כולם כבר יודעים שהישראמן הוא הרבה מעבר לתחרות. זה אחד המקומות הטובים שאפשר לדמיין כדי לעמוד בצד ולקבל השראה. ונראה שאף פעם אין גבול לכמות ההשראה שאפשר לקבל מצפייה באנשים שמתאגרים את עצמם עד לקצה. שנה אחרי שנה מוסיפים לנו עוד סיפורים מרתקים לאירוע המדהים הזה, וביום שישי הקרוב אחד הסיפורים המרגשים יהיה שייך לשלשה של מיכאל כצנלסון, שמעון בן ישי וזיו שילון.
גם עם פציעה אפשר לעשות דברים נפלאים. שמעון בן ישי עם בנו אוהד על קו הסיום של הישראמן | צילום: צלמי שוונג
עוד כתבות בנושא
האזינו לשוונגקאסט עם זיו שילון
"אני מגדיר את עצמי כאדם עם צרכים מיוחדים ובישראמן אני שווה לכולם"
אב ובנו יתחרו אחד בשני בחצי ישראמן
כצנלסון בן ה-59 איבד את רגלו במלחמת לבנון 1982 וכחלק מהשיקום גילה את אהבתו לשחייה ובהמשך גם לטריאתלון. שמעון בן ישי הוא אביו של אוהד בן ישי, הפצוע הקשה ביותר של "צוק איתן" שמדינה שלמה עקבה בהתרגשות אחרי תהליך ההחלמה שלו בשנים האחרונות. וחוץ מזה, שמעון בן ישי הוא בעצמו נכה צה"ל שנפצע ב-1982 בלבנון. זיו שילון נפצע קשה בפעולה צבאית בעזה, ותהליך השיקום הארוך שלו נחשף בלא מעט מקומות בתקשורת ובהרצאה מדהימה שהוא מעביר על כל מה שקרה מהיום שבו הוא הוגדר במצב אנוש ועד ליום שבו סיים תחרות איש ברזל באריזונה.
שלושתם צוותו על ידי עמותת "תקוות" לשלשה מרגשת במיוחד שתתחרה בישראמן. כצנלסון ישחה, בן ישי ירכוב וזיו שילון ירוץ את חצי המרתון. שלושה אנשים שעברו כל כך הרבה יעבירו את האנרגיות החיוביות שלהם מהמסלול ואל הקהל שימתין להם בקו הסיום.
"אני נפצעתי על ידי צרור כדורים שפגע בי בשתי הגפיים התחתונות", מספר שמעון בן ישי, "עברתי שיקום שכלל ניתוחים בשתי הרגליים, למדתי מחדש ללכת ולחזק את שתי הרגליים ואז חזרתי ללחימה. במהלך השנים פחות הסתובבתי בחוגים של פצועי צה"ל, אבל אחרי הפציעה של אוהד חוויתי סוג של ילדות שנייה ומצאתי שהחיבור בין אנשים שחולקים את אותו גורל זה משהו תומך, מצמיח ומאוד מסייע. בעקבות הסיפור של אוהד הצטרפתי לעמותת 'תקוות' והתחלתי להיפגש עם הרבה לוחמים צעירים שנפצעו. ועם השלשה הזו אנחנו מעבירים מסר שגם עם קושי ופציעה וגוף לא מושלם, ועם חוסרים של רקמות ושרירים וגידים – אפשר לעשות דברים נפלאים. זו השקפת העולם שלנו, אוהד מנסה ללכת בדרך הזאת ולנסות להגיע לחיים נורמליים".
מיכאל כצנלסון חי את הפציעה שלו מ-1982 כל יום, ככה זה כשאתה מתהלך על רגל תותבת. את השחייה הוא גילה תוך כדי השיקום ולימים הפך גם לשחיין מים פתוחים מצטיין שבדרך כלל עומד על הפודיומים לצד אנשים לללא מגבלות בקטגוריית הגיל שלו. לפני 5 שנים גילה גם את הטריאתלון. "אני לא קורא למה שיש לי מגבלה פיזית", אומר כצנלסון, "יש מגבלה בראש, וכנראה שלפעמים אתה צריך להגיע לקצה כדי לגלות מה אתה באמת יכול לעשות. אני למשל טיפסתי את הר הקילימנג'רו באפריקה, קראנו לזה טיפוס על רגל אחת, וזה היה הניצחון המנטלי שלי על הבעיה הפיזית שאתה אני מתמודד ובגילי היום אני עושה דברים שאנשים אחרים בגיל הזה לא עושים כמו גלישת גלים וטיפוס ספורטיבי".
"הגישה שלי היא לחיות את החיים". מיכאל כצנלסון | צילום: באדיבות מיכאל כצנלסון
כצנלסון מן הסתם הוא אחד מאותם לוחמים שחשוב להם לתמוך עד כמה שאפשר בדור החדש של פצועי צה"ל. "אני מסתובב הרבה בשיקום, ככה אגב הכרתי את שמעון ואוהד בן ישי. אני מגיע לשם עם התותבת של הריצה שהיא גם צבעונית, מושך תשומת לב ולפעמים מראה לחבר'ה שאני רץ במסדרון. בדרך כלל הם במצב שהם עוד לא 'נחתו' מהבומבה של הפציעה, אבל זה נכנס להם לתת מודע. אני מאוד התחברתי לפצועים של צוק איתן, יש לי קשר חזק אליהם ואני מנסה להעביר להם את הגישה שלי שאומרת לחיות את החיים ולמצות את כל מה שיש לנו".
כצלנסון כבר השתתף מספר פעמים כשחיין בשלשות בישראמן, שמעון בן ישי השתתף בתחרויות איש ברזל וגם זיו שילון שהשלים את איירונמן אריזונה בסוף 2018 והדהים מדינה שלמה. ועכשיו הם חוברים יחדיו לשלשה עצמתית במיוחד. "את זיו שילון הכרתי בעיקר דרך התקשורת ואני מעריץ אותו על הדרך שבה הוא משפיע על חבר'ה צעירים ומכניס אותם לתלם", אומר כצנלסון.
"בשבילי זה אפילו יותר מרגש מעוד תחרות". זיו שילון | צילום: עמוד הפייסבוק של זיו שילון
"את שמעון אני מכיר בעיקר בגלל אוהד וגם דרך המאמן גל תיכון, וקצא (מיכאל כצנלסון – ד"ב) הוא השראה בשבילי", אומר זיו שילון ומוסיף: "זו תהיה הפעם הראשונה שלי בישראמן והפעם הראשונה שאני עושה שלשה ולעשות את זה עם שני האנשים האלה זה מרגש. זה מעצים את החוויה פי כמה וכמה ומראה שספורט לא עושים רק בשביל ההישגים כי אני מתכוון לרוץ בכיף שלי ולא בשביל תוצאה. לבוא ולעשות משהו במשותף ולהרגיש את האלמנט של הקבוצה ואת התמיכה של נכי צה"ל אחד בשני ולתת מעצמי למען הקבוצה – בשבילי זה אפילו יותר מרגש מעוד תחרות".
