• אתר ישראמן סמסונג 2013 – כאן
• כל כתבות ישראמן סמסונג – כאן

הספירה לאחור
כבר מראשית שבוע התחרות, אילת וההרים סביבה התחילו להתלבש "ישראמן". שלטי חוצות בירכו את פני המקדימים לבוא, כלי התקשורת התחילו לתקשר את הספורטאים הבכירים שהגיעו מחו"ל, שילוט האופניים ושטחי ההחלפה התחיל להתמקם, שקיות המשתתפים מולאו, אישורים רפואיים וביטוחיים נסרקו, מערכת הניהול וההפעלה של הישראמן נכנסה להילוך גבוה.

כבר בהתחלה התגלה שקבלן עבודות עפר פתח כביש 100 מטרים אחרי הזינוק למסלול האופניים ובמקום נותרה דרך עפר פתוחה. לא משטח רצוי לאופני כביש קלילות שבאותו רגע אמורות להתחיל מפגש גורלי עם מסלול רכיבה מהקשים בעולם הברזל.

כמה שיחות צפופות והושג פתרון – סלילה מיוחדת עבור ספורטאי הישראמן, של כמה עשרות מטרים כביש בתולי, חד פעמי. 36 שעות בלבד לפני הזינוק נסלל הכביש. ראינו בעיניים – המסלול מוכן.

בשלישי לפנות ערב גנבתי טבילה ראשונה בים עם החליפה, שניים מהמתחרים הזרים יוצאים מהמים. ים חלק ושטוח. גם זה עוד עתיד להשתנות.

ביום רביעי התחילה קליטת המשתתפים, ואיתה הסימון המלא של מסלול האופניים. רבים ממתחרי הישראמן סמסונג 2013 המלא כבר התחילו לחמם את המסלולים, מעלים לכולם את הדופק. מזג האוויר הפכפך. התיירים לא מבינים מהן האופניים המוזרות האלה. הם עוד יבינו.

אצל המתחרים, הבטן מתחילה לבלבל את הראש ואת המוח. כמה אני מוכן? מה לא עשיתי? איזו הכנה טכנית עוד נדרשת? מה פרוטוקול התזונה? בינתיים, מתחם הסיום ושער הסיום מוקמים. לכאן צריך לחזור, וכבר נגלית התשובה לשאלה שליוותה את המתחרים בחודשים האחרונים – Are you tough enough?. מי שיחצה את שער הסיום יזכה לראות את התשובה מתנוססת מעליו – I'm tough enough. הם עוד לא יודעים עד כמה.

ביום חמישי, נהירה אחרונה לאילת. גונב שחיית בוקר נינוחה עם רפי פרחי לפני הבלגאן הגדול. כל המתחרים מגיעים, נלקטים ומקבלים ערכות משתתף. האקספו בטירוף. כל העסקים שם, ורחוב האקספו שוקק פעילות, שיחות ומסחר ער. התרחשות של כיכר שוק תוססת. הרצאה של סגן אלוף העולם לשעבר, כריס לייטו, ושל עיתונאי הטריאתלון הבכיר טימותי קלרקסון, ועכשיו תדריך.

לראשונה בהיסטוריה של ישראמן, אולם תיאטרון WOW לא מספיק כדי להכיל את המשתתפים. נדרשות שתי "הצגות" של התדריך כדי להכיל את כולם. מנהל התחרות, בועז ריבק, קצר וענייני. הפרטים חשובים. טובי אנשי הברזל, והטריאתלטים כאן. מקצה השלשות הביא איתו גם כמה מבכירי רוכבי האופניים בישראל, שחיינים מצוינים ורצים מצטיינים. זה האירוע היחיד בו מיטב הספורטאים מכל שלושת ענפי הספורט הללו נפגשים ומתחרים יחדיו זה לצד זה.

ערב מתחיל לרדת. כל המסלולים מונחים, מסומנים ומשולטים חוץ ממסלול השחייה – אותו הרשויות מאפשרות להניח רק לפנות בוקר התחרות. הפקדת אופניים, שקיות משתתף T1 וכמובן T2, ארוחת ערב וזהו. צלמי טלוויזיה מסיימים עוד יום צילומים, הספורטאים מתכנסים בתוך עצמם, מתכוננים. רוצים לישון כמה שיותר, אבל מתהפכים במיטות.

