ומלווים שדאגו שכל צרכינו.