יואב כפיר יצא למסע של 4 ימים לחגוג את יום ההולדת ה-50 שלו כשבסוף הוא השלים טריאתלון למרחק ארוך של 555 ק"מ עם 5 ק"מ שחיה, 500 ק"מ אופניים ו-50 ק"מ ריצה. את היום הראשון הוא התחיל בשחייה של 5 ק"מ מחוף בצת לאכזיב במים צלולים וקרירים. ליוו אותו 4 שחיינים ו-4 קייקים, חברים ומשפחה. משם הוא יצא לרכיבה של 140 ק"מ רכיבה עם 6 רוכבים ו-2 רכבי ליווי.

היום הראשון

היה זה שמונה בבוקר של יום שישי ה-29 באפריל 2022. חגי אשלגי שליווה אותי בשחייה אמר לי: "יאללה, תתחיל לשחות, כולם יצטרפו אליך". נכנסתי למים הצלולים והקרירים בבצת והתחלתי. לא מאמין שזה קורה. שנה שלמה תכננתי לי יום הולדת 50 למרחק של 555 ק"מ שחייה, רכיבה וריצה, והנה זה קורה. הסתכלתי ימינה ושמאלה – חגי, אורי ויונתן שוחים לידי. בצדדים 4 קייקים צהובים עם חולצות ה-555 הוורודות. מיכאל ודניאל על אחד, איתן ושירה על השני. אורי אחי ואביתר על השלישי ואריק בעלה של ברנית על הרביעי. מדהים.

חגיגת סבולת. יואב כפיר (שני משמאל) והשחיינים שליוו אותו | צילום: באדיבות יואב כפיר

חיוך גדול מתחת למים ואני שוחה. מזל שכולם שוחים מהר ממני. ככה לא אצטרך להתעכב. הגענו לאי עם שחפים ודגים. הרגשתי כמו בסרט. כולם מבסוטים. אחלה אווירה. המשכנו. קילומטר לפני הסוף שירה ואיתן במים והקייק הפוך. שחינו אליהם. כל הציוד שלי שהיה שם צף במים. "מיכאל הוציא להם את האוויר", אמרה שירה . לפני שהספקתי לכעוס, חגי אמר: "בוא נמשיך, יש לך יום ארוך". השעון הראה 6.5 ק"מ בקצב 1.36. השעון של אורי הראה 5.4 ק"מ בקצב 2. כיף שגם השעון שלי מפרגן לי לכבוד יום ההולדת.

תכננתי לאכול משהו לפני הרכיבה- הילדים היו עסוקים בחילוץ הקייק אז ויתרתי על אוכל ואחרי תמונה ותדריך של שי, יצאנו. שי, קרן, ירדן, הראל ואני. רכב הליווי עם הילדים הגיע לאחר מכן. כביש לא סימפטי עד אחרי חיפה. המון תנועה. משם התחלנו להעביר הילוך. אחרי עין הוד ו-60 ק"מ עצרנו בתחנת דלק לאכול ולשתות. אורי ומיכאל הגיעו אחרי שחילצו את הקייקים. לארה עם הילדים גם. איזה כיף. אבא שלי חיכה לנו כבר שעתיים בזיכרון, מפטפט עם דרור שהגיע אליו ונסעו יחד. בזיכרון הצ'קלקה עברה לאבא שלי ששחרר את הילדים לנסוע לתל אביב בעוד ששי מחליף לקרן צמיג ששמתי ברכב ליווי אחרי 2 פנצ'רים.

דרור הצטרף. 6 רוכבים. אני מחייך מאוזן לאוזן ולא מאמין איזו אחלה יום הולדת יצאה. כולם מבסוטים, צחוקים והקצב טוב – 29.6 קמ"ש ממוצע. בחדרה הראל חותך ואנחנו ממשיכים לצומת הכפר הירוק. שם פוגש אותנו קוטיק על אופניים חשמליים ומחליף את אבא שלי שממשיך לג'ויה. קוטיק מפנק אותנו בארטיקים ואנחנו מגיעים לג'ויה לפגוש את עופר, מירבי ודנה שהגיעה להגיד שלום. יושבים לארוחה עם הילדים, דרור ואבא שלי. עייפות מתחילה להגיע ואני רוצה לסיים את היום ולישון לקראת ריצת ה-50 ק"מ למחרת. ממשיך ברכיבה לפארק הירקון. שם מחכים לי אבי ורדי וגדעון, חיבוקים, צחוקים ואני מתנצל שחייב לסגור את היום.

מסע רכיבה של 500 ק"מ | צילום: באדיבות יואב כפיר

מגיעים לדירה של חגית שפינתה כדי שנוכל להרגיש בבית ולא במלון. ממש כיף. מקלחת טובה, הטענה של הפנס, מחשב הריצה והילוכים של האופניים, תדרוך לילדים שייפגשו אותי מחר בראשון לציון כך שיוכלו לישון אחרי שאני מתחיל ולמיטה. בלת"ם רציני ואני מבין שיכול להיות שאני מסיים את המסע עכשיו. הילדים נרתמים לעזרה, בזכותם מצליח לישון 2-3 שעות עד שמישהו מתקשר. לא ייאמן. באמצע הלילה. קם – מסתכל על הטלפון – זה השעון המעורר.