שחייה
לפני הזריחה קרוב לאלף איש ואישה עטויי חליפות שחייה שחורות על קו המים. חלקם כבר רטובים אחרי חימום קריר, חלקם יירטבו במלוא הגוף לראשונה רק עם הזינוק. יש דברים שאדם יודע שעומדים לקרות, אך הם בכל זאת מכים בהפתעה. כזהו הזינוק של הישראמן. פתאום זה מתחיל. הלו? מה קרה? כאיש אחד  מתחילים כולם לערבל את המים בחצי החשכה, והים מתחיל לגעוש. זהו, זה התחיל.

אני מתכונן בים לזינוק למקצה החצי. פוגשים חברים – צפריר פרקיס ממכבי חיפה, אחותי, ועוד. ברור שאחרי הזינוק כבר לא נמצא אף אחד. פתאום בום! מתחילים. ראש במים ומתחילים לעבוד. מה קרה לים האילתי השקט? 363 ימים בשנה יש באילת רוח צפונית, ויומיים בשנה רוח דרומית, ואנחנו אוכלים את הרוח הדרומית. גלים בחוף אילת מקשים על השחייה והראות. מכונת הכביסה עובדת חזק ב-300 המטרים הראשונים, שמיים מעוננים מסתירים את השמש הזורחת. כל אלו מקשים על הניווט. מגיעים למצוף האחרון ומכאן פנייה חדה ימינה חזרה לחוף. בשביל שחיין שלשות, כאן המקום לשחרר. הזדמנות לתת פוש חזק ולעקוף. יוצאים החוצה ומתחילים את הריצה. הנה סוד קטן שרק שחייני השלשות יודעים – הריצה הזאת של 400 המטרים קשה יותר מהשחייה כולה. הרוכב בשלשה שלי, דייב דובקות, כרגיל מתוח – צועק לי מתחילת הירידה ל-T1. הצ'יפ יורד והוא בדרך. מבחינתי, הקטע התחרותי הסתיים והעבודה מתחילה.

במקצה החצי, שחיין שלשות בן 23 יצא ראשון מהמים. אחריו אנדרס סטמפה הגבוה מדנמרק. רועי אגמון בן ה-45 שמתאמן במסלול לידי בגבעת חיים יוצא שלישי וממשיך למסלול האופניים של חצי הישראמן. במקצה המלא, אריק פרי ושגיא שטיגמן מסיימים ראשונים בין שחייני השלשות. זמן קצר אחריהם עוברים על פנינו פטר ואברוסק הצ'כי, הגרמני מארק פשבזין טופח לו על השכם כשהוא עוקף אותו בעלייה לכיוון מלון ספורט ו-T1. בארט קאנדל ההולנדי בן ה-22, יוצא כמה דקות אחריהם. החבר'ה האלו לא משחקים.

יחסית להיות הולנד מעצמת שחייה, למשלחת הכתומה שהגיעה לישראמן יש עוד מה לשפר באגף הימי.

אופניים
עולים על הכביש. ברכב ליווי אנחנו חולפים על פני ההמונים שמטפסים לכיוון נטפים. הרוכבים לכיוון הלוך נראים מצוין. בהמשך כולם יבינו שהרוח עבדה לטובתם בעלייה.

הראשונים כבר מתחילים לחזור מסיירים. בראשם אנטון מיכאלוב, אלוף ישראל ברכיבה נגד השעון שמשתתף בשלשה. אחריו הדני הגבוה אנדרס סטמפה שועט. אני מזהה את רוכב השלשה שלי, דייב דובקות, בקרב לא פשוט מול רוכבים אחרים – עמוס וולף ונני מעוז. נלחמים מול הרוח. בחזרה ל-T2 לקראת הגעת הראשונים. רואים אותם מתגלגלים בירידה ממחסום נטפים. אנטון מיכאלוב מגיע ראשון. בין מתחרי חצי הישראמן אנדרס סטמפה הוביל עד הק"מ ה-85 ברכיבה, אבל ליאור זך מאור מקבוצת זון 3, מפתיע ומגיע ראשון לשטח ההחלפה. אחריו רוכב בירידה אנדרס סטמפה, אבל בסוף הירידה סטמפה מתחיל לרוץ עם האופניים ביד לשטח ההחלפה. השרשרת שלו נקרעה 5 ק"מ לסיום הרכיבה, והוא רץ 5 ק"מ עם האופניים ביד. מתוסכל ועצבני יוצא הדני לריצה. מאארטן ואן קויג' ההולנדי, שלמרות תנאי המסלול הקשים והתארכות מסלול חצי הישראמן בערך בק"מ,  מגיע שלישי להחלפה בתוצאת רכיבה מצוינת של 3 שעות בלבד (גם השנה הוא הרוכב המהיר ביותר מבין משתתפי חצי הישראמן).

