76 שנים אחרי קום המדינה, ולספורט הישראלי יש כבר לא מעט סיבות להתגאות בהישגיו ברחבי העולם. מדליות אולימפיות, הישגים באליפויות עולם ובאליפויות יבשתיות, אירוח אירועים גדולים ועוד, כל אלו גרמו לכולנו להתגאות בספורטאים ובספורטאיות שלנו, שהניפו את הדגל אל על, ולעתים אף השמיעו את התקווה במקומות בהם מעולם לא נוגנה.
לרגל יום העצמאות, החלנו לבחור חמישה רגעים כאלו מאז קום המדינה, שהסבו גאווה לכולנו, ולהיזכר בהם בערגה. בתקווה כי כבר בקיץ הקרוב נקבל עוד כמה רגעים חדשים להתגאות בהם. נציין כי זהו לא דירוג או מצעד, וכי יש עוד שלל אירועים רבים שהסבו לכולנו גאווה. לכן, אתם יותר ממוזמנים להוסיף את הרגעים שלכם בתגובות. ולתפארת מדינת ישראל
1. כשאלכס סגר מעגל במינכן
30 שנה אחרי טבח הספורטאים במינכן, נערכה באותו מקום אליפות אירופה באתלטיקה. אתלט ישראלי אחד, אלכס אברבוך, שעלה רק שלוש שנים לפני כן מרוסיה, נתן לישראל את אחד מהרגעים המרגשים שלה בספורט. אברבוך התמודד באופן סמלי מול שני קופצים גרמנים מצוינים, לארס ברגלינג וטים לובינגר, ומול השוודי פטריק כריסטיאנסון, על מקום בפודיום.
כל הארבעה עברו גובה של 5.80 מטר, כשברגלינג עושה זאת בניסיון הראשון ומוליך בתחרות, ואילו השלושה האחרים בניסיון השני. אלא שאז, בגובה הבא ל-5.85 מטר, אברבוך התעופף כבר בניסיון הראשון ועבר את הרף כדי לקחת את ההובלה. כל הקופצים האחרים לא הצליחו לעבור את הגובה הזה בכל שלושת הניסיונות ואברבוך הוכתר כאלוף אירופה בפעם הראשונה. את הדמעות שלו בעת נגינת ההמנון אי אפשר היה לעצור, והאמת, גם לא את שלנו.
2. אסתר המלכה
עוד בהקשר מינכן, שלצערנו מקיף את הספורט הישראלי מכל הכיוונים. ארבע שנים אחרי שמאמנה עמיצור שפירא נרצח בטבח והיא עצמה נאלצה לקטוע את השתתפותה במשחקים בעקבות התקרית, הגיעה אסתר רוט שחמורוב למונטריאול למשחקים האולימפיים חדורת מטרה לעשות היסטוריה ולהעפיל לגמר אולימפי בריצת 100 מטר משוכות. את המוקדמות עברה חלק עם 13.06 שניות, ובחצי הגמר הייתה חייבת להיות בין ארבע הראשונות (אז לא היו "מפסידים מהירים").
היא זינקה למקצה המהיר מבין השניים, וחצתה את הקו בזמן של 13.04 שניות, במקום הרביעי ממש יחד עם אתלטית פולנייה. על חודן של כמה אלפיות היא העפילה לגמר וסיימה במקום השישי עם אותו הזמן מחצי הגמר. כשמסתכלים על הרצות שהקדימו אותה – כולן מהגוש המזרחי (מזרח גרמניה, ברית המועצות ופולין), המחשבות כי ייתכן שדה פקטו היא הייתה המהירה ביותר מכולן, בהחלט עולות. זו הייתה עבורה סגירת מעגל אחרי מינכן, והישג חסר תקדים, אותו אף רץ או רצה מישראל לא שחזרו עד היום.
3. אנסטסיה שרה את ההמנון דרך המסכה
בחודש מאי 2021 לאנסטסיה גורבנקו עדיין לא מלאו 18 אביבים, אך כבר אז היא נרשמה בספרי ההיסטוריה. היא הגיעה לאליפות אירופה בהונגריה בשיאו של מבצע שומר חומות ובצל מגבלות מגיפת הקורונה, עם יציעים ריקים מצופים ומסיכות בכניסה וביציאה מהמים. לכולם היה ברור שהיא כישרון מיוחד, אך עדיין לא היה לה הישג משמעותי בזירת הבוגרים.
