רועי קלמר התחרה ב-UTMB במקצה ה-100 ק"מ CCC וסיכם אותו במיוחד עבור אתר שוונג.

זהו. 22:00. הציוד מוכן. תיק רזרבי קטן עם ביגוד חם, בקבוק משקה היפוטוני, חטיף אנרגיה, תרסיס נגד שמש וקרם נגד שפשפות, מונח על השטיח מקיר לקיר ליד דלת חדר המלון הקטן והצנוע מוכן ומזומן למחר בבוקר לשרת אותי בשעות הבודדות, המתוחות והקרות עד 30 דק' לפני הזינוק, אז אפקידו בידי המארגנים שישלחו אותו לנקודת הסיום ואותי אל התחלת המרוץ הקשה, הארוך, הגבוה והממושך בחיי.

מסלול של 100 ק"מ (קטגוריית מרוץ CCC) עם 6,100 מטרים טיפוס מצטבר מסביב לרכס המון בלאן המרהיב והאימתני כאחד. לידו מונח ווסט הריצה הכבד עם מקלות הריצה וכל ציוד החובה למרוץ, כמה שכבות של ביגוד חם, מעיל ומכנסיים נגד גשם, כפפות לקור ועוד זוג לגשם, כובע גרב, שקית עם זיפר לליקוט מזון בתחנות בדרך, כוס רב פעמית, שמיכת מילוט, תחבושת אלסטית, משרוקית, תעודה מזהה, 2 פנסים עם סוללות רזרבה, פלסטרים מיוחדים וקרם נגד שפשפות לכל צרה שאולי תגיע, חצי ליטר עם מים ועוד חצי ליטר עם היפוטוני, 8 כדורי מלח והרבה אנרגיה זמינה ארוזה בתצורותיה השונות, 2 ג'לים, 2 חטיפים, 3 עוגיות וחבילת סוכריות. השעון מוכן על היד עם 100% סוללה ומסלול המרוץ, על הפטמות כבר מודבקים בחוזקה הפלסטרים נגד שפשפות והטלפון הנייד עוד יבלה את הלילה במטען עם פתק גדול לידו שלא אשכח בבוקר להכניסו לווסט.

"בתחנות ההזנה עובד מהר ומפוקס" | צילום: דודו דאנו

ליד מיטת היחיד, על שולחן הכתיבה מעץ עתיק, מונחים ומקופלים בקפידה מכנסי המרוץ הנוחים השחורים ועליהם החולצה הלבנה המנדפת שאני כל כך אוהב לרוץ איתה, ובסמיכות כובע שחור קליל ואופנתי ועליו נחים משקפי שמש שימתינו שם בסבלנות לעשות את תפקידם בהמשך היום כשהשמש תעלה. מספר החזה 3505 עם צ'יפ המעקב שכבר מחובר לרצועת הגומי וכאילו שרק מחכה כבר למחר בתשע בבוקר לזנק במהירות כדי שיוכל להתחיל לזמזמם בכל תחנות הביקורת במסלול. מתחת לשולחן, כמו חיילים, מסודרים זוג נעלי ריצת השטח ועליהם נחות בשלווה זוג הגרביים הלבנות והנקיות. ימין לימין ושמאל לשמאל. לא יהיה זמן בבוקר לקשקושים ומחשבות. בבוקר אצטרך לעבוד על אוטומט.

מזנקים

השעה 9:00 בבוקר בקורמאיור, איטליה אני מוכן לזינוק. 10… 9… 3… 2… 1… מזנק אסטרטגית בכוונה אחרון בגל הראשון, מתחיל במיקום כללי בערך 700. רץ 2 ק"מ ראשונים במעלה העלייה המתונה בול על פי התוכנית בקצב ממוצע 06:30 דק' לקילומטר ועוקף כ 160 משתתפים, מפלס דרכי להתמקם טוב בכניסה לפקק בסינגל, לא עם המהירים מדיי ולא עם האיטיים מדיי. דז'ה וו.

מראש הכנתי לי תוכנית עם 3 תרחישים. פסימי – 17:28 שעות, סביר – 17:03 שעות, אופטימי – 16:14 שעות. ככל שאני מתקדם במרוץ אני מרגיש יותר ויותר חזק ואני מחליט להתקדם על פי התרחיש האופטימי. מקפיד על כל פרט וניצמד בדקדקנות לתוכנית. מנהל את התזונה מהשנייה הראשונה, עובד בעיקר על פי קצבים בירידות ועל פי דפקים בעליות, עובד יעיל וחסכוני וממשיך לחלוף על פני רצים רבים וממשיך להתחזק ככול שהמרוץ מתקדם. נהנה מכל רגע. הנוף עוצר נשימה, מזג האויר מושלם, העידוד מטורף והאווירה יוצאת מגדר הרגיל. אט אט מוצא את מיקומי המדויק והתחלופה בין הרצים כבר מינורית. מי שמאחוריי איטי יותר ומי שמלפניי מהיר יותר. מספרי החזה שנקבעו לרצים מראש על פי מדד מרוצים קודמים מאששים זאת וסביבי נמצאים מספרי חזה דומים.