בארט קאנדל ההולנדי שמוביל את הישראמן המלא טס דרך T2 ומסתובב חזרה להקפה שנייה. אחריו מארק פשביזין הגרמני ושלישי פטר ואברוסק הצ'כי. על המסלול אנחנו מצטרפים למחלקי השתייה נוזלים בתחנות. ההפרשים בין כל השלושה בערך דקה. בארט ראשון, מארק שני ופטר שלישי.

סיבוב שני על ההר, והטרמפיסטים שלי הם כריס ליאטו וחבורתו. לצדי, ליאטו נותן פרשנות מעניינת. לדעתו פטר הצ'כי ינצח במרוץ. לטענתו פטר משייט בקצב אחיד לכל אורך התחרות, ולא הורג את עצמו בשום שלב. ליאטו מסביר שפטר מתחרה באיש ברזל בערך אחת לחודש (פטר השלים כבר כ-125 תחרויות איש ברזל) ויודע לחלק כוחות היטב. פטר אכן עובר להוביל, מארק הגרמני קרוב אחריו ובארט קאנדל חזר אחורה. זה גם סדר היציאה שלהם מנקודת ההחלפה לריצה.

סיבוב אחרון אני עושה על מסלול האופניים – לקראת שעת ה-Cut-off. החושך מתחיל לרדת, הצבא והמשטרה מתחילים ללחוץ והרוכבים המאחרים עולים לאוטובוס המאסף. שניים אחרונים מצליחים בדקה ה-90 להיכנס ל-T2 ולברוח ממנו בריצה לפני הקיפול.

לכל האחרים ששרדו את הרוחות הקשות אך איחרו את שעת החיתוך – המזל שיחק לרעתם. רוחות חזקות במיוחד הן שמנעו מרובם להגיע בזמן. ביום רגיל הם היו עושים את זה. וצריך להתחיל גם להסתכל להם בעיניים ולדבר איתם על נושא השחייה. אם חלקם הגדול היה יודע לסיים את השחייה ב-1:30 שעה במקום בשעתיים, בעיית הזמן של רובם הייתה נעלמת. ההשקעה בשחייה, שחלק מאנשי הברזל נוטים לזלזל בה, מקבלת משנה חשיבות לנוכח שעת החיתוך של מסלול האופניים בישראמן. קשה לעבור את שעת החיתוך בתחרות הזאת ללא אימוני שחייה מספקים.

ריצה בירידה למטה אנחנו עוקבים אחרי קרב הריצה במרחק המלא. הסדר עדיין נשמר, אבל מארק הגרמני נראה מתקשה. דווקא בארט קאנדל הצעיר, שליאטו חשב עליו שהוא גמר את התחרות, נראה נחוש ללחוץ קדימה. הפער בין השלושה מצטמצם. בנקודת הסיבוב הדרומית השנייה, ואברוסק מוביל ב-8:56 שעות, פשביזין שני ב-8:59 שעות וקאנדל שלישי ב-9:00 שעות. לא ייאמן שאחרי 4 ק"מ שחייה, 180 ק"מ של רכיבת אופניים אימתנית ומעל 25 ק"מ ריצה, רק 4 דקות מפרידות בין כל שלושת הראשונים. גם אצל הישראלים הקרב בין תום מרמרלי לאמיר בכר צמוד. הפער ביניהם באותה נקודת סיבוב דרומית של ההקפה השנייה, עומד על 9 דקות בלבד. בחצי המרחק, ליאור זך מאור סיים את הריצה ב-1:30 שעה והצליח לשמור על הפער מהדני הענק. זך-מאור מסיים ב-5:11 שעות ולוקח את המקום הראשון בחצי המרחק. כמה דקות אחריו מגיע הדני אנדרס סטמפה וממרר בבכי דקות ארוכות על השרשרת שנקרעה והקרב שאבד. שלישי מגיע מאארטן ואן קויג' ההולנדי. בשלשות החצי, תחרות קשה, ודרמות. רץ השלשה של אנטון מיכאלוב ותומר פיינגולד מתעלף מאות מטרים בודדים לפני קו הסיום ולא מסיים את המרוץ.