היא זינקה לגמר המשחה ל-200 מעורב אישי, כשמרבית העיניים מופנות לאלילה המקומית, שיאנית העולם והאלופה האולימפית קטינקה הוסו. אלא שהישראלית מהקריות לא חששה מאף אחת. היא הסתובבה שישית אחרי הפרפר, אך אחרי הגב כבר הייתה ראשונה. בחזה אבי ווד הבריטית הקדימה אותה, אך הסיומת של נסטיה הייתה חזקה יותר. 2:09.99 דקות, ארבע מאיות לפני ווד ו-13 לפני הוסו.
בגלל היעדר הקהל, הקרינו לה ברכה מהוריה על המסך עם היציאה מהמים, שגרמה לה לדמוע מהתרגשות. בראיונות שאחרי, בעברית, רוסית ואנגלית, סיפרה בגאווה כי הגיעה לייצג את המדינה בזמן הקשה הזה בו ישנן מתקפות טילים מעזה (מוכר למישהו?). ועל הפודיום, מבעד למסיכה (בצבעי הדגל כמובן) היא שרה את ההמנון, כשהדמעות שוב זולגות, גם לכותב שורות אלה.
4. רוכבי התהילה
כשמדברים על התוויית דרך אולימפית בענף האופניים בישראל, השמות הראשונים שעולים לראש הם של הנרי אוחיון ויצחק בן דוד זכרם לברכה. השניים עשו היסטוריה כשהיו הראשונים לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים בענף האופניים, כאשר התחרו במרוץ אופני הכביש ברומא 1960. אוחיון ובן דוד נולדו שניהם במרוקו, שם החלו לרכוב ולצבור הישגים משמעותיים עד שעלו לישראל.
עם עלייתם, בנפרד, אוחיון לאשקלון ובן דוד לנהריה. אלא שדרכיהם הצטלבו והם החלו לרכוב יחד, והבטיחו שניהם את השתתפותם במשחקים האולימפיים לראשונה. המרוץ ברומא היה בתנאים קשים במיוחד, בחום של 38 מעלות צלסיוס למרחק של 175 ק"מ. לפי חלק מהמקורות שניהם לא סיימו את המרוץ, אולם באתרים הרשמיים של המשחקים האולימפיים מופיע כי אוחיון בהחלט סיים, במקום ה-39 המכובד (מתוך 76 רוכבים שסיימו ו-142 שזינקו).
הנרי אוחיון. ממניחי היסודות | צילום: באדיבות כרמי שרביט
יקח עוד 64 שנים עד שנבחרת הגברים תשלח שוב נציג למשחקים האולימפיים באופני הכביש, וזה עתיד לקרות בקיץ הקרוב בפריז, מה שמעצים עוד יותר את הישגם של שני חלוצי הענף, שוודאי יצפו יחד במרוץ מלמעלה.
5. גרשון מגלה עולם
מעטים הם הספורטאים שיכולים להגיד שלא רק שעשו היסטוריה, הם גם שינו את פני הענף כולו. השחיין גרשון שפע הוא אחד כזה. גרשון היה שחיין אולימפי שלוש פעמים – ברומא 1960, טוקיו 1964 ומקסיקו 1968 וזכה בשלוש מדליות במשחקי אסיה. די בנתון זה בלבד כדי להכניס אותו לרשימת הגדולים ביותר, אולם ב-1990 הוא עשה מעשה נוסף, אשר כתב את שמו בספרי השחייה הישראלית והעולמית.
שפע, שהחל לשמוע על קיומן של תחרויות מאסטרס לוותיקים מעט לפני כן, עשה מעשה – הוא הקים את עמותת שחייני המאסטרס בישראל והחל להתחרות בעצמו בחו"ל באותה מסגרת. כבר בתחרות הראשונה שלו, אליפות העולם בריו דה ז'נרו 1990, הוא ניצח ושבר שיא עולם ב-200 חזה לגיל 49-45, 2:46:45 דקות, במה שהתווה את הדרך לעתיד הענף. בשנים לאחר מכן (ועד היום) שבר עוד שלל שיאים עולמיים ואירופיים ועמד על הפודיום באליפויות אירופה ואליפויות העולם.
גרשון שפע | צילום: ארן הרשלג
הרבה לזכותו ניתן לזקוף את התרוממותה של שחיית המאסטרס בארץ לגבהים בהם היא נמצאת היום. נבחרת ישראל שולחת לכל תחרות גדולה נציגים רבים ואיכותיים, ועולה על הפודיום פעמים רבות בכל תחרות. בגיל 80, גרשון ממשיך לשבור שיאים בעצמו, וגם לאמן את קבוצת המאסטרס "אקוותיקים" בגבעת חיים ולגדל דורות נוספים של שחייני מאסטרס.
