לאחרונה התפרסמה בשוונג כתבה המתארת בצדק רב את המצב הקשה השורר מבחינת בטיחות רכיבת אופני כביש בכבישי ארצנו. ההנחה שהכותב נסמך עליה, כמו הרבה רוכבי אופניים אחרים, היא שספורט זה הוא אחד המסוכנים והקטלניים ביותר למתאמנים בארץ. בדומה, ישנם רוכבי אופניים שלאחר שהם מתחתנים ומקימים משפחות עם ילדים קטנים, נוטים להפסיק לרכוב באופני כביש, זאת משום שהם חרדים למשפחה שזה עתה הקימו. מגמה זו הופכת את רכיבת הכביש לתחביב בו אחוז הרווקים ואלו הנשואים עם ילדים בוגרים הוא גדול יחסית.
האם רכיבת כביש היא באמת כל כך מסוכנת? צילומים: Thinkstock
עוד כתבות בנושא
רק הזדמנות אחת להיפגע
זה לא סוד שההבדל בין אופני שטח לרכיבה על אופני כביש היא שבאופני שטח סביר להניח כי בשלב כלשהו ניפול וניפצע, וזהירות בעיקר על הכתף ועצם הבריח. לעומת זאת, ברכיבה על אופני כביש יש בדרך כלל רק "הזדמנות" אחת להיפגע, שכן זו תהיה ככל הנראה התנגשות של כלי רכב ברוכב, ואז הפגיעה היא קטלנית. אז האם באמת נכון להפסיק לרכוב בכבישים?
רוכב האופניים חולק את הכביש עם נהגים של כלי רכב ממונעים, שלא תמיד מודעים לכך כי בניגוד למכוניות, ה"פח" של הרוכב מאוד רך ויכולת העצירה שלו מאוד מוגבלת, בדומה לרוכבי אופנוע. אך לאופנוענים, בניגוד לרוכבי אופניים, יש יכולת לרכוב במרכז הכביש ולא בשוליים וכן יכולת הגנה פאסיבית של האצה מהירה והתחמקות ממצבים מביכים או מסוכנים.
על פי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הגורם העיקרי לתאונות דרכים שבהן רוכבי אופניים נפגעים הוא עבירה של הנהג הפוגע, בעוד עבירות הנהיגה השכיחות בקרב רוכבי אופניים הן אי-ציות לרמזורים ולתמרורים ואי-מתן זכות קדימה לרכב. אין ספק כי הנהגים בכביש אינם מעוניינים לדרוס את רוכבי האופניים, אבל מה לעשות שהם רוכבים בדרך שלהם אל השוליים, אליהם הנהגים נוהגים להתרסק מדי פעם מסיבות שונות ומשונות כמו עייפות, שכרות, סימום וסתם חוסר תשומת לב.
כדי לבדוק האם באמת מדובר בספורט מסוכן, צריך לנתח את הנתונים ולראות האם באמת קיים סיכון ריאלי לרוכב או שמדובר במיתוס. כך לדוגמה, משרד הבריאות ממליץ שלא לקיים יחסי מין לא מוגנים, בין היתר בכדי לא להדבק באיידס. אולם בארץ, בכדי שהטרוסקסואל נורמטיבי ישכב עם נשא איידס, עליו לשכב עם קרוב ל- 3,000 פרטנרים נורמטיביים אחרים, דבר שהופך אותו או אותה ללא נורמטיבי בעצמו. כמובן שאפשר גם ליפול על נשא איידס בפעם הראשונה, אבל גם אפשר בהסתברות די דומה, ללכת ברחוב ושיפול עליך פסנתר כנף מלמעלה. מכאן, האם גם רוכבי אופני הכביש נמצאים בסיכון אמיתי אך קלוש, או שמא הם סובלים מתודעת יתר מיתית?
קרוב למיליון רוכבים
מסקר שנערך על ידי עמותת אור ירוק בשנת 2008 עולה שכרבע מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל רוכבת על אופניים בתדירות כלשהי. כלומר, קרוב למיליון איש עושים שימוש באופניים להנאה, לספורט, ככלי תחבורה ועוד. מתוכם כ-11% רוכבים בכבישים בין-עירוניים, ונניח שאלו רק רוכבי כביש. כלומר ב- 2008 היו קיימים 110,000 רוכבי כביש?!
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2012 נחקרו על ידי משטרת ישראל 12,484 תאונות דרכים עם נפגעים, בהן נפגעו 23,904 אנשים, מתוכם 268 רוכבי אופניים שנפגעו. מספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנה הזו היה הנמוך ביותר מזה 50 שנה ועמד על 253 הרוגים (הממוצע הוא בערך 350 הרוגים לשנה). אולם חוסר בנתונים מעודכנים על כמות רוכבי אופני הכביש בארץ מחייב אותנו להצטמצם רק לנתונים הקיימים הרלוונטיים, למשל ההשוואה של המידע השנתי הקיים על תאונות קשות של רוכבי אופניים, בפילוח שבין רכיבת אופניים עירונית לבין רכיבת אופניים בין עירונית.
לרוב רוכבי הכביש יש רק "הזדמנות" אחת להיפגע
נניח, שוב מחוסר נתונים מדוייקים, כי מי שרוכב ברכיבה בין עירונית הוא רוכב כביש ואילו כל השאר הם רוכבים אחרים (עירוניים), וכי בשטח לא קורות תאונות קשות או קטלניות. כמו כן, נניח כי מספר העובדים הזרים שנוהגים לרכוב בדרכים בין עירוניות (שכולנו רואים אותם ברכיבת השבת), מתקזז כנגד תאונות הדרכים שעושים רוכבי אופני הכביש בתוך הערים. הכל כדי שנצליח להוציא מסקנה אחת, רלוונטית על בסיס הנתונים הקיימים, והיא – האם הסיכון שנוטלים רוכבי אופני הכביש גבוה יותר מהסיכון שנוטלים רוכבי האופניים בתוך הערים.
ידוע כי רוב רוכבי האופניים נפגעים בתאונות דרכים בתחומי הערים, אולם האינטואיציה אומרת שמספר רוכבי האופניים הנהרגים בתאונות גבוה יותר דווקא בתחום הלא-עירוני בשל מהירויות הנסיעה הגבוהות של כלי הרכב המעלות את עוצמת הפגיעה ברוכבים. אך לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין השנים 1999 – 2011 אין הפרש כל כך גדול בין כמות ההרוגים מבין רוכבי האופניים בתחומי הערים לעומת הכביש הבין עירוני, וגרף של כמות ההרוגים בפילוח רב שנתי מתנהג אצל שתי הקבוצות כמעט באופן זהה. ואף בשנת 2012 קרו 33 תאונות קשות לרוכבי הכביש מול 235 תאונות קשות לרוכבים העירוניים, כאשר תאונה קשה היא תאונה עם הרוגים או פצועים קשה. כל זאת כאשר יש לזכור כי בעיר רוכבים פי עשרות מונים יותר רוכבי אופניים מאשר מחוץ לעיר.
מודעות גוברת של נהגים
נתון מעניין שמספקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הוא התפלגות ההרוגים בתאונות דרכים בהשוואה בין שנת 2002 ל-2012 לפי סוג הנפגע. נצפה לראות כי אחוז ההרוגים מבין רוכבי האופניים יהיה גבוה יותר ככל שנתקדם על ציר הזמן, שכן ספורט זה תופס תאוצה ומספר רוכבי אופני הכביש והעיר רק הולך ועולה. והנה למרבית ההפתעה, בשנת 2002 אחוז ההרוגים מבין רוכבי האופנים מתוך סך ההרוגים בכל תאונות דרכים היה 6% ואילו בשנת 2012 הוא עמד "רק" על 4%.
כלומר, המודעות של נהגי ישראל לקיומם של רוכבי אופניים רק הולכת וגוברת, ואיתה גם קטנות התאונות הקטלניות, הכוללות פצועים קשה והרוגים. כאשר מפלחים את הבדלים בין רכיבה עירונית לבין בין עירונית, ניתן לראות כי בשניהם קיימת ירידה במספר התאונות הקטלניות לאורך ציר הזמן בין השנים 2006 – 2012, כאשר לשם השוואה אחוז ההרוגים מבין האופנוענים באותן שנים גדל בכמעט 50% ועומד בשנת 2012 על 13.7%. רע מאוד לאופנוענים, שיפור אצל רוכבי האופניים.
נחמה נוספת נמצאת דווקא בשנים האחרונות אצל רוכבי הכביש, שהם כאמור רוכבים בין עירוניים, שם בשנת 2009 ו- 2010 נהרגו 10 (5, 8) רוכבים, בשנת 2011 נהרגו 8 (8) רוכבים ובשנת 2012 נהרגו "רק" 4 (7) רוכבים (כאשר בסוגרים הוצגו נתוני ההרוגים מבין רוכבי האופניים בתחום העיר). מכאן נקווה שבאמת מדובר במגמת ירידה בהרוגים מבין רוכבי אופניי כביש.
אך הנתון המעניין ביותר על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא בהשוואה באותו בסיס נתונים ודבר זה אפשרי רק לגבי 2008. בשנת 2008 הסיכוי למות בתאונת דרכים רגילה היה 5.8 ל- 100,000 איש. ואילו בפועל באותה שנה מתו 5 רוכבי אופניים בין עירוניים מתוך אותם 110,000 רוכבי כביש (לפי הסקר). לכן, ניתן להסיק כי רכיבת אופני כביש מסוכנת פחות מלנסוע ברכב בכבישי ארצנו. אולם משום שקהילת רוכבי הכביש היא קהילה קטנה אשר מכירה איש את רעהו, וכל מוות או פציעה בתאונת אופניים עושה הדים רבים, הפגיעה היא בעלת השפעה גדולה הרבה יותר על הרוכב השומע, מאשר ידיעה על קרוב שנפטר בתאונת דרכים רגילה.
לסיכום. נראה כי רכיבת כביש אינה ספורט מושלם ובטוח לחלוטין, אולם הטענות כי היא ספורט קטלני ומסוכן ביותר היו קצת מוגזמות. לדעתי, הסיכוי למות מדום לב בעת ריצה הוא גבוה הרבה יותר, אך לגביו אין לנו כל נתונים. בכל מקרה, אנא רכבו בזהירות.
