מאת:עומר ברק
אחרי קרוב ל-4 שנים בענף אני יכול להגיד – טריאתלון זה מחלה (ואני חולה).
ים
התמונה שהציג עגלון בפורום שוונג – חוף ים הנראה כמו מוצא צינור ביוב היה לא אחר מחוף ימה של עכו.
בפועל עגלון היה אחד היחידים שלא השתתפו אף כי לא מסיבות של איכות מי הים.
ביום התחרות המים אכן לא היו צלולים אף כי מאושרים לשחיה. הראות – 3 ס"מ, הצבע – בין צהוב שתן לחום כדאי שאפסיק כאן. המזל – הים היה די שטוח ולא בלעתי הרבה מים.
ת'אמת – לא הפריע לי ועושה רושם שגם לכ-400 המתחרים הנוספים שהשתתפו במקצים השונים.
בים כרגיל הוכיתי והכיתי – ככה זה כשמכניסים 130 אנשים חולים למשולש באורך 750 מטר ומצוויים עליהם להקיפו פעמיים כמה שיותר מהר.
הראות המוגבלת (ואיכות המים) גרמה למספר לא מבוטל של טריאתלטים לאבד את חוש הניווט ולשייט בבטחה לכיוון נמל חיפה עד…. עד שהרימו את ראשם ותיקנו את טעותם.
שמחה לצאת מהים – טל ויסמן
צלם:עופר ביידה
אופניים
המסלול המהיר לכיוון צפון (נהריה) התגלה כמתיש בחזור אף כי התגלגל רובו בירידה הכל הודות למשטר הרוחות במקום. כל מי שהרכיב אירובאר על אופניו נהנה משיוט בגובה נמוך ומינימום חשיפה.
מסלול האופניים היה ריק ממכוניות ונסגר באופן די יעיל ע"י כוחות השיטור. הבעיה התגלתה בצמתים – מס' מקרים של שחרור מכוניות לא מבוקר דרש בלימת האופניים / האצה / שאגה הכל לפי הענין והמרחק מהצומת. לא כל כך בטחתי בשוטרים וכל הגעה לצומת חייבה זהירות.
שופטים (באדום) ודרפטינג – האם שופטינו לוקים במוטיבצית יתר או שהפושעים רבים? האם סתם הכביש צר או השופט אכזר? גם הפעם מספר מתחרים נתפסו רוכבים אחד על גבו של השני ונפסלו.
ריצה
שאלה – אמצע אוגוסט, 09:30 בבוקר. פמלה אנדרסון מציעה לי לצאת לסיבוב ריצה – 10 ק"מ (בקטנה). לא יותר. הייתם רצים?
אני מסרב לה. "חם פמלה. פה זה ישראל לא קנדה. ב-09:30 באוגוסט אם תסתובבי ברחובות תשמעי בעיקר את רעש המזגנים וכמעט לא תראי אנשים."
בחזרה מהחלום למציאות – 09:30 בבוקר במקום פמלה אני מקבל את מייקי כץ ובמקום גב' אנדרסון אני מקבל את היו"ר ואחיו – סוג של פשרה. כולם רצים.
לתושבי העיר שבכל זאת נעים באיטיות ברחובות, המחזה ניראה כמו 400 משוגעים שברחו מבי"ח בתחתונים וגופיה ורצים סחור סחור סביב חומות העיר העתיקה.
אחד המכוונים מנסה להסביר לגברת עם סלים את מה שרואות עיניה ושהאנשים שרצים מולה חצי עירומים, כבר הספיקו לטבול בים ולרכוב על אופניים קודם לכן.
שי כרם, מנהל התחרות וצוות המתנדבים יודעים שאנחנו חולים ודואגים לנו היטב: מחלקים לנו מים קרים בשפע ודואגים שנרוץ בחלק מהמסלול בצל.
יש שמועות שקצרו לנו את המסלול מעט כדי שנסבול פחות.
דנה שטיינברג מצננת טריאתלט רותח
צלם:עופר ביידה
הסיום על חומת העיר דורש מאמץ אחרון. פניה חדה ימינה אל שער הסיום המאמץ תם. את הפנים המעותות מכאב ומאמץ מחליף חיוך. הדופק אט אט יורד. השרירים נרפים (הם עוד יתכווצו בהמשך ולמוחרת). החום יורד.
אני בריא!!!
קישורים קשורים
