כבר עברה שנה מאז שהקורונה השביתה כמעט לחלוטין את אירועי הספורט ושינתה את אורח חיינו. במבט לאחור, אכן היתה זו תקופה הזויה ומוזרה, לכולנו. עם תחילת שנת 2020, כשהקורונה רק החלה להתפשט בקנה מידה עולמי, עדיין הייתי באופוריה של חגיגות היובל שלי, סביב הריצה, מן הסתם.
"חשוב לי למצוא את האיזון הנכון בין כמות האימונים". שגב אפלבאום | צילום: צלמי שוונג, מרוץ אייל
אחרי שהתמודדתי בהצלחה עם שני מרוצי סקיירנינג (Skyrunning) שנה לפני הקורונה (Olympus Marathon ו- Limone Extreme) הרגשתי שאני בכיוון הנכון וההתנסויות הקודמות רק חיזקו את התחושה. לוח התחרויות שלי החל להתמלא, אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד. לפתע, הכל קרס כמו מגדל קלפים וכל האירועים באירופה, בוטלו או נדחו לשנה הבאה. כעת, כשנראה שהישועה כבר החלה להגיע והשמיים נפתחים שוב לטיסות לחלק מהמדינות, הרי שזה מוקדם מדיי לחגוג, כל עוד המצב באירופה לצערנו, עדיין לא יציב. המסקנה… "אנחנו נשארים בארץ", כמו בשיר, לפחות לעת עתה. לכן מבחינתי, נכון לעכשיו, התוכניות של חו"ל לשנת 2021 עדיין יישארו במגירה עד שהמצב באירופה יתייצב, אך אמשיך להתחרות בארץ, כהרגלי.
"מתי מרוץ הבא?"
הכאוס שנוצר סביב הקורונה, יצר גם אצלנו אי ודאות מוחלטת לגבי קיום המרוצים והמארגנים שבחרו לקיים תחרויות בתקופה האחרונה נאלצו להתאים את האירועים להגבלות הנוקשות, לפחות במרוצים היותר פופולריים. כך מצאתי את עצמי לראשונה, מאז 2012 מזנק כמעט לבד בקפסולה נפרדת בסובב עמק. בהעדר משתתפים סביבי, היה עליי לקבוע את הקצב לבדי בחוסר וודאות מול ביצועם של מתחרים אחרים שרצו בנפרד. לא המצב הכי אידאלי, אבל בהתחשב במיקום הסופי שלי בתחרות, הייתי די מרוצה.
"אתה מנסה להישאר צעיר אבל זאת רק אשליה" | צילום: באדיבות שגב אפלבאום
עם זאת, נראה שמשהו מתחיל להשתנות לטובה וכנראה בזכות זירוז מתן החיסונים (למזלי, עבר בשלום גם אצלי), לכלל האוכלוסייה, התחושה שחוזרים אט אט לימים, שבהם היינו שואלים "מתי המרוץ הבא?", בונים מטרות ויעדים ומתאימים את תכנית האימונים בהתאם. מצב זה, של "חזרה למסלול" הביא אותי לבצע רה-ארגון של אורח החיים שלי כספורטאי במטרה, לנסות לשפר עוד יותר את ביצועיי, למרות אילוצי הגיל, השגרה היומית ואילוצים אחרים.
עם הגיל צריך יותר זמן התאוששות
כדי להשתפר חשוב למצוא את האיזון הנכון בין כמות האימונים, אורכם ועצימותם, לאורך השבוע. מצד שני ברור לכולנו שעם הגיל, אנו נדרשים לזמן התאוששות יותר ויותר ארוך בין אימונים, מן הסתם גם רקמת השריר מתדלדלת וסבולת הלב יורדת. כספורטאים חובבנים, שגרת היום שלנו מבוססת ברובה על משימות שאינן קשורות לתחביב שלנו, עבודה, משפחה, בית וזה מן הסתם מגביל את זמן הפעילות הרצוי לטובת שיפור היכולות שלנו. במקרה שלי, הגדרתי, תכנית אימונים שבועית הכוללת ארבעה אימוני ריצה, מהם שלושה עם קבוצת הריצה שלי ("רצי רמת השרון", של המאמנת זהבה שמואלי) וריצת נפח ביום שבת, שלעתים מוחלפת באימון טכניקה בשטח.
אליהם מתווסף אימון או שניים של חיזוקים שנועדו לחזק את כל מעטפת שרירי הגוף, עד כמה שניתן ולהבטיח שכל שרירי הגוף יהיו מגויסים לפעילות עצימה לאורך זמן. כדי לעמוד בלוח האימונים הנוקשה, אני נאלץ לקום בשעות לא שגרתיות ומשם לבצע את האימונים מוקדם בבוקר. לא פעם מצאתי את עצמי בקונפליקט אם לקום או לוותר על אימון לטובת שעת שינה נוספת במיטה.