"זינקתי אסטרטגית בכוונה אחרון בגל הראשון של הזינוק" | צילום: דודו דאנו

בירידות אני לא לוחץ ומדייק בקצבים מהתוכנית, מגלגל רגליים קלות ויורד "בניוטרל", עוקף המוני רצים. בתחנות ההזנה עובד מהר, מפוקס ויעיל, אך טכנית, אני לא מצליח לעמוד בזמנים המצומצמים שהגדרתי מראש ואני נאלץ לחרוג במצטבר בכמה דקות בודדות (זמני 7 התחנות הסתכמו על פני כל המרוץ ל 41 דק' במקום ה 30 דק' שתכננתי). ובעליות… בעליות אני עולה חזק משמעותית מהמתוכנן ואפילו מפתיע את עצמי ובמקביל תמיד עין אחת על הדופק מוודא שאני לא עובד חזק מידיי. אני מקדים את כל הזמנים המתוכננים ולקראת הערב מבין שיתכן ואפילו אולי אצליח לרדת מ 16 שעות.

לאחר כ- 92 ק"מ (עוד כ 8 ק"מ ירידה לסיום) אני מקדים ב 28 דקות את התכנון האופטימי שלי ומגיע לנקודת "התקיפה" המתוכננת שלי בתחנה La Flegere בשעה 23:59 ובמיקום 289 כללי. בדיוק על פי התוכנית, בשלב זה ידעתי שלא אצטרך הרבה, אלא רק בוסט אחרון של אנרגיה קצרה וחזקה ואחלוף בזריזות בתחנה. לוגם 2 כוסות קולה, מסדר את המקלות ופותח בריצה הכי חזקה שאני יכול עד לשער הסיום תוך כדי עקיפת עוד 17 רצים. אני מסיים את ריצת חיי, בשעה 24:43 בלילה, כלומר זמן מרוץ כולל של 15:43 שעות (כ 30 דק' מהיר יותר מהתרחיש האופטימי), מיקום 272 כללי (מבין 2,113 משתתפים) ומקום 18 בקטגוריה (מבין 345 משתתפים). הישג בלתי נתפס מבחינתי ומעבר לכל מה שרק יכולתי לחלום.

ללא ספק זו הייתה ריצת האולטרה הטובה בחיי ומהתחקיר שעשיתי לאחר המרוץ להערכתי זה נובע ממספר סיבות. אפרט כאן 4 עיקריות:

1. הכנה

מי שמכיר אותי, יודע היטב, שאני חסיד גדול של הכנה דקדקנית. ההכנה בראייתי כוללת 3 אבניי בניין: גופנית, מנטלית, מקצועית. אתמקד הפעם ב 2 נקודות מקצועיות:

א. נקודות תורפה: כחלק מההכנה שלי למרוץ אני מנתח את נקודות התורפה שלי בהתייחס למרוץ הספציפי וחושב מה עליי לעשות על מנת להתגבר עליהן או לפחות לצמצם אותן עד כמה שניתן. במרוץ הזה למשל, נקודת התורפה הגדולה ביותר הייתה חוסר הניסיון שלי במשך, באורך ובטיפוס הצפויים לי במרוץ. עד עתה הזמן הרב ביותר שרצתי היה קצת מעל 8 שעות, המרחק הרב ביותר היה 56 ק"מ והטיפוס היה 3,600 מטרים. הייתה לכך משמעות עצומה מבחינתי ברמת התכנון. לפי כך, תכננתי ריצה מתפתחת שמתחילה באופן מאוד שמרני ולאט לאט מתגברת ואמיצה יותר. דוגמה נוספת היא ההחלטה האסטרטגית להתחיל דווקא אחרון בזינוק שלי כדי לייצר עבורי "מעצורים" שיווסתו אותי בהתחלה ויבנו את הבטחון שלי בכך שאעקוף הרבה אנשים בדרך ולא אתחיל חזק מידיי ואז בהמשך יעקפו אותי.

על קו הסיום של המרוץ | צילום: לילך דביר

ב. תכנית מרוץ: אני מקדיש הרבה מאוד זמן ומשאבים להכנת תוכנית מרוץ מפורטת עד לפרטים הקטנים ביותר ובשאיפה הכי מדויקת עבורי, התוכנית מבחינתי היא הבסיס להכול. היא הרעיון המסדר והמגדלור שמאיר את הדרך. היא מצמצמת את אי הודאות עד כמה שניתן, כך שגם וכאשר מגיעים הבלת"מים אני נמצא בנקודת זינוק טובה ויכול יחסית בקלות ובגמישות להגיב בהתאם. במרוץ הזה מחד פעלתי במשמעת אדוקה בהתאם לתוכנית אך מאידך גם בגמישות מחשבתית תוך שמירה על כללי המסגרת. למשל עבודה על דופק Zone 1-2 ובכל פעם שהדופק הגיע לגבול העליון מייד הורדתי מאמץ ונכנסתי חזרה לטווח של התוכנית. את הכנת קצבי היעד הכנתי לאחר תחקיר מאוד ארוך ומציאת "הרץ התאום" שלי בעולם שהתחרה כבר שנה שעברה במרוץ. חיפשתי רצים בעולם שדומים לי במאפייניהם (כושר, ניסיון, גיל, מין וכו') ובעלי דירוג דומה לשלי ולאחר שמצאתי שלושה כאלו חקרתי את המרוץ שלהם בכל מקטע ומקטע. זה נתן לי את הבסיס הראשוני לקצבים. בהמשך בעזרת צפיה בהרבה סרטונים של שנים קודמות במרוץ וניתוח תוואי השטח בכל מקטע חידדתי עוד יותר את הקצבים המתאימים עבורי לכל המקטעים.