היום השני

4 בבוקר. קוטיק מחכה לי ב-4.50 מתחת לדירה עם אופניים רגילים. יורד. חושך. הזוי אבל בגלל השרב המגיע – אין זמן לבזבז. בנמל תל אביב מחכה יעד ורץ איתנו עד יפו. מכניס פיתה עם זעתר, שותה, תמונה עם יעד, קוטיק ואני ממשיכים עד חוף ראשון לציון. אחרי 10 דק' רכב הליווי עם הילדים מגיע. איתן יוצא בריקודים. 7 בבוקר וכבר חם מאוד. דניאל נותן לי מים קרים, חיבוק לכולם ואיתן ואני מתחילים לרוץ. מסתבר שהעליתי לשעון את המסלול הלא נכון. צריך לנווט עצמאית. כבר חם מאוד, הרגליים כואבות וממש לא בא לי לתפור קילומטרים סתם.

התברברות קלה ומצאנו את שביל השטח שחיפשנו. מה שלא ידענו זה שהוא בחול ים עמוק. איתן אומר לי: "כמו גיבוש שייטת" ואנחנו ממשיכים להגיע לכורכר זרוע באבנים מעצבנות עם שביל מחורץ בנקיקים שעולה ויורד כשכבר 30 מעלות פלוס. הילדים בנקודת המפגש הבאה בה מיכאל אמור להחליף את איתן. פתאום השביל נחסם בביצה ארוכה. אי אפשר לעבור מהצדדים. בצדדים המרוחקים יותר יש צמחי פטל, סוף צפוף. חוזרים אחורה, דרך הקוצים, נזהרים, מנחשים ורצים בצידי כביש 4. הגענו לרכב הליווי. חיבוקים, מים מדניאל, צילומים משירה. מיכאל מחליף את איתן. אומרים שזו הכנה להר לעמק שבועיים אחר כך. פעם ראשונה ב-8 שנים האחרונות שלא ארוץ איתם בקבוצה המשפחתית עם חברים אחרי ששנה שעברה לקחנו מקום שני והשנה, כדי שהקבוצה תרוץ מהר יותר, הודחתי מהסגל.

מזעקי מגיע. מיכאל, מזעקי ואני יוצאים. עוד ניווטים, חום של 35 מעלות, רוחות ואובך והיכולות הקוגניטיביות שלי לא מספיקות לניווט איכותי. משאיר להם. רץ בלי מים – הניווט האריך את הדרך. מצאנו בית ליד פרדס. בחוץ שרב ורוחות. שומעים את המזגן פועל. אף אחד לא יוצא החוצה. קראתי למזעקי למלא את הפלייסק במים מצינור. אחר כך כששתיתי את זה היה נראה לי שמדובר במי שופכין שטוהרו. מיכאל מסיים בכפר הנגיד ומזעקי ואני ממשיכים. שביל כורכר ארוך, בלי צל וחם. נזכר בסצנה של המדבר ב"טוב הרע והמכוער". 4 ק"מ לפני הסוף הבנתי שאני מסיים את זה. הקצב היה בסדר. 6.07 דקות לק"מ בלי העצירות. אוכל, שתייה ומזגן מאוששים אותי אצל דוד שלי בגדרה, ורדי מגיע עם הבן ובת הזוג ללוות ויוצא ברכיבה הביתה לעמק האלה. קצב מהיר מאוד לתוואי הזה-28.9 קמ"ש.

"הגוף הדהים אותי" | צילום: באדיבות יואב כפיר

היום השלישי

ארוחה עם חברים שהביאו פסטה, מקלחת ושינה טובה ויציאה עם אור ראשון ב-6.15. מיכאל ואיתן המשיכו לצבא/שנת שירות ויונתן, שירה ודניאל ברכב הליווי. הירידות בערד אחרי 100 ק"מ היו כיף גדול רגע לפני שוב 35 מעלות בים המלח ורוחות פנים שפשוט הפכו את הרכיבה לאיטית ומאוד קשה. עצרתי לשפוך מים על הראש. יש לי עוד 100 ק"מ בחום הזה ומחכה שהרוח תשתנה. זה לא קורה. הרכיבה איטית ולכן הרבה יותר זמן בחום. מזעקי כתב לי יום קודם: "אתה מנוסה ומאומן. שמור על עצמך". כשראיתי שאני מסתכל על השעון כל כמה מאות מטרים באופניים, התחילו כאבי בטן מוזרים וגם בברך כאבים שלא הכרתי. הבנתי שלזה הוא מתכוון, עצרתי. עם תשישות אוכל להמשיך. ברך זה משהו אחר. נכנסתי לרכב הליווי של הילדים, מזגן, קרח על הברך, שתייה וקצת אוכל מתוק עשו את שלהם ואחרי חצי שעה התפלאתי לראות איך עפתי את ה-40 ק"מ האחרונים לצוקים.

שקיעה מדהימה במדבר ולילה ארוך וטוב. ב-6 בבוקר פוגש את יואב מרדכי שהגיע בלילה מהמרכז וישן ברכב כדי ללוות. הוא מגיע עם פק"ל קפה. אמרתי לו שאנחנו כבר אחרי שעת גג ויצאנו לפגוש את יוסי אסולין שהגיע באוטובוס מאילת. 6.15 התחלנו לרכב. שוב רוח פנים. למזלנו היום היא התחלפה וטסנו לאילת בקצב 33 קמ"ש ממוצע את ה-130 ק"מ האחרונים.

הגוף הדהים אותי. יכולתי להמשיך ובקצב טוב. לא צלעתי, הגוף לא היה תפוס – גם אחר כך. חוויה לכל החיים.