יש כאלה שיגידו שאימוני טרום העונה של דונלד סנפורד בארצות הברית, עם המאמן טרבור גרין ומדליסט הארד האולימפי לאלונדה גורדון, היו הגורם העיקרי להצלחתו באליפות אירופה. אם תשאלו את סנפורד, הוא דווקא מעדיף את האימונים בארץ, ואת החזרה לבית בקיבוץ עין שמר, אל אשתו דניאל ובתו איימרי.
תמיד בחר בדרך שלו. דונלד סנפורד (ליחצו להגדלה) | צילום: ארנון עצמון
סנפורד תמיד בחר בדרך שלו. הדרך לחזר אחרי הכדורסלנית הישראלית ששיחקה ולמדה במכללה שלו באריזונה, הדרך לעזוב את המשפחה והחיים הנוחים בארצות הברית כדי לעבור למדינה קטנה אי שם במזרח התיכון, והדרך להגיע להישגים גדולים בריצת ה-400 מטר גם אם אין תמיד מאמן אישי לידו או יריבי אימון ברמה גבוהה.
את ההישג האחרון, מדליית הארד באליפות אירופה בציריך, הוא מייחס בעיקר לשיפור בזמן התגובה שלו. כל מי שעקב אחרי סנפורד בשנים האחרונות, הופתע לראות שבאליפות אירופה הפתיחה שלו הייתה הרבה יותר חזקה.
אם לפני שנתיים בהלסינקי זמן התגובה שלו לזינוק במקצה הגמר היה 0.189 והוא היה האיטי מבין כולם, הפעם זמן התגובה שלו בחצי הגמר למשל היה 0.137 שניות ואף אחד מבין 24 הרצים בשלב הזה לא זינקו מהר יותר. השיפור של סנפורד הוא מדהים.
"אני אוהב לעבוד קשה, ובשבועות האחרונים הקדשתי המון זמן לנושא של העבודה על הזינוקים, וזה היה כאן בארץ בהדר יוסף. כשאני מתאמן בארץ אני עושה את זה יחד עם אמרי פרסיאדו (אלוף ישראל ב-100 מטרים) וראובן מג'ולה, ואלה שני רצים מאוד איכותיים לדעתי. אני מאוד נהנה להתאמן איתם". אגב, מאמנם של השניים צבי בלון מסייע גם לסנפורד באימוניו בארץ.
אין ספק שהשבוע שעבר מאז שסנפורד חזר לארץ משוויץ עם מדליית הארד על הצוואר היה שונה ומיוחד. אחרי הכל, מדובר באתלט הישראלי השני בכל הזמנים שזוכה במדליה באליפות אירופה מאז אלכס אברבוך.
היתה כתבה מפרגנת בחדשות ערוץ 2 והייתה כתבה מרכזית ב-7 ימים, אלא שסנפורד, בעצת מקורביו, דאג שלא "לקפוץ מעל הפופיק" ולהישאר אותו ספורטאי צנוע שהיה לפני ציריך.
"זה היה מאוד נחמד לחזור הביתה, כי הבנתי שההישג שלי היה גדול. מצד שני, האנשים הקרובים אליי שזה המשפחה והחברים דאגו שאשאר מרוכז ושאחזור מהר מאוד לאימונים שלי".
לפי סנפורד, גם הבת איימרי לא התעניינה יותר מדי במדליה כי אם בעובדה שאבא שלה בבית. "זה החלק הטוב בלהיות אבא", הוא מספר: "זה שאתה חוזר הביתה וכל מה שהיא רוצה ממני זה פשוט שאני אהיה איתה, שאבא יהיה איתה. המדליה לא באמת חשובה לה".
העבודה על הזינוקים הוכיחה את עצמה. סנפורד | צילום: דניאל קמחי
"אני בכושר הטוב ביותר אי פעם"
כשסנפורד המריא לציריך עם המשלחת הישראלית לאליפות אירופה מבצע "צוק איתן" היה בעיצומו. למרבה הצער זה היה כך גם כשהם חזרו, וגם שבוע אחרי , כשאנחנו משוחחים עם האתלט הישראלי מספר 1 לשנת 2014.