2. תזונה

ללא ספק בתחום התזונה עשיתי ב-UTMB את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר. "אין אולטרה טובה ללא תזונה טובה". משפט אחד שמסכם את הכל. עבדתי רבות על התזונה במהלך האימונים אבל ההתבגרות האמיתית דווקא התרחשה אצלי בראש בשאמוני בימים שלפני התחרות. בעזרת חברים טובים למסע, רצי הרים איכותיים ומנוסים, עשיתי שינוי תודעתי והבנתי שאני בא להילחם על זה ללא פשרות בכלל. מכמה ימים לפני המרוץ ועד כל שניה ושניה תו"כ המרוץ. מהשנייה הראשונה שמרתי בקנאות רבה על העקרונות ואולי גם בגלל זה להפתעתי הכל גם הלך הרבה יותר קל וחלק. כל 30 דק' התראה בשעון להכנסת אנרגיה, הקפדה על הקלוריות הנדרשות לשעה, גיוון באוכל והתבססות בעיקר על אוכל "אמיתי" מהתחנות (תפוז, אבטיח, הרבה בננות, קרקרים, שוקולד מארס, גבינות ואפילו מרק מלוח וטעים), שתיית מים מרובה בהתאם לאיבוד הנוזלים, משקה אלקטרוליטים, משקה היפוטוני מיוחד לאולטרה שמתפרק לאט, כדורי מלח כל שעתיים ובעיקר המון המון גיוון לשמור על האיזונים הנכונים.

3. מקלות ריצה

"אנחנו לא יודעים מה שאנחנו לא יודעים". כל פעם מחדש אני מגלה עד כמה אני לא יודע דברים שהייתי בטוח שאני כן יודע אותם. לאחר שצברתי כבר הרבה מאוד קילומטרים ושעות רבות בריצה עם מקלות ואפילו השתתפתי לאחרונה במרוץ הרים קשוח באנדורה שהשימוש במקלות בו הוא קריטי, הייתי בטוח שאני כבר שולט מצוין בעניין. רצה הגורל ולמזלי השתתפתי בסדנת מקלות מדהימה כשבועיים לפני המרוץ. פשוט בלתי נתפס כמה למדתי בנושא ואיך זה שיפר את היכולות שלי בהרים. אני בביטחון יכול להגיד שזה הקפיץ אותי מדרגה כרץ הרים ולדעתי האישית זו סדנת חובה לכל רץ הרים. במרוץ הזה נדהמתי לגלות את רמת החוזקה שלי (וכן, גם בייחס לרצים אירופאים חזקים) בעליות הקשוחות וזה בניגוד מוחלט למה שהיה לי במרוץ באנדורה רק לפני חודשיים שם העליות היו נקודת החולשה הכי גדולה שלי.

מסיים במקום ה-18 בקטגוריית הגיל | צילום: לילך דביר

4. שעון

כלי העבודה הכי חשוב שלי במרוץ. מה אין בו? יש בו כל מה שרק אפשר לחלום עליו שיכול לעזור לי במרוץ והרבה מעבר. היו לי מספר מסכים כגון טיפוס מצטבר, גרף גבהים, מסלול עם התחנות והמקטעים. נעזרתי בהכול אך עבדתי בעיקר על מסך מפוצל ל-4 נתונים: מרחק הקפה, זמן הקפה, קצב הקפה ודופק. בכל תחילת מקטע על פי התוכנית שלי (היו לי 28 מקטעים כולל 7 תחנות הזנה) לחצתי על כפתור ההקפה. זה עזר לי כל הזמן לנהל את הריצה ולהיצמד לתוכנית המרוץ וכנ"ל גם לגבי התחנות. בכל כניסה לתחנה לחצתי על כפתור ההקפה וכך עקבתי כל הזמן על הזמן "שנישרף" בתחנה ומתי אני חייב להזדרז ולעזוב את התחנה.

מרוץ של מעל 15 שעות מכיל בתוכו הרבה סיפורים, מחשבות, תובנות ודיבור עצמי. ניסיתי לרכז כאן את הדברים העיקריים והמשמעותיים ביותר שעברו עליי על מנת לתת ערך, בתקווה שיעזרו למי מכם אפילו במשהו אחד קטן.

רועי קלמר הוא רץ, מאמן ובעל מועדון הריצה GRIT רצים למרחקים ארוכים

צילומים: דודו דאנו