למי שמביט מהצד על הג'ירו ד'איטליה לא יכול שלא להתפעל וגם קצת להתבלבל מהצבעוניות של הרוכבים שמזנקים למרוץ אופני הכביש השני בגודלו בעולם. הג'ירו, כמו אחיו הגדול, הטור דה פראנס, נולד גם הוא כמנוף שיווקי של עיתון הספורט לה גזטה דלו (La Gazzetta dello) בשנת 1909, שניסה להעלות בסופו של דבר את מכירת העיתון. מלבד שתי מלחמות עולם שמנעו את קיומו של הג'ירו, המרוץ חל בכל שנה וצובר אהדה רבה בכל העולם.
בג'ירו ד'איטליה לוקחים חלק רוכבים וקבוצות מכל רחבי העולם וכיוון שזהו מרוץ המוכר על ידי ארגון האופניים הבינלאומי כמרוץ UCI World Tour, משתתפות במרוץ בעיקר קבוצות UCI פרו טור וקבוצות שאותן יכולים המארגנים להזמין. שלושת מרוצי האופניים הגדולים – הטור דה פראנס, הג'ירו ד'איטליה והוולטה א'אספנייה יוצרים טרילוגיית מרוצים רב-יומיים יוקרתיים שנקראים הגראנד טורס, כשכל אחד מהם עורך כשלושה שבועות (21 ימי רכיבה), לא כולל ימי המנוחה המתקיימים אחת לשבוע.
הג'ירו ד'איטליה שומר על פורמט זהה בכל שנה, אך המסלולים משתנים כל מרוץ וישנם גם קטעי רכיבה קשים ומאתגרים ברכס הרי האלפים ובדולומיטים. בנוסף, תמיד יהיו לפחות שני קטעי נגד השעון (TT) הקרויים נג"ש והם למרחקים שונים בהתאם למסלול שנקבע כאשר אחד מהם יהיה נג"ש אישי והשני קבוצתי.
כל 21 השלבים בתחרות נמדדים בזמן, בסיום המרוץ, הרוכב עם הזמן המצטבר הנמוך ביותר הוא המנצח הכללי. בכל יום מחושב זמן הרוכבים, שיכול לפעמים להגיע לשניות בודדות בין המקום הראשון והשני ומוביל התחרות מקבל את החולצה הנחשקת שצבעה ורוד, המקבילה לחולצה הצהובה בטור דה פראנס.
אולם, מלבד החולצה הוורודה המפורסמת של מוביל הג'ירו, ישנן שלוש תחרויות מקבילות המתרחשות תוך כדי המרוץ והמובילים בקטעים הללו מנסים לשמור לאורך כל התחרות על החולצה שלהם. מה אומרים צבעי החולצות בג'ירו ד'איטליה? הנה כל ההסברים.
החולצה הוורודה (maglia rosa) ~המוביל
זו היא החולצה איתה רוכב המוביל הכללי של התחרות, כלומר, הרוכב עם הזמן הכללי הנמוך ביותר. בכל יום מחושבים הזמנים מחדש והרוכב המוביל הכללי עולה לפודיום ומקבל את החולצה הוורודה. למה צבע ורוד? בשל צבעו של העיתון שהביא לעולם את התחרות שדפיו היו ורודים. החולצה הוורודה נכנסה לתחרות רק בשנת 1931 ומאז הפכה לסמלה הרשמי של הג'ירו. הרוכב שזכה לרכוב מספר הקטעים הגדול ביותר בג'ירו עם החולצה הוורודה הוא אדי מרקס שהשתתף בשישה מרוצי ג'ירו וניצח חמישה מתוכם. הוא לבש את החולצה הוורודה לא פחות מ-78 קטעים (סטייג'ים).
הרוכב הפעיל (נכון ל-2018) המחזיק במספר הרב ביותר של חולצות ורודות הוא וינצ'נצו ניבאלי שלבש את החולצה הוורודה 21 פעמים. הרוכב שזכה ללבוש את החולצה הוורודה במספר הפעמים הרב ביותר הוא הבלגי, אדי מרקס. הוא נטל חלק בשישה מרוצי ג'ירו ד'איטליה (וניצח בחמישה מתוך ששת המרוצים) ולבש במהלכם 77 פעם את החולצה הוורודה
החולצה הסגולה (maglia ciclamino) ~הספרינטר
חולצת הספרינטר או ניקוד ביניים, הצטרפה למשחק רק בשנת 1966 והראשון שזכה בה היה הרוכב Gianni Motta. הזוכה בניקוד המצטבר הגבוהה ביותר הוא הרוכב שחצה ראשון את קו הסיום או חצה ראשון נקודות ידועות מראש על המסלול במהלך המרוץ. את החולצה הסגולה לובש הרוכב שבתחילת כל קטע הצליח לאסוף את כמות הניקוד הגבוה ביותר מאותם מקטעי ספרינט. בסוף הג'ירו, הרוכב שמחזיק בניקוד הגבוה ביותר זוכה במקצה תחרותי זה.
חולצה הכחולה (maglia azzurra) ~ המטפס
החולצה הכחולה שייכת למלך ההר שהוא המטפס הטוב ביותר והיא נכנסה לתחרות בשנת 1933 והראשון שזכה בה היה הרוכב אלפרדו בינדה (Alfredo Binda). ישנם קטעי הרים המסווגים על ידי ניקוד שמשתנה ונקבע לפי רמת תלילות הקטע. הרוכב שאוסף את הניקוד הגבוה ביותר זוכה כאמור לרכוב עם החולצה הכחולה. בג'ירו ישנם ארבעה סיווגים למקטעי ההרים שנעים בין הספרה 4, המציינת קטע קל ביותר לבין הספרה 1 המציינת מקטע טיפוס קשה ביותר.
החולצה הלבנה (maglia Bianca) ~ הצעיר
בחולצה זו זוכה הרוכב הצעיר הטוב ביותר מתחת לגיל 25 ומנצח במרוץ זה נקבע בדומה למנצח הכללי, כלומר הרוכב הצעיר עם הזמן הנמוך ביותר. תחרות זו התווספה לג'ירו בשנת 1976 והראשון שזכה בה היה הרוכב אלפיו ונדי (Alfio Vandi) שהיה ממוקם במקום השביעי כללי.