אביב אמיר

השלשה של זון 3 – ניר מנחם, אלדד ורדי ואופיר פרידמן (בקבוצת גיל עד 119), מסיימת ראשונה כללי ב-5:12 שעות–דקה אחרי מאמן הקבוצה ליאור זך מאור. בין השלשה של גלעד קובו לשלשה שלי קרב צמוד בשלשות לגילאי 120+. רונן הר-נוף, רץ השלשה של קובו (ששחה) ועמוס וולף (רכב על האופניים), יוצא לריצה בערך דקה לפני אביב אמירי – רץ השלשה שלי ושל דייב. הר-נוף, מרתוניסט של 3:02 שעות בשנה שעברה, כמו נורה מלוע של תותח ושועט בירידה. כמה קילומטרים מתחילת המישור, הר-נוף מתחיל להיתפס. הרגליים נעצרות. הירידה מרמה וגובה מחיר. אביב אמירי עובר אותו, והשלשה שלי מסיימת שנייה כללי וראשונה בקבוצת גיל 120 +. כמו שאמרו פעם – To finish first, first you have to finish. הלחץ התחרותי בשלשות גבה מחיר כבד גם מרצים מצוינים ומנוסים מאד. כל זה לא מפריע לאמיר שילה, טרי ממרתון טבריה לפני שבועיים, לשרוף את מסלול חצי המרתון ב-1:22 שעה.

בשלשות המלא, אריק פרי ושגיא שטיגמן הגיעו ביחד לסיום השחייה, אבל מכאן העלילה רק מסתבכת והולכת. בסופו של דבר, שטיגמן (שחייה), שי סלניקיו (אופניים) ויעקב קורח מנצחים את תחרות השלשות במרחק המלא. קורח, הרבה אחרי גיל 50, רץ את מרתון שיקגו לפני שלושה חודשים ב-2:54 שעות וכרץ שלשה בישראמן השני שלו, מפרק את המסלול ב-2:58 שעות–אחת מריצות המרתון המהירות ביותר בהיסטוריה של הישראמן. השלשה של שי לביא, אילן קולטון ויוגב תלמי מסיימת ראשונה מבין השלשות הצעירות.
ליווי

שטיגמן (משמאל), קורח (באמצע) וסלניקיו חוגגים ניצחון במקצה השלשות של ישראמן סמסונג 2013

הרבה חברים ראינו וגם קצת ליווינו על המסלולים–את רועי אגמון, אייל שרצקי, יריב הלר, גיל בנימיני, לירון אברהם, ניר ברק, גבי אטל, יוגב תלמי, יוסי רייק, אמיר שילה, ועוד רבים. אבל שניים מעל כולם, משתתפים במרחק המלא. האחד, גדי חביב, משלים ישראמן מלא זו שנה רביעית ברציפות. השני, אלעד בוכניק, בישראמן מלא ראשון שלו (אחרי שבשנים האחרונות השתלט ביד רמה על חצי המרחק עם אופני מרידה משומשות של 700 ₪ כולל מע"מ ותוספות). גדי מסיים אחרי קצת יותר מ-13 שעות.

אני מחכה לאלעד, חבר ל"מסלול הפלאברה" בבריכת גבעת חיים, ופוגש אותו על הטיילת בהקפה האחרונה. מתחילים לרוץ יחד את הק"מ האחרון. אני עם מעיל וסנדוויץ' בבטן, ואלעד קליל ומאושר. "הייתה לי ריצה נהדרת" הוא אומר בשעה שאני מתנשף ומוריד את המעיל. "היה ממש תענוג" הוא אומר, כשאני מתחיל להזיע מכל נקבובית אפשרית. "מסלול הריצה היה מסומן מצוין" הוא מוסיף, ומתחיל להגביר לפיניש כשהסוף מרוחק לפחות עוד 800 מטרים, בשעה שאני מקלל שבכלל נכנסתי איתו לריצת הסיום הזו. במחווה עאלק ג'נטלמנית אני נותן לו לרוץ לפני בפנייה מהטיילת לכיוון הסיום–אולי הוא ירגיע את הקצב אם לא יראה אותי לצדו. זה לא עוזר, כמו סוס שמריח אורווה הוא עוד מגביר ואני רק מתכנן מתי אוכל להתנתק מהקטר השועט הזה. הישועה מגיעה בדמות אשתו, וכמו במרוץ שליחים אני מעביר אותו לידיה הנאמנות בהקלה מוסתרת היטב, לריצה זוגית בלולאת הסיום, בשעה שאני, כמו כדורגלן ישראלי אחרי 3 דקות של משחק, מחרחר בצד, כפוף ב-90 מעלות עם ידיים על הברכיים מחפש אוויר. מאיפה הגיעה הלחות הזאת לעזאזל?