למדתי, שכל עוד הגוף לא עייף, מחוסר שעות שינה, למשל, תחושת החרטה של פספוס אימון מתעלה על מחסום ההתעוררות בבוקר ורק אחרי שמסתיימת הפעילות הגופנית, אני מבין עד כמה היה לי חשוב לצאת החוצה ולבצע את האימון המתוכנן. עם זאת לא בכל מחיר וחשוב להקשיב לגוף במידה והוא מאותת על מצוקה, הנובעת למשל ממחסור בשעות שינה, או עייפות של עומס יתר באימונים.
ההשתתפות במרוצים לשם תחרות נותנת זריקת המרץ | צילום: צלמי שוונג, מרוץ אייל
התזונה שמשנה הכל
דבר נוסף ששיניתי במהלך התקופה האחרונה, קשור לנושא התזונה, המשפיע לא רק על הביצועים אלא גם על אורך החיים. השאלה אולי הכי טרנדית היום היא “To beef or not to beef” ואחרי לא מעט קריאה בנושא (וגם כמה סרטי נטפליקס), החלטתי לצאת לדרך חדשה ולהוריד ביחד עם החלב בקר, את תאוות הבשרים במטרה להקל על הגוף. השארתי לעת עתה את הדגים והביצים, אבל גם אותם אני צורך בכמות די מוגבלת. את מקומם ממלאים שפע ירקות, פירות, קטניות, אגוזים. את בצקים והקמחים הלבנים החליף קמח הכוסמין ושיבולת השועל.
כך למשל, אשתדל שהעמסת הפחמימות לפני ריצה ארוכה לא תכלול את הפסטה המסורתית, שמלבד להכביד על הגוף אינה תורמת דבר. משקה החיוניות שלי מתבסס בעיקר על עלים ירוקים טריים עד כמה שניתן כדוגמת פטרוזיליה, סלרי, רוקט בבלנדר עם טחינה ופרי לטובת מתיקות. המרקם אולי לא הכי מזמין אבל כמות הוויטמינים והמינרלים תבטיח שתקבלו אנרגיה חשובה לתפקוד בריא של הגוף. אלכוהול נצרך בצורה מאד זהירה כמובן וכך גם המתוקים הפחות חיוניים לגוף.
אסיים את עניין התזונה עם הדבר הכי חשוב וזה כמובן שתיה מרובה של מים וכדי להעשיר אותם אני ממליץ להוסיף מספר טיפות, לפי הטעם של חומץ תפוחים אורגני. החומץ מסייע גם להוריד בהיקפים, להוריד בהיקפים, לווסת את לחץ הדם, לשפר את העיכול ועוד כמה תכונות נפלאות שרק עושות טוב לגוף. זכרו תמיד שהמים מהווים 60%-70% מהגוף שלנו. אם לא תשתו לא תתפקדו.
גיל 50 הוא גיל של משבר זהות
לאורך השנים לימדתי את עצמי לאמץ אורך חיים ספורטיבי במשטר נוקשה אך לא טוטליטרי. לאחרונה הידקתי יותר ויותר את המשמעת מתוך הבנה שאולי כך אולי לסחוט עוד יותר מעצמי. כנראה שזו הסיבה שהחזקתי מעמד כל כך הרבה שנים מבלי להישבר או ללכת אחורנית. הבנתי שהכושר לא רק עושה אותי יותר צעיר אלא זו דרך החיים שלי וכרטיס הביקור שלי. גיל חמישים הוא גיל של משבר זהות – אתה חושב שאתה עדיין צעיר ואתה מנסה להישאר צעיר אבל זאת רק אשליה. לכן, ככל שאקפיד לשמור על התזונה, ככל שאקפיד לשמור על כושר, גמישות וחיזוק הגוף אוכל להאט את הזקנה ולמשוך עוד קצת את היכולות הפיזיות שלי.
לכן, ההשתתפות במרוצים לשם תחרות נותנת לי את זריקת המרץ שאני זקוק לה כדי להוכיח לעצמי שאני עדיין מסוגל. גם היום, אחרי עשרים שנה של אינספור תחרויות, אני עדיין מתרגש כל פעם מחדש כשאני עומד על קו הזינוק ומנסה לגלות את עצמי מחדש וכיצד אני מתמודד מול רצים מוכשרים אחרים, ברובם הגדול צעירים ממני לעתים בלא מעט שנים. כך שעמידה בסוף התחרות איתם על הפודיום היא בהחלט מחמאה גדולה בשבילי.
אני מאד מקווה בשביל כולנו, שהתקופה הנוראית של הקורונה מאחורינו ואחרי בצורת של קרוב לשנה, נוכל סוף סוף לחזור לשגרת התחרויות, שאליה כל כך התגעגענו. ללא קשר, חג האביב מסמל התחדשות ולבלוב מחדש. זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להעצים את החוויה שלנו בריצה ולהרגיש חופשיים שוב. מאחל לכולנו חזרה מוצלחת ומהנה לעונת התחרויות.