אבל סנפורד, כמו ישראלי אמיתי, שומר על הרוגע שכל כך מאפיין אותנו בימים הקשים האלה ומסביר למה הוא מנשק את הדגל ומניף אותו בגאווה גדולה. "אני ישראלי. אשתי נולדה כאן וגדלה כאן, וגם הבת שלי נולדה כאן וגודלת כאן. מן הסתם, אני חושב כל הזמן על המדינה ועל מה שקורה כאן.
"גם אני אומר לקרובי משפחתי בחו"ל שיש לנו צבא חזק ששומר עלינו, גם אני חושב על החיילים הרבה, גם אני מכיר חיילים שהשתתפו במדינה. אז בתחרויות יש לי את הדרך שלי לומר תודה למדינה הזאת. כשייצגתי את ישראל בפעם הראשונה בשנת 2012 הרגשתי שנפטרתי ממשקל כבד מהכתפיים. זו היתה הרגשה מאוד מיוחדת, ממש התרגשתי".
החדשות הטובות הן שההתרגשות של סנפורד בדרך כלל באה לידי ביטוי בהופעות מוצלחות ברגע האמת. באליפות אירופה ב-2012 הוא שבר את השיא הישראלי, וגם במשחקים האולימפיים באותו קיץ, כשהוא איבד על נעליו רגע לפני הזינוק, הוא עדיין הצליח לשבור את שיאו הישראלי עם נעליים שכלל לא התאימו לו.
השנה הוא חזר על זה, והמשימה הגדולה הבאה שלו תהיה אליפות העולם בקיץ 2015 בבייג'ינג, שם הוא ינסה לרדת מגבול 45 השניות. פעם זה היה אלכס אברבוך, שכל המדינה שאלה אותו מתי הוא יעבור את 6 המטרים בקפיצה במוט. אז היום, תתרגלו, מדובר בסנפורד והשאלה היא מתי הוא ירוץ מהר יותר מ-45 שניות?
"זו השאלה, ללא ספק. האם זה יגיע? אני מאמין שכן כי אני מרגיש שאני בכושר הטוב בחיי ושעדיין יש לי עוד מה לשפר. לכן אני חושב שזה אפשרי מבחינתי לרדת מזמן של 45 שניות".
אגב, כשמסתכלים קדימה אל אליפות העולם הבאה חייבים לשים לב לנתון הבא. באליפות העולם הקודמת כל 8 הרצים שעלו לגמר ירדו מזמן של 45 שניות ורק שניים מהם היו אירופאים.
המשמעות: אם סנפורד מפנטז על גמר באליפות העולם או על גמר אולימפי ב-2016 הוא יצטרך לשפר את שיאו בצורה משמעותית, אפילו יותר לכיוון תוצאה של 44.80.
בינתיים, סנפורד יהנה בחודש הקרוב מהפריבילגיה של להיות מדליסט באליפות אירופה. זה עוד לא אומר שהוא מוזמן לתחרויות מסבב ליגת היהלום שרשימת המשתתפים בהן נסגרה כבר מזמן. מצד שני, הוא שוב האתלט השני אחרי אלכס אברבוך שעושה היסטוריה, והפעם בתור מי שייצג את אירופה בתחרות הגביע הביניבשתי שתתקיים בחודש הבא במרוקו.
סנפורד ייצג שם את הנבחרת האירופית. תחרויות גדולות באירופה? לזה כבר נחכה בשנה הבאה, אבל האמת היא שהדובדבן שבקצפת זה אליפות העולם, וכמה נרצה לראות אותו שוב מנשק את הדגל בזירה המכובדת ביותר של מלכת הספורט. ואם אפשר אז שלוש פעמיםף במוקדמות, בחצי הגמר ובגמר.