אלעד מסיים ישראמן ראשון בריחוף של פרפר כאילו כלום, אחרי 14:14 שעות. נראה היה שהוא רק התחיל.

צל"שים
חלק מהצל"שים שלי מובנים מאליו, וחלק פחות. כמובן צל"ש ענק לקטוע הרגל עדי דויטש שסיים ישראמן מלא עם רגל אחת מלאכותית–כמה אפשר ללמוד רק מהתבוננות באיש כזה. לחי, העיוור, אחרי חצי ישראמן שני ברציפות. גבורתו וגדולתו בהפיכת הבלתי אפשרי לכמעט מובן מאליו – ובכל זאת, ממש לא מובן מאליו בעיניי. צל"ש לשחר צוברי שבטווח של חצי שנה מאולימפיאדה לא גדולה מבחינתו, הוכיח שהוא ספורטאי בנשמה, כשסיים נהדר חצי ישראמן לפני חזרתו לגלשנים (ועוד כיוון תנועה בים לקראת הזינוק לחצי הישראמן). ככה נראה ספורטאי אמיתי – איש שמתחרה חזק גם בענפים שאינם הלחם והחמאה שלו. עם הלך הרוח הזה, אני בונה על שחר צוברי לריו 2016. צל"ש לאנדרס סמטפה שסיים בדמעות אחרי שנקרעה לו שרשרת האופניים. צל"ש לכל משתתפי חצי הישראמן והישראמן המלא שעברו יום של רוח קשה, וסיימו אתגר ענק. צל"ש לקיבוץ רמת דוד שעודד בטירוף בפינת הטיילת ועד קו הסיום. צל"ש לקבוצת Myway גם על ההשתתפות שלה וגם על ההפעלה שלה את כיכר מרידיאן בצורה מעוררת השתאות. צל"ש גם לחברי קבוצת זון 3 שנתנו תחרות נהדרת כהרגלם. צל"ש לתיירים שהמשיכו לעודד לאורך הטיילת עמוק לתוך הלילה. צל"ש לעברי לידר – ספורטאי בתוך עמו – עם של ספורטאים. צל"ש ליו"ר איגוד הטריאתלון יובל חץ שהרקיד את מתחם הסיום אחרי שסיים את הישראמן המלא.

ישראמן סמסונג מספר המסיימים

צל"ש גם למתחרים שאחרי מעל 150 ולעתים 170 ק"מ הורדו מהמסלול בגלל ה-Cut-off עם מרורים של אכזבה בפה, אבל עם רוח ספורטיבית שיודעת לקבל את העובדה שרק מי שנכשל יידע גם להצליח. צל"ש לצוות המנהל והמארגן בראשות בועז ריבק, ולצוות הטכנולוגי בראשות אילן סידי. צל"ש ענק ליעקב מלכה ולכל עיריית אילת שכל שנה מתעלה על עצמה ועושה חשק לתת בחזרה. צל"ש לרפי פרחי ויעל מקל – שני גנראטורים אנושיים שהדליקו את מתחם הסיום יותר מ-12 שעות ברציפות.

צל"ש ענק לסמסונג! לא זוכר שראיתי את המתחרים שלהם נותנים חסות לאירוע של קהילת הספורט – וזו כבר סיבה מספקת מבחינתי לקנות רק סמסונג.

תאונות
אי אפשר בלי להזכיר את שתי תאונות האופנועים שהתרחשו. את הזירה של התאונה הקשה יותר ראיתי בעיניי. תאונת האופנוע המצערת, בה רוכב שהרכיב שופט, סטה לצד הכביש ונפל (דווקא בקטע ישר ומישורי ללא פניות) לצד הדרך. בדיעבד הודיעו כי לרוכב נשברה עצם הלסת ולשופט פציעה לא פשוטה בברך.

תאונה נוספת בין רוכב האופניים הצעיר בשלשות גיא למדן לבין רוכבת אופנוע. למדן, עם חתך ברגל, תפרים ואנטיביוטיקה, מחלים בבית כבר עם הפנים קדימה.

סיום
עד כאן ישראמן סמסונג 2013, תודה לכולכם ולהתראות בישראמן צפון 113 בעוד 4 חודשים, ובישראמן 2014.

חגי אשלגי
שואף לתנועה